רגליים קרות???

[galy1985]

רגליים קרות???

שלום,

אני בת 28, אני ובן זוגי 3 חודשים לפני חתונה. בסה"כ אנחנו כבר 3 שנים ביחד, עם פרידה של כמה חודשים באמצע.

הוא הציע לי נישואין עוד לפני הפרידה, ולאחר שחזרנו היה ברור שזה הולך לחתונה...

אני משתדלת מאוד לשמור על קור רוח, אבל האמת היא שבפנים אני מאוד סוערת,

לא יודעת להגיד אם זה הלחץ חתונה או שזה לא קשור,

אני פשוט לא בטוחה ב100 אחוז שזה מה שאני רוצה. יש לציין שאני בנאדם מאוד לא החלטי ומאוד מתקשה לקבל אחת כזאת...
אני פשוט קמה יום ככה ויום ככה,
מצד שני אני לא יכולה לשגע אותו,

אני במצב שאני כבר אומרת לעצמי -"על החיים ועל המוות, בסה"כ חתונה...ביג דיל. מקסימום נתגרש".

אני לא אכחיש -עוברות לי בראש מחשבות של לבטל את הכל ולהיפרד, ויש את כל הפחדים והלחץ של איך זה יראה, מה הוא יחשוב עלי, האם הוא יחשוב ששיקרתי לו (לא שיקרתי כשאמרתי שאני רוצה להתחתן), וברור איזה עוול יגרם לכל מי שקשור, המשפחות וכו'...

אני לא מחפשת שתדחפו אותי למקום הזה,

אני בסה"כ רוצה לשאול האם יש פה אנשים שגם להם היו ספקות כאלה לפני החתונה, ואיך מתמודדים איתן? או שלא מתמודדים?...

תודה

 

[אישה שאוהבת גברים]

שלום לך

כל מקרה לגופו
לכן, אם את רוצה התייחסות רצינית ומעמיקה, אנא ספרי מה הסיבות לכך שאת לא בטוחה שהוא האחד, וננסה לעזור.
והאם אלו אותן סיבות שהובילו להפסקת הקשר בפעם הקודמת?

 

[galy1985]

הסיבות...

בפעם הקודמת, הוא לבסוף נפרד ממני אחרי תקופה ארוכה שהייתי ממורמרת. פשוט במשך זמן ארוך לא עשיתי עם עצמי שום דבר שאני אוהבת, ובמקביל קינאתי לו ולא פירגנתי.

במקביל לפרידה התחלתי טיפול, שמאוד עזר לי לראות את הדברים, התחלתי לפרוח, ולאחר 3 חודשים חזרנו (אפשר להגיד שבסוף זה קרה מיוזמתו).

מה שמפריע לי היום זה אותן הדברים שהפריעו לי תמיד... בעיקר התנגשויות על רקע אופי שונה/גישה שונה/תרבות שונה...

הוא לפעמים יכול להיות מאוד שלילי, להתבטא בשליליות, חם מזג, דחיין/לא אחראי, דעות קיצוניות לעיתים...

ולצד זה הוא רגיש וסופר אוהב, חכם מאוד, נדיב, לב ענקי, איש משפחה וחברותי.

פשוט לפעמים אני לא מצליחה לחיות עם הצדדים הפחות טובים שלו...

 

[מריוס זכריה]

לא היו לי ספקות כאלה אבל היו לי במצבים שונים

בדרך כלל כשהספק הוא בין "אני לא רוצה" לבין "לא נעים לי מה יגידו", זה לא באמת ספק. זה רק פחד.

ליתר דיוק, במצב הזה הספק הוא בין "אני משתוקקת לצאת מזה" לבין "נראה לי שלא נורא לעשות את זה". כלומר אין כאן ספק בין "לא רוצה" ל "מאוד רוצה".

בקיצור: הבטן שלך אומרת לך "לא רוצה", אבל את פוחדת.

---

השיקול שלך ש"תמיד אפשר להתגרש" הוא מוטעה מיסודו. זה נכון אמנן שטכנית אפשר תמיד להתגרש, אבל הקאץ' הוא שמרגע זה הגירושין רק יהיו יותר קשים. באופן יחסי, הכי קל זה לצאת מהמשחק עכשיו, כשעוד לא ביזבזתם עשרות אלפי שקלים על חתונה. הפגיעה היא מינימלית.

