נסיכה קטנה וביתית
New member
רגעים קשים
המערכת יחסים הזאת כל כך קשה לי לפעמים עד שבא לי לסיים אותה ... אני אוהבת אותו הכי בעולם אבל כל פעם עולה בי השאלה האם האהבה הזאת מספיקה ?.... האם זה כל מה שחיפשתי בחיים שלי וככל שהרגעים הקשים האלה מתרבים התשובה לשאלות האלה נעשות פחות ופחות ברורה. אני לא רוצה הרבה אבל כרגע יש לי תחושה שיש לי הרבה פחות מהמעט שאני רוצה .... אני מבינה שאני צריכה להתאים את עצמי לבחור שלי ולעזור לו ותמוך בו אבל אני תוהה עד מתי ואיפה עובר הגבול הדק בין תמיכה ועזרה לאהוב שלי לוויתור עצמי?.... שהעניין התחיל התחושה שלי שחלק ממנה קיבלתי ממנו היתה שהעניין הוא זמני והעניינים יסתדרו והזמן עובר ואני לא יכולה לומר שהעניינים לא מתקדמים אבל הם מתקדמים לאט אולי אפילו לאט מדיי ואני פה מרגישה בודדה.... והוא לא מבין את זה,הוא יודע מה הוא צריך לעשות כדיי להקל עליי- אני לא מבקשת הרבה באמת שלא אבל אני רוצה את הנוחות של להיות יכולה לצלצל לחבר שלי שקשה לי וששמח לי ושסתם אני מתגעגעת ובא לי לשמוע אותו אומר לי שהוא אוהב אותי ולומר לו בחזרה כמה הוא חשוב לי. אני רוצה את הנוחות הזאת, זה ניראה לי כל כך בסיסי והוא במקום לתת לי את זה וזה לא מסובך עבורו מעדיף לשמור על מלחמת אגו מול ההורים שלו וזה פשוט לא נעים לי..... אני מרגישה כאילו רק אני רוצה את האפשרות הזאת לא לחכות לשיחה אחת ביום שיכולה גם ליפול בזמן הכי לא מתאים לי ולהיות צריכה להפסיק את הכל לכבוד אותה השיחה ואז לקבל את הכל לשמוע הכל לנסות לומר את מה שיש לי לומר ולחזור בבום לחיים שלי , לחיים בהם הוא לא ממש נמצא.... דיי קשה לי ... קשה לי עד שבמובן מסוים אני כבר ממש רוצה לוותר מה אתם חושבים?
המערכת יחסים הזאת כל כך קשה לי לפעמים עד שבא לי לסיים אותה ... אני אוהבת אותו הכי בעולם אבל כל פעם עולה בי השאלה האם האהבה הזאת מספיקה ?.... האם זה כל מה שחיפשתי בחיים שלי וככל שהרגעים הקשים האלה מתרבים התשובה לשאלות האלה נעשות פחות ופחות ברורה. אני לא רוצה הרבה אבל כרגע יש לי תחושה שיש לי הרבה פחות מהמעט שאני רוצה .... אני מבינה שאני צריכה להתאים את עצמי לבחור שלי ולעזור לו ותמוך בו אבל אני תוהה עד מתי ואיפה עובר הגבול הדק בין תמיכה ועזרה לאהוב שלי לוויתור עצמי?.... שהעניין התחיל התחושה שלי שחלק ממנה קיבלתי ממנו היתה שהעניין הוא זמני והעניינים יסתדרו והזמן עובר ואני לא יכולה לומר שהעניינים לא מתקדמים אבל הם מתקדמים לאט אולי אפילו לאט מדיי ואני פה מרגישה בודדה.... והוא לא מבין את זה,הוא יודע מה הוא צריך לעשות כדיי להקל עליי- אני לא מבקשת הרבה באמת שלא אבל אני רוצה את הנוחות של להיות יכולה לצלצל לחבר שלי שקשה לי וששמח לי ושסתם אני מתגעגעת ובא לי לשמוע אותו אומר לי שהוא אוהב אותי ולומר לו בחזרה כמה הוא חשוב לי. אני רוצה את הנוחות הזאת, זה ניראה לי כל כך בסיסי והוא במקום לתת לי את זה וזה לא מסובך עבורו מעדיף לשמור על מלחמת אגו מול ההורים שלו וזה פשוט לא נעים לי..... אני מרגישה כאילו רק אני רוצה את האפשרות הזאת לא לחכות לשיחה אחת ביום שיכולה גם ליפול בזמן הכי לא מתאים לי ולהיות צריכה להפסיק את הכל לכבוד אותה השיחה ואז לקבל את הכל לשמוע הכל לנסות לומר את מה שיש לי לומר ולחזור בבום לחיים שלי , לחיים בהם הוא לא ממש נמצא.... דיי קשה לי ... קשה לי עד שבמובן מסוים אני כבר ממש רוצה לוותר מה אתם חושבים?