רגישות לרעש

[חתונה ירוקה]

רגישות לרעש

הגדולה שלי בת 3 וחצי ותמיד היתה ילדה רגישה לרעש, אבל גם אני והחצי מאד שונאים ווליום חזק ולכן בקושי נחשפה למשהו בסגנון.
במסיבת סיום של הגן ממש בכתה כשהיה ווליום חזק וגם פעם באיזה הופעה שהיינו בכתה (מיד יצאנו כמובן).
לאחרונה מישהי העירה את עייני שאולי מדובר ברגישות לרעש ושיש לבדוק את זה.
אני תוהה אם זה באמת "אישו" או שזה סתם רגישות כמו שלי ושל בעלי.

 

[בלה טיגריס]

למה רגישות לרעש צריך לבדוק?

נראה לי זה דווקא די טבעי..
אמנם לפעמים אני אוהבת לשים מוזיקה בווליום, אבל זה ממש לפי מצב רוח ולזמן קצר.
גם סובלת מרעש ומתעייפת מאוד במקומות הומי אדם שיש שם רעש רקע כל הזמן.

 

[פינסטרה]

ואם היא תאובחן מה אפשר לעשות בנדון?

אם את חושבת שזה ישפר את איכות חייה באופן כלשהו- סבבה. אם לא- זה בזבוז משאבים.

לדעתי כמובן.

 

[noamk1]

בגדול אין מה לעשות

גם הבן שלי כזה, הוא עבר "אבחון" יחד עם עוד כל מיני אבחונים אחרים ובפירוש יש בעיה של ויסות תחושתי ושמיעתי.
אבל אין לזה ממש טיפול- ההמלצות שאנחנו קיבלנו זה להמנע כמה שאפשר ,ואם אי אפשר להכין אותו ולדבר איתו קודם על מה שהולך להיות ואיך יהיה ניתן להתמודד עם הבעיה (למשל לשבת על אחד ההורים, אטמים וכו'- לכל ילד מתאימים פתרונות אחרים, כי זו באמת מצוקה אמיתית של הילד (ולכן במסיבות בגן אנחנו באים אומרים שלום ויוצאים או לא באים בכלל) בגילאים הצעירים זה היה ממש טרגדיות ועכשיו לקראת גיל 6 כבר רואים שיפור ביכולת "הסיבולת" שלו, למרות שאני חייבת להודות שזה די משרת את האינטרסים שלנו כי גם אנחנו שונאים את ההמולה והרעש הזה....

 

[חתונה ירוקה]

תודה, זה עונה לי על השאלה

אני מבינה שאם אין טפול אז אין מה לגשת לאבחון.
נבקש מהגן לשים לב לעוצמת הרעש...

 

[ביוטי שופ]

אני חושבת שאלו דברים שכדאי לאבחן

וכן אפשר לטפל בדברים הללו בכל מיני שיטות של רפואה משלימה.

 

[בטט הקרה]

בעיני כן לאבחן כי רגישות לרעש הולכת הרבה

פעמים עם קושי בויסות תחושתי באופן כללי, ובזה כן אפשר לעזור (ובכלל להיות מודעים לכל ההשלכות של הקשיים הללו)

 

[חתונה ירוקה]

את יכולה לפרט?

 

[john111]

תקשי בגוגל ויסות תחושתי

ותקבלי ציק ליסט של מאפינים שונים בינהם רגישות לרעש, לטעמים, למרקמים. אם זה רק רעש אין מה לעשות אבל אם מדובר בויסות תחושתי יש בהחלט מה לעשות

 

[john111]

בדיוק מה שרציתי לכתוב

 

[בר זהר]

גם לנו יש כזה

בן 4.3 אובחן ב-3.2. קושי בויסות חושי בתחום השמיעה ("רגישות לרעש" שאני דיווחתי במשך שנה, והריצו אותי למומחי אף-אוזן-גרון ועוד, עד שהתקעשתי על אבחון של ריפוי בעיסוק).
באבחון גם הסבירו לנו שהוא מפצה על הקושי ע"י המערכת הפרופריוצפטיבית.
והתאימו לו דיאטה סנסורית- כל מיני תרגילים ומשחקים שאנו צריכים לעשות איתו 3 פעמים ביום כ-15-20 דק'. וכמובן, להימנע אם ניתן מחשיפה לרעש חזק, להסביר ולהכין אם ניתן, ולתמוך ולתמלל את הקושי.
וזה ממש עזר לו, ומקל עליו.

ממליצה בחום לגשת לאבחון אצל מרפאה בעיסוק שמתמחה בויסות חושי

 

[שונצו]

הדוגמא שלך לא מעידה על כלום בעיני

מותר לה לחלוטין לפחד מרעשים חזקים, ובגילאים צעירים זה מתבטא בבכי.

הבת שלי היתה מבועתת ביום ההולדת השני שלה שנחגג בגן.
כל כך הרבה רעש ובלגן, פשוט לא התאים לה בגרוש.
ובשנה שאח"כ היא עברה לגן אנתרופוסופי...

בכלל רעש חזק לא טוב לאף אחד, וטוב שהיא מנסה להימנע.

אם יש רגישות כלשהי, אז צריך לבדוק ואני מסכימה עם מי שרשמה שיש קשר לויסות תחושתי.
אבל מה שאת מספרת לא מעיד על זה בכלל לדעתי. (אני לא אשת מקצוע בתחום).

 

[חתונה ירוקה]

יש עוד דברים קטנים

כל פעם שיש רעש של גינון או רעש של המיקסר היא רצה לחדר אחר.
יש לה הרבה רגישויות קטנות שיכול להיות שקשורות למשהו חושי,
אני לא בטוחה שנלך לאבחון, אבל עוזר לי לשמוע על עוד מקרים כאלה.
מעניין אותי על התרגילים שמישהי כתבה כאן,
בכל מקרה כל שנה זה יותר פשוט כי היא יודעת לבטא את עצמה יותר טוב.

 

[noamk1]

דעתי האישית

אם זה דברים קטנים- לא הייתי טורחת על אבחון וטיפול.
אני מודה, אצלנו הדברים הם לא תמיד קטנים (אבל גם אין משהו אחד שיצא תקין- כולל ויסות נפשי, מכיוון ששני הדברים קשורים אחד לשני- חושי ונפשי המחשבה היא ,על פי התנהלותו כתינוק ,שהחושי ככל הנראה היה קודם)
וגם בדברים האלו אנו לא ממש "מטפלים" אלא יותר מתנהלים איתם ומכילים את הקושי, שום טיפול (מסג'ים, תרגילים) שהציעו לנו לא היה חדש לנו ובכל מקרה עשינו אותם בלי לדעת, פשוט לפי בקשת הילד.
זה כן הולך ומשתפר, כמו כן הילד מוצא דרכים להתמודד עם זה, אפילו בגיל בית ספר- יש לי תלמיד עם כל מיני בעיות בויסות תחושתי, כולל שמיעה וישבנו והוא בצורה מאוד גלויה סיפר לי על הטכניקות שהוא פיתח עם השנים (בין השאר אישור לשבת בכיתה עם אוזניות, יש לי כמה כאלה בכיתות שונות) כדי לצמצם רעשים.
זה כן מקל (לפחות אצלנו, שהיו כמה וכמה דברים קצת חריגים) לדעת שזה לא אתה דפוק, שאתה לא חרא של הורה ולהבין יותר את הילד. אם את לא מרגישה שאת "שם" ומדובר בדברים קלים- לא הייתי טורחת

ופה אני מסייגת- לפעמים נחמד להביא את הילד ל"אבחון" שהוא בדרך כלל בצורה משחקית ולשמוע- שהכל בסדר, רק כדי להיות בטוח. תלוי באישיות שלך. רק קחי בחשבון שלוקח זמן בקופות חולים, ובדרך כלל באבחון הראשוני בקופ"ח, לא נוגעים דווקא בנושאי הוויסות