אחרי החתונה זה כבר הרבה יותר קשה, כי כבר חגגתם, הדודות והסבתות רקדו בחתונה, כל הבני דודים הצטלמו, אולי קניתם דירה ויש משכנתא. אז זה לא יהיה זמן קל לפרידה.

אחר כך יבואו הילדים. אז בטח יותר קשה להיפרד.

אז תחכי שהם יגדלו. אולי אז יהיה יותר קל? לא. וגם כלכלית זה אולי לא יהיה אפשרי. ואת כבר תהיי קרוב לחמשים, ומה יש שם בחוץ?

בקיצור: אם יש ספק עכשיו, עכשיו הזמן להחלטות קשות.

---

ואולי זה כן נכון להתחתן איתו? נכון, זה יכול להיות. לכי לכמה שיחות עם איש/אשת מקצוע. לרוב מתגלות בתהליכים הללו כל מיני הפתעות על עצמנו שלא ידענו או לא הבנו, וזה יכול להבהיר את התמונה.

בכל אופן, לא נראה לי שיהיה לך כיף להיות בשמלת כלה, מתחת לחופה, ולחשוב על הפסק.

 

[chenby]

לדעתי כן

רגליים קרות, פתאום לקפוץ על משהו שהוא כל כך מחייב, אצלי זה היה ככה, וידעתי שפשוט אני צריכה ממש למסור את נפשי על זה, להסתער על זה ולהשליך את השכל.
כאמור כל מקרה לגופו. אני ידעתי שאני מתחתנת עם מישהו שמתאים לי בדיוק, שהוא ידאג לי ויאהב אותי וגם כשבאו הפחדים, והם היו כל הזמן כי זה חלק מהעניין אין מה לעשות, ידעתי שזה רק פחדים. יצר רע.
והמשכתי לעשות מה שצריך, עברתי עוד יום. איך מתמודדים? עוברים את היום, עושים מה שצריך היום, משתדלים להיות בשמחה כמה שיותר, ומחר יום חדש ועוברים גם אותו.
אין ערובה לכלום. לא לי, לא לך, בין אם תהיה חתונה או לא. את אוהבת אותו? סומכת עליו? התקשורת ביניכם טובה? כשהוא הציע לך נישואין בזמנו, הסכמת כי רצית או לא לא היה לך נעים? לא ציינת מילה על אהבה, ולפחדים יש נטייה לדחוק הצידה את האהבה, כי הפחד כל כך משתלט. אז עצרי רגע, ותחשבי האם את רוצה להתחתן איתו? האם את אוהבת אותו ורואה חיים איתו? תנסי להתמקד בנקודות הטובות ולראות מה מאיר לך.
את בן אדם לא החלטי? אני בטוחה שהיו כמה החלטות שהחלטת בחיים שלך. כמו להחליט שאת לא החלטית. זו רק מחשבה שאת מאמינה לה שאת כזו. את יכולה להיות מאוד החלטית. להחליט שאת רוצה להתחתן ולהמשיך עם הסידורים, או להחליט שזה לא מתאים ולהיפרד.. אבל את בהחלט יכולה להחליט. אל תאמיני לעצמך בקיצור. לא לפחדים, לא לאמונות המגבילות האלה.

 

[galy1985]

תודה

אני מתחברת לדברים שכתבת... לאחרונה מרגישה שהפחד אכן דוחק הצידה את האהבה...

בעיקר מחשבות בסגנון "ייגמרו לי החיים", כמו זבוב שהפכו עליו כוס

אני כל הזמן מנסה לדמיין את עצמי איתו מתחת לחופה - איך אני ארגיש ברגע הזה? האמת היא, שעל פי דמיוני באותו רגע אני אהיה שמחה. אבל יש גם רגעים אחרים שפחות כיף לי לדמיין...

לגבי ההחלטיות - אני מרגישה שאני פשוט בנאדם כזה שנוטה "לשוט עם הזרם". אולי דווקא בגלל זה כ"כ חשוב לי לקחת החלטות לבד. לפעמים אני מרגישה כמו ילדה קטנה שרוצה להגיד את המילה האחרונה. ואולי מי שיסתכל מבחוץ בכלל לא יבין על מה אני מדברת כי אני דווקא נראית בן אדם מאוד עצמאי, אינדיבידואליסט, וכו'.
אז אני לא בטוחה מה יש שם באמת...אני מניחה שגם וגם. אבל זה נורא מפחיד לחשוב שמישהו יקח בשבילך החלטות כאלה...

