רגעים קטנים

תוכימון

New member
רגעים קטנים

טיסה 311 של ארקיע מלונדון נחתה. הקריין נשמע ברקע. המוני אנשים מצטופפים באולם הקבלה. כנהוג בארצנו הקטנה. על כל אדם שנוסע או חוזר, עשרה ילוו אותו או ימתינו לו בשובו. משפך צינורות מתכת. נמקז אל המון האדם את המגיעים מן הטיסות שנחתו. דלת נפתחת. להקה של עגלות מתגלגות להן החוצה. פגישות נרגשות. חיבוקים. בכי של שמחה. קולות עמומים של לבד. שוב הדלת נפתחת. שוב עגלות זורמות טסות להן לקצה המשפך. היא, בחורה נאה, בג´ינס וחולצה קצרה. עגלה עמוסה לעייפה בתיקים ושקיות של דיוטי פרי. הוא בקצה המשפך. גבר נאה. ממתין. קולט אותה. היא, מתגלגלת, לפתע גם היא אותו קולטת. קריאת שמחה. הוא פורש את זרועותיו. היא עוזבת את עגלתה. רצה אליו. מזנקת אל בין זרועותיו. חובקת אותו בידיה וברגליה. שפתיהם נפגשות בנשיקה לוהטת של תאווה וגעגועים. האולם כולו עוצר. כל העיניים אליהם מופנות. קנאה. שמחה בשמחתם. מחיאות כפיים נשמעות מכל עבר בשעה שפתותיהם אך בקושי נפרדות ...
 
זה מה זה דומה לסיפור שלי

רק שאני הייתי לבד בארץ, וחיכיתי לו כמו אוויר לנשימה. היום, אני כבר לא יודעת אם הייתי עושה אותו הדבר, למרות שאתמול ראיתי שהקינאה קיננה בו והוא אמר דברים מסוג: "איזה אישה סקסית יש לי" ו - "אני אוהב אותך". מוזר לי - מאד מוזר.
 

יאצפן

New member
זה מה זה../images/Emo117.gif

למה מוזר? את הרי יודעת התשובה. נכון?
 
הודעה לכולם

חבר יקר מהפורום בשם "תוכימון" החליט שהוא עוזב בגלל שלא מתייחסים אליו. ואתם עוד מדברים על אינטימיות ותמיכה? אני כועסת.
 

האלי

New member
זו זכותך

לכעוס. את יכולה לכעוס עלי אני בהחלט לא התייחסתי לחבר "תוכימון" למעט פעם אחת נדמה לי, שבה היה היה לי מה להגיד לו. אבל מעבר לזה, באמת לא התייחסתי. כמו שאמרתי בכמה הזדמנויות. היה לי מורה שהקפיד לשנן באזני את הלקח: "אם אין לך מה להגיד, אין שום צורך שתוכיח את זה במילים". אני משתדל להקפיד על הלקח הזה. שלך, האלי.
 

מייקי69

New member
רגעים קטנים גדולים

והיה לי אחד כזה. מודה. רגע קסום כזה. עומדת שם, יודעת שאהבה גדולה הולכת לעבור דרך הדלת פוחדת פחד מוות שלא אזהה מרוב המרחק נטשטשו הפנים. רעדו לי הברכיים - אהבה גדולה, ומה יקרה אם לא אזהה? והוא ירד מהטיסה, והוא נגלה לעיני והוא היה האיש שלי לתקופה קצובה. זה מה שהוא נתן. זה מה שאני לקחתי. רגע קטן. רגע קסום קטן אחד.
 

יאצפן

New member
רגעים קטנים../images/Emo117.gif

קטן , קסום, נהדר, וניגמר, כמו כל הדברים הטובים.
 
אולי סובלימציה

של מחיאות הכפיים של הנחיתה? פעם היו מוחאים כפיים כל פעם שטייס הצליח להנחית את המטוס על הקרקע, בלי לשפוך את הנוסעים בגרביים דרך מגלשות החירום שלו. עכשיו אולי יש צורך חדש ישראלי מציצני קצת. אבל נורא כייף ההתנשקות הזו אחרי מליון שנה שלא נפגשים. יש בה טעם של געגוע טעם של כמיהה.
 
למעלה