רגעים של חולשה
ברגעים כאלו, רגעים של חולשה, אני כמהה אלייך. עוד לילה ער פוער צלקת, בכי מכאיב של מחשבות, פשוט ימים חסרי תשובות. שעת לילה מאוחרת, וכל מה שעובר לי בראש זה אתה. מחבק אותי ולא עוזב. וכל האשליה של התגברות מתנפצת ועפה מבעד לחלון. ברגעים כאלו, רגעים של חולשה, אני עפה על כנפי הדימיון וחושבת, מה היה אם? מה אם היית פה כרגע? עולמי היה מושלם, חסר כל פגם. אנוכי מצידי, אבל כל הבעיות היו עפות להן כלא היו. הפיגועים לא היו חשובים, הפשע לא היה מזיז, רק אתה ואני- עולם ומלואו. כמה הרסני מצידי לחשוב זאת. מה היה אם? עם שאלות כאלו אני בטח ובטח לא אתקדם לשום מקום. אבל אני לא יכולה להימנע מהן. למה אתה ולא אני? הייתי רוצה להיות במקומך. הייתי רוצה להיות כרגע טמונה באדמה, ואתה זה שהיית כותב את הדברים הללו. הדמעות היו זולגות ממך. במחשבה שנייה, אני לא מאחלת לך סבל שכזה. לילה טוב ושבת שלום.
ברגעים כאלו, רגעים של חולשה, אני כמהה אלייך. עוד לילה ער פוער צלקת, בכי מכאיב של מחשבות, פשוט ימים חסרי תשובות. שעת לילה מאוחרת, וכל מה שעובר לי בראש זה אתה. מחבק אותי ולא עוזב. וכל האשליה של התגברות מתנפצת ועפה מבעד לחלון. ברגעים כאלו, רגעים של חולשה, אני עפה על כנפי הדימיון וחושבת, מה היה אם? מה אם היית פה כרגע? עולמי היה מושלם, חסר כל פגם. אנוכי מצידי, אבל כל הבעיות היו עפות להן כלא היו. הפיגועים לא היו חשובים, הפשע לא היה מזיז, רק אתה ואני- עולם ומלואו. כמה הרסני מצידי לחשוב זאת. מה היה אם? עם שאלות כאלו אני בטח ובטח לא אתקדם לשום מקום. אבל אני לא יכולה להימנע מהן. למה אתה ולא אני? הייתי רוצה להיות במקומך. הייתי רוצה להיות כרגע טמונה באדמה, ואתה זה שהיית כותב את הדברים הללו. הדמעות היו זולגות ממך. במחשבה שנייה, אני לא מאחלת לך סבל שכזה. לילה טוב ושבת שלום.