רגישות
שלום, אני לא יודעת אם להתייחס לרגישות שלי כאל 'בעיה', אבל יש רגעים שהייתי רוצה שלא אהיה כזו רגישה, שאהיה חזקה. הרגעים האלה קורים כשאני פגועה או עצובה, למשל פרידה מהחבר. הרגישות הזו שלי... מתבטאת גם באושר הגדול שעוטף אותי. אם רואים אותי ברחוב, אפשר לחשוב שזכיתי בטוטו מרוב שאני נראית מאושרת... מרגישה מאושרת... רואים עלי את האושר... ולא לוקחת אותו - אף לא לרגע - כמובן מאליו... לא מתרגלת אליו ועושה אותו לשגרה, אלא חיה ונושמת אותו, מאושרת מכל רגע שלו. וגם אם השגרה נכנסת לחיים, מרגישה את האושר ומוקירה אותו. הרגישות הזו שלי... מתבטאת גם בעצב, ברגעים הקשים שעוברים עלי אמנם לעתים רחוקות, אבל הם קורים - כמו לכולנו. העצב מחלחל לתוכי, ולא רק הלב בוכה... ולא רק העיניים בוכות... אלא גם הגוף מגיב קשה בכל מיני צורות. ברגעים כואבים ממש, אני מרגישה את הכאב בכפות הידיים שלי - כאב כזה עדין זורם לו בתוך אצבעות הידיים... לאחרונה הזוגיות שלי ושל חבר שלי קצת התערערה. הוא ביקש לו כמה ימים להיות עם עצמו, להגיע לתובנות, לבדוק עם עצמו מה קרה פתאום... ואני? לי קשה. אין לי בעיה לא להיפגש איתו מספר ימים... זה לא הגעגוע שמכאיב לי.. אלא זה הפחד שמא התובנות שלו יביאו לנתק סופי. ואני מנסה להבין מה קרה.. הזוגיות שלנו היתה כ"כ טובה... הכל- פשוט נפלא- לשנינו. היינו חברים, מאהבים, דיברנו, צחקנו, נהננו ביחד.. ודווקא בגלל זה, קשה לי לחשוב שהנתק הזה יהיה סופי... קשה לי עם הרגישות הזו שלי
שלום, אני לא יודעת אם להתייחס לרגישות שלי כאל 'בעיה', אבל יש רגעים שהייתי רוצה שלא אהיה כזו רגישה, שאהיה חזקה. הרגעים האלה קורים כשאני פגועה או עצובה, למשל פרידה מהחבר. הרגישות הזו שלי... מתבטאת גם באושר הגדול שעוטף אותי. אם רואים אותי ברחוב, אפשר לחשוב שזכיתי בטוטו מרוב שאני נראית מאושרת... מרגישה מאושרת... רואים עלי את האושר... ולא לוקחת אותו - אף לא לרגע - כמובן מאליו... לא מתרגלת אליו ועושה אותו לשגרה, אלא חיה ונושמת אותו, מאושרת מכל רגע שלו. וגם אם השגרה נכנסת לחיים, מרגישה את האושר ומוקירה אותו. הרגישות הזו שלי... מתבטאת גם בעצב, ברגעים הקשים שעוברים עלי אמנם לעתים רחוקות, אבל הם קורים - כמו לכולנו. העצב מחלחל לתוכי, ולא רק הלב בוכה... ולא רק העיניים בוכות... אלא גם הגוף מגיב קשה בכל מיני צורות. ברגעים כואבים ממש, אני מרגישה את הכאב בכפות הידיים שלי - כאב כזה עדין זורם לו בתוך אצבעות הידיים... לאחרונה הזוגיות שלי ושל חבר שלי קצת התערערה. הוא ביקש לו כמה ימים להיות עם עצמו, להגיע לתובנות, לבדוק עם עצמו מה קרה פתאום... ואני? לי קשה. אין לי בעיה לא להיפגש איתו מספר ימים... זה לא הגעגוע שמכאיב לי.. אלא זה הפחד שמא התובנות שלו יביאו לנתק סופי. ואני מנסה להבין מה קרה.. הזוגיות שלנו היתה כ"כ טובה... הכל- פשוט נפלא- לשנינו. היינו חברים, מאהבים, דיברנו, צחקנו, נהננו ביחד.. ודווקא בגלל זה, קשה לי לחשוב שהנתק הזה יהיה סופי... קשה לי עם הרגישות הזו שלי