שבת שלום

 

[בישנית8]

גם לי היו ספקות כאלו,ואכן זה הסתיים בגרושין,

אבל זה לא מחייב שגם אצלכם זה יסתיים בגרושין. בהצלחה.

 

[סטנגה Joe]

פעם שמעתי אומרים

שם יש ספק, אין ספק.
אבל מה אני מבין ...

 

[אייבורי]

לצערך

כמעט כל הגרושים שאני מכיר, הרגישו ככה לפני החתונה
והתעלמו מהתחושות הללו.

לדעתי, שחררי את הבחור

 

[pov2]

אם יש לך ספקות- סימן שאינך אוהב אותו

ואם אינך אוהבת אותו- אל תתחתני איתו כי המצב רק יתסכל אותך יותר.

 

[משברים]

לי היה את זה ואני גם חשבתי כמוך

היום אחרי 12 שנה , 3 ילדים שני בתים ושני רכבים אני שוקלת גירושין.
אצלי זה היה פשוט מאוד . רציתי להתחתן , רציתי משפחה רציתי ילדים .
היינו חברים טובים , ראיתי המון דברים שלילים אבל ידעתי שהוא יתן לי מענה של חברות לאורך זמן ( בסיס משותף)
גם אני אמרתי על החיים ועל המוות - ולפני החופה ( ממש !! לא סתם משפט) אמרתי לעצמי " מקסימום נתגרש .."
ונחשי איפה אני היום ?!?!

 

[צפרדעית82]

דיעה שונה פה מהרוב

בשיחות שלי עם כל מי שאני מכירה שהתחתנה (דגש על התחתנה ולא התחתן) תמיד תמיד יש שם לבטים,
תמיד יש את התחושה של "זה לנצח, אמא'לה..", תמיד יש את הכמה תכונות אצל בן הזוג שאת מפחדת להתחייב להיות לצידן.
השאלה היא כמה את אוהבת את הבחור שלך, כמה כיף לך ונעים לך איתו, כמה אתם מפרים אחד את השני ומכבדים אחד את השני.
לבטים וקושי לקבל החלטה זה משהו באופי. בחלומות ובסרטים מתחתנים עם לבבות ופרחים ושיר ברקע.
בחיים האמיתיים מדובר בשני בני אדם אמיצים שמחליטים להקים יחד דבר כזה ענק ומשמעותי שנקרא- משפחה.
אולי מי שמצליח באמת להתגבר על הלבטים ולא עם אמירה של "מקסימום נתגרש" אלא אמירה של "אני בוחרת להתחתן איתו כי אני אוהבת אותו בגלל מי שהוא ולמרות מה שהוא ואני אעשה הכל כדי שזה יצליח" הוא זה שבסוף לא יגיע לגירושים אלא לעבודה משותפת שמביאה לחיי משפחה (כמובן ששני בני הזוג צריכים לבוא עם הגישה החיובית הזו)

בקיצור ולעניין, תבחני עם עצמך האם טוב לך איתו ואת אוהבת אותו ומה שמונע ממך זה פחד שקשור רק אליך ולא אליו.
כי כל קשר שיגיע למקום הזה של נישואים יביא איתו לבטים כי אין מושלם בחיים.

מניסיון שלי- יש לבטים ויש לבטים (לבטים שהסתיימו בביטול אירוסים ולבטים שהסתיימו בחתונה וחיי משפחה טובים וילדים וכו'..) אין ספק שלהתבגרות האישית יש משקל בעניין אבל גם למדד האושר והכיף בזוגיות

 

[galy1985]

שונה וחשובה

תודה, מתחברת יותר למילים שלך,

בלי קשר לאם זה יצליח או לא,

אני מסכימה איתך שהגישה והאמירה שמתלווה להחלטה להתחתן הן שקובעות הרבה מהעתיד המשותף, כמה נהיה מוכנים לעבוד על עצמנו ולהתפשר למען הזוגיות,

כי אני מאמינה שבכל זוגיות צריך להתפשר על דברים מסוימים.

כרגע נראה שהלבטים יסתיימו בחתונה (ואני מקווה שאחריה חיי משפחה טובים) אבל אין לדעת מה יהיה בהמשך...

תודה על ההתיחסות...