רב"ע בתחום הילדים?!?!?

[78רותם]

רב"ע בתחום הילדים?!?!?

אני לקראת סיום לימודיי ועלו לי תהיות רבות מדוע רב"ע בתחום הילדים נקרא כך? מה קורה כאשר אותם ילדים מתבגרים? אנו לומדים על אוטיזם, CP ועוד וכל הזמן מתייחסים אל הסובלים מהפרעות אלה כאל ילדים. קיימות מסגרות לאותם בוגרים הסובלים מהפרעות אלה והם מקבלים טיפולים של רב"ע אז מדוע אין כלל התייחסות במהלך הלימודים להתערבות הרב"ע אצל מתבגרים ומבוגרים אלה? כאשר לומדים את הקורס שנוגע לרב"ע בתחום ההפרעות ההתפתחויות או בשמו העממי - בתחום הילדים מקיימים סיורים לימודיים בבתי ספר לחינוך מיוחד אך מה לגבי סיורים במסגרות אליהם הם מגיעים לאחר גיל 21 בו הם עוזבים את בית הספר? ואולי העבודה עימם שייכת לתחום הפיזיקלי? רותם

 

[נגהויסבוך]

ברוכה הבאה

לילה טוב, שאלת שאלה מדהימה ביופיה ובחשיבותה , למען האמת גם אני הקשיתי את הקושיה הזאת ... ללא מענה שסייע לי ... אני מאמינה שהטיפול במתבגרים הוא נישה מתפתחת ... ועם הזמן יהיו לנו את הכילים להערכה ולהתערבות לאוכק מדהימה וחשובה זאת. מפעם לפעם, יגיע אל מרפא בעיסוק מתחום הילדים נער או נערה ... ונשתדל לעשות כמיטב יכולתינו ... אך לי ברור שאין מסגרת המשך ... למתבגרים הסובלים מקשיי תפקוד הנובעים מהאבחנות שתיארת ...

 

[שרון שני גונן]

התמחויות

רותם שלום, מצטרפת לנגה ואומרת שזו שאלה טובה. לטעמי צריך היה להרחיב את יריעת ה"ילדים" ל"התפתחות", ולכסות את הגילאים עד לבגרות. עם זאת, בריפוי בעיסוק נוצרות הרבה התמחויות, וטיפול במתבגרים היא אחת מהן. החלום שלי הוא שניתן יהיה לעשות תואר שני ולהתמחות במסגרת המקצוע, כלומר, תואר שני ברב"ע עם התמחות בטיפול קוגניטיבי, או פסיכיאטרי, או גריאטרי או סנסורי או טיפול במתבגרים, כתיבה, ליקויי למידה, בעיות קשב, טיפול בספקטרום התקשורתי...וכן הלאה. כיום אין, וכל אחת בונה לה את התמחותה מאיסוף קורסים וספרות באופן עצמאי, שזה טוב, אבל לא מספיק טוב. טוב שיש למה לשאוף... בכל מקרה, לימודי התואר הראשון הם רק טעימה וכיוון... ולטעמי אין אפשרות לכסות במסגרתם את כל התחומים, אלא רק לתת רעיון כללי בקשר למהותם.

 

[שריד]

חלקת אלוהים קטנה...

אי שם בקרית אונו ישנו מקום שנקרא בית נועם... ניסיתי לתאר את המקום מספר נסיונות אבל כל המילים קטנות עליו. פשוט, צרי איתם קשר ותלכי לראות... את האמירה שלך אמרה המנהלת פנינה ביאליק, שהיא מרפאה בעיסוק לאישתי (שהיא גם מרפאה בעיסוק) כאשר היא הגיעה לראיון עבודה... ותביני שאני זוכר את האמירה הזו... מאז עברו שבע שנים והיא עדיין בבית נועם... בית נועם הינו מרכז לנכים התפתחותיים - אנשים עם פיגור שכלי ונכות פיזית קשה, המרותקים לכיסאות גלגלים. אנשים אלה, אשר בבית נועם נקראים חניכים, מאופיינים גם בבעיות חמורות בדיבור ובתקשורת ובמקרים רבים יש להם גם קשיים רגשיים ובעיות רפואיות. ישר כח לשאול שאלות נכונות שריד

 

[fez1]

רציתי להוסיף ...

מצאתי זאת לאו דוקא בתחום הריפוי בעיסוק . שהייתי מס' פעמים לצערי לאחרונה בביה"ח שניידר "לילדים" כשבחדר אושפז פעוט עם מתבגר כבן 16-17 . גם זה די צרם לי ולכן הבנתי את מחשבותייך , ודוקא בסיום הלימודים . ככה זה בפורום שלנו - ניתן לשאול הכל ולפתוח אופקים לחשיבתנו ...

 

[78רותם]

שאלה פילוסופית

אנ כותבת את הדברים הבאים בהמשך לתגובתה של שרון. השאלה נשאלה יותר במובן הפילוסופי. את העובדה שמקצוע הריפוי בעיסוק הינו מגוון ביותר גיליתי כבר בשנתי הראשונה (לדעתי זו אחת הסיבות שקיים קושי בהגדרתו). השאלות נשאלו מתוך תחושה שמועבר מסר (עקיף כמובן, וללא כוונה מפורשת) שאותם ילדים ברגע שמתבגרים הם "מפסיקים" לסבול מהמגבלות הללו. הכוונה היא לא מדוע אין התייחסות לתחום זה במובן האקדמאי אלא במובן הפילוסופי - האופן בו נתפסים מבוגרים אלה, וכיצד אנו יכולים לתרום להם בתפקוד כמו אנשים מבוגרים. התהיה היא על התפיסה ולא החומר האקדמאי. שמעתי על בית נועם ואני מסכימה עם כל מילה שנאמרה על המקום. זה אחד המקומות שהעלה אצלי שאלות אלו, כמו גם הכשרה מעשית התחום הילדים, בה המטופל שלי היה נער בן 15 הסובל מניוון שרירים. שמחה לראות כי אני לא היחידה...

 

[שרון שני גונן]

למה אין התייחסות?

כשאת לומדת להתייחס לתפקודו של אדם, כיצד להתבונן בו, כיצד לבדוק אם הוא מתאים לאדם, וכיצד לסייע לאדם לשפר את תפקודו, הבנה זו חלה על כל אדם באשר הוא, בלי הבדל דת גזע ומין... זהו החוט המקשר בין כל ענפי הריפוי בעיסוק בעיני. השאלה הרלוונטית אם כך היא, מדוע אין אנו תופסים את התפקוד ברצף החיים, ברצף הגילים, מתי ואיך צמצמנו את הכלים שעומדים לרשותנו לתוך חדר קטן עם מכשירים, כשהתפקוד האנושי מקיף כה הרבה, וכל זה עומד לרשותנו, ככלים טיפוליים. מדוע בחר תחום ה"ילדים", להיקרא כך ולבנות את החדרים הטיפוליים בדגם מסויים בלבד, ולנסות להעתיק את דגם החדרים אל תוך המציאות ולא להיפך. מדוע מקומות כמו בית נועם הם כה מעטים וכה יוצאי דופן? והשאלה הרלוונטית מכולן לדעתי היא, מה אנו עושים כדי לשנות זאת?

 

[78רותם]

מסכימה עם כל הנאמר

הפעם קלעת בדיוק למה שאני מנסה לחתור אליו. לשמחתי קמים עוד ועוד מקומות לבוגרים עם מגבלה כמו למשל מערך ההוסטלים של אלו"ט, מרכזי התעסוקה בהם הם עובדים וחלקם אף עובדים בקהילה.(אני לא בטוחה לגבי מעורבות הריפוי בעיסוק שם) אך גם אני חושבת שזה לא מספיק. לשאלתך האחרונה, קיימת תשובה מתבקשת אך לי נראה שבשלב זה של חיי אשאיר יוזמות/מעשים וכו' לאנשים שכבר ביססו עצמם מבחינה מקצועית, ואתמקד בבניית דרכי במרפאה בעיסוק ובכלל כמטפלת על כל המשתמע מכך. עם זאת אני חייבת לציין שבניגוד למרבית הסטודנטיות שמביעות רצון עז לעבוד עם ילדים אני דווקא בהחלט רואה עצמי עובדת עם אנשים בוגרים יותר וזה הרבה יותר מרתק אותי ומאתגר בעיני. כך שאולי תרומתי הראשונית תהיה מעצם זה שאעבוד במקום כזה. רותם