מורשת רבין מהי?
מורשת רבין מהי? או: על מה שבאמת אסור לשכוח אוהד קמין הסתיו בא וביחד עם הרוחות הטובות ונוסכות ההגשמה מגיעות שוב גם הרוחות הרעות: אתמול, בהתאמה סמלית לא-מקרית, נערך טכס הפתיחה של שבוע הזכרון ליצחק רבין בסיומו של יום בו שילמו בחייהם חמישה אזרחים יהודים – גבר וארבע נשים – את מחיר אי המוסריות הפוליטית שכבשה את ארצנו. הנה מגיע לו יום השנה הששי לרצח רבין והנה זה מתחיל שוב: ההסתה, ההפחדה וסתימת הפיות. אם הקורא דברים אלה לא חש על בשרו את אימי ההסתה, ההפחדה וסתימת הפיות שהופעלה נגדו, הוא לקח בהם חלק – ולו רק בהסכמה שבשתיקה. שתיקה מסוג זה היא אחת מתוצאות האלימות הרוחנית המופעלת על ידי מחנה השמאל ביתר שאת מאז רצח רבין. דמותו של יצחק רבין משמשת היום בתפקיד הקדוש המעונה של השמאל הישראלי, המפעיל אותו, באמצעות טכסים, סמלים ופעילויות זכרון כדי להלך אימים על מתנגדי השמאל באשר הם, וזאת במטרה להגן על מעמדם העכשווי והעתידי של אישים פוליטיים, באמצעות הענקת חסינות רגשית. כפי שהפעילו הנוצרים את הצלוב כדי לתקוף את היהודים מחוץ לכל הקשר אמיתי, מתקיפים היום האינקוויזיטורים של השמאל את כל מי שאינו מתייצג כמזדהה באופן מלא עם הקונצנזוס הרביני. כמו במקרה של יחסי העם היהודי עם הנצרות, לא עוזרת ולא תעזור למי שאינו מציית לרביניסטים שום טענה ושום הצטדקות – כי את הרביניסט, כמו את הישועי, העובדות אינן מעניינות. מה שמעניין את הרביניסט-פוליטרוק הוא להמשיך בפעולת האשמה מתמדת, שביסודה שנאת מתנגדים שזכתה לתירוץ. שנאה זו מחוללת בעם היהודי מדי שנה פוגרומים רוחניים, אשר מטרתם הברורה היא שלא לאפשר לאיש לומר את מה שבדעתו – כדי למנוע ערעור של מעמדם. לכבודו של הטוב שביצחק רבין, אציין, בנקודה זו, כי אני מפריד בין האדם, דמותו ומורשתו: בזמן שאינני מכיר את תוכו של האדם, אני כן יודע מה עשה – ואני גם יודע שיש הבדל עצום בינו לבין דמותו ומורשתו. לגבי מורשת זו – הערכים שעליהם מחנכים היום עשרות אלפי תלמידים במדינת ישראל – שומה עלינו לשאול שאלות חודרות, ובראשן שתיים: מהי מורשת זו - ואת מי, מבין הכוחות הפוליטיים בהווה, משרתת המערכת המנחילה אותה? אני אינני יכול לסמוך על אלה המגישים לי כיום מורשת רבין המעוצבת על פי עניניהם, אשר אינם ידועים לי. את מורשת רבין שלי – מורשת רבין כפי שאני מבין אותה - אני מסיק ממה שידוע לי, האזרח, על מעשי רבין – ומעשיו האמיתיים הם שמצווים לנו את מורשתו האמיתית. מכיוון שרבים הם המעלים על נס את מבצעיו למען העם והמדינה, אין זה אלא טבעי מצדי להעלות, בהקשר זה, שלושה היבטים-נושאים מסוג אחר לגמרי, הכרוכים בדמותו של רבין, בהירצחו ובמה שמתרחש מאז רצח זה ואשר, מנקודת המבט שלי לפחות, מהווים חלק ממורשתו האמיתית – וכדאי שמי שרוצה ללכת בדרכו יקח בחשבון: א. מורשת האלטלנה; כידוע השתתף רבין בפעולת הרצח והטיבוע של ספינת הנשק "אלטלנה" ונוסעיה. בפעולתו זו – ובכך שמעולם לא הביע חרטה על כך – ציווה לנו רבין את הרעיון שמותר ליהודי להרוג יהודים אחרים בשל חילוקי דעות פוליטיים. ב. מורשת הרצח הפוליטי; אם ניקח את מורשת רבין המוצהרת כלשונה ונטפל ברוצחו של רבין כפי שטיפל הוא ברוצחי יהודים, נוציא את יגאל עמיר מהכלא, נסלח למעשיו וניתן לו להמשיך לרצוח באמצעות כסף, נשק ואמצעים שנעמיד לרשותו. ג. הבחנה בין דם לדם; הבחנה זו היא העומדת ביסוד מה שהתרחש מאז רצח רבין ועד ימינו בקשר לרצח זה: בשש השנים שעברו מאז הרצח נעשו, על ידי גורמים ממלכתיים ופוליטיים רבים, מאמצים עצומים כדי לשכנע את הציבור – וכנראה בהצלחה מרובה – שרצח רבין הוא הטרגדיה הגדולה ביותר שפקדה את המדינה והעם - שמעשה הרצח של יצחק רבין גזל מאיתנו הרבה יותר ממעשי הרצח הרבים המבוצעים במסגרת המלחמה הכוללת שבה אנו נתונים – שערכו של אדם אחד גבוה יותר מערכו של אחר - ושרצח ראש ממשלה מן השמאל הוא חמור יותר ממעשה רצח המבוצע על ידי עריצות שמאלנית כלפי אזרחיה. בכל שלושת אלה עובר חוט שני של עקרון אחד: זילות חייו של אזרח ישראלי יחיד למול "שיקולים מדיניים" נעלמים – והצלחתה של מערכת העריצות הישראלית בהנחלת "ערך" שלילי זה לציבור. ככל שלא נחשוד ביצחק