לפני שמדברים על כתובה:
חשוב להבין שלבית הדין הרבני שני 'כובעים' - כלומר, שני תפקידים:
הכובע הראשון - המשותף לכל המתגרשים היהודים - בית הדין הוא הגוף היחידי שיכול לתת פסק דין לגירושין וגט כשמדובר בקשר בין שני יהודים. מדובר בתהליך אליו מומלץ להגיע עם הסכם גירושין (רצוי כזה שנוסח ע"י עו"ד) מוכן וחתום המקובל על שני הצדדים. אותו הסכם יכול וצריך לכלול את החלטתכם בנוגע לכל העניינים הקשורים לגירושין ובין היתר - התייחסות לכתובה. לחילופין, ניתן להגיע לבית הדין תוך כדי או אחרי הליכים משפטיים בבית המשפט לענייני משפחה - לצורך קבלת הגט בלבד.
הכובע השני - הוא תפקידו של בית הדין כאופציה מקבילה (ברוב נושאי הגירושין) לבית המשפט לענייני משפחה. כלומר, ניתן לנהל את תיק הגירושין בבית הדין הרבני. לצורך כך שני הצדדים צריכים להיות מיוצגים. בסופו של התהליך יינתן פסק דין שיכלול גם את נושא הכתובה.
ככלל, הליכים משפטיים בנושא הגירושין הם ארוכים, מתישים ומזיקים במובנים רבים - מזיקים לילדים, מזיקים ליכולת לשתף פעולה כהורים, מציתים את הרגשות השליליים והכעס, מביאים להוצאות כלכליות אדירות (בין 50,000 ל- 200,000 בממוצע, לכל אחד מבני הזוג), ובנוסף - בסופו של ההליך נכפה על בני הזוג פתרון שלרוב אינו הפתרון האולטימטיבי עבורם.
האפיק החלופי הוא להגיע להסכם המקובל על שניכם ומותאם לכם אישית. אם אין ביניכם הסכמות סופיות לגבי חלוקת הרכוש (כולל הכתובה), המזונות והסדרי הראייה - הדרך המומלצת לעשות זאת היא באמצעות הליך גישור. בסוף הליך הגישור, המנוהל על ידי אדם שלישי, הצדדים חותמים על הסכם גירושין המקבל תוקף של בית משפט ומהווה למעשה פסק דין לכל דבר. כל ההחלטות בנוגע לפרטי ההסכם נעשות על ידי בני הזוג עצמם (!), בעזרת המגשר. הסכם הגירושין כולל גם את נושא הכתובה ואז מגיעים לבית הדין הרבני בלי חששות, כאשר כל הנושאים כבר פתורים.
