רבע עוף או בורקס .
כבר שנים ידוע לכל בר דעת,שאם אתה מקבל הזמנה לחתונה, תעשה כל מאמץ אפשרי להתחמק בצורה אלגנטית, כולל גיוס מילואים,אישפוז במוסד סיעודי וכיו"ב מקומות נעימים יותר. אבל אם איתרע מזלך ולא יכולת להתחמק,הייתה לך כבר תרגולת ידועה: לצום במשך כל היום,שכן אין טעם לבוא שבע לחתונה (אתה לא פרייר של אף אחד) ! לרכוש מכשיר G.P.S מהדגם החדיש ביותר. למלא ג'ירקן 20 ליטר של מים . להתפלל את תפילת הדרך, בכוונה מרובה ולצאת לדרך. בליבך אמונה שהמכשיר שרכשת יוביל אותך בביטחה לארוע (מה שמסתבר בדיעבד, כתקוות שוא,עוד לא הומצא המכשיר שידע לאתר היכן זוגות צעירים קבעו את מיקום חתונתם). אבל לכשהגעת,עייף ,מזיע ורעב ידעת שלאחר ששלמת עבור הארוחה (תודו שזה המקום היחיד בו לא רק שאינך בוחר את התפריט, אתה עוד משלם על כך מראש ), אתה לוחץ בחוסר סבלנות את ידיהם של הורי הזוג ומתפנה לחטוף כפי יכולתך מהמזנון העמוס כל טוב. לאחר מכן ,התיישבת בשולחן הקרוב ביותר מבלי יכולת לזוז,כשמשאלתך היחידה היא לחזור הביתה בשלום. ברור שאישתך תאיץ בך לפזז על רחבת הריקודים ,אבל מבט אחד לעברך,יבהיר לה,שהסיכוי שלה להקים אותך ,קטן מהסיכוי שלכם למצוא את הדרך חזרה ללא טעויות נוספות. לאחר כשעה ,כשקצב הנשימה יחזור למצב סביר,אתה רומז לאישתך ואתם פוסעים בזהירות לכיוון היציאה חומקים מעניים סקרניות. זו הייתה התרגולת,הכל היה ברור וידוע מראש ,למעט מספר הפעמים שתטעה בדרך. כיום בגלל הצורך הנואש של הזוג הטרי לחידושים , שום דבר כבר לא ברור (למעט הטעויות בנסיעה, כמובן). אתה מגיע כהרגלך עייף,רעב ומזיע, סורק את המקום במהירות,כלום ! נאדה ! אין מזנון,אין בופה. במקום זה מסתובבים להם כל מיני חברה צעירים עם מגשים קטנים ואתה ללא משקפיים, מנסה לזהות את הפריטים הזעירים שבמגש. וכך אתה מגיע לשולחנך,עדיין רעב, ובלית ברירה נאלץ להמתין עד שיוגשו המנות לשלוחן ! דבר זה אורך כמובן מספר שעות ,כשאתה יודע שיש לך לפחות שעתיים של נסיעה חזרה מצב רוחך שגם קודם לא היה מזהיר (להזכירך,לא הצלחת להתחמק מהארוע), צונח לקרשים ! ואני אומר: די ! הניחו לנו ! החזירו לנו את הסדר הישן והטוב ! רוצים מזנון עכשיו !
כבר שנים ידוע לכל בר דעת,שאם אתה מקבל הזמנה לחתונה, תעשה כל מאמץ אפשרי להתחמק בצורה אלגנטית, כולל גיוס מילואים,אישפוז במוסד סיעודי וכיו"ב מקומות נעימים יותר. אבל אם איתרע מזלך ולא יכולת להתחמק,הייתה לך כבר תרגולת ידועה: לצום במשך כל היום,שכן אין טעם לבוא שבע לחתונה (אתה לא פרייר של אף אחד) ! לרכוש מכשיר G.P.S מהדגם החדיש ביותר. למלא ג'ירקן 20 ליטר של מים . להתפלל את תפילת הדרך, בכוונה מרובה ולצאת לדרך. בליבך אמונה שהמכשיר שרכשת יוביל אותך בביטחה לארוע (מה שמסתבר בדיעבד, כתקוות שוא,עוד לא הומצא המכשיר שידע לאתר היכן זוגות צעירים קבעו את מיקום חתונתם). אבל לכשהגעת,עייף ,מזיע ורעב ידעת שלאחר ששלמת עבור הארוחה (תודו שזה המקום היחיד בו לא רק שאינך בוחר את התפריט, אתה עוד משלם על כך מראש ), אתה לוחץ בחוסר סבלנות את ידיהם של הורי הזוג ומתפנה לחטוף כפי יכולתך מהמזנון העמוס כל טוב. לאחר מכן ,התיישבת בשולחן הקרוב ביותר מבלי יכולת לזוז,כשמשאלתך היחידה היא לחזור הביתה בשלום. ברור שאישתך תאיץ בך לפזז על רחבת הריקודים ,אבל מבט אחד לעברך,יבהיר לה,שהסיכוי שלה להקים אותך ,קטן מהסיכוי שלכם למצוא את הדרך חזרה ללא טעויות נוספות. לאחר כשעה ,כשקצב הנשימה יחזור למצב סביר,אתה רומז לאישתך ואתם פוסעים בזהירות לכיוון היציאה חומקים מעניים סקרניות. זו הייתה התרגולת,הכל היה ברור וידוע מראש ,למעט מספר הפעמים שתטעה בדרך. כיום בגלל הצורך הנואש של הזוג הטרי לחידושים , שום דבר כבר לא ברור (למעט הטעויות בנסיעה, כמובן). אתה מגיע כהרגלך עייף,רעב ומזיע, סורק את המקום במהירות,כלום ! נאדה ! אין מזנון,אין בופה. במקום זה מסתובבים להם כל מיני חברה צעירים עם מגשים קטנים ואתה ללא משקפיים, מנסה לזהות את הפריטים הזעירים שבמגש. וכך אתה מגיע לשולחנך,עדיין רעב, ובלית ברירה נאלץ להמתין עד שיוגשו המנות לשלוחן ! דבר זה אורך כמובן מספר שעות ,כשאתה יודע שיש לך לפחות שעתיים של נסיעה חזרה מצב רוחך שגם קודם לא היה מזהיר (להזכירך,לא הצלחת להתחמק מהארוע), צונח לקרשים ! ואני אומר: די ! הניחו לנו ! החזירו לנו את הסדר הישן והטוב ! רוצים מזנון עכשיו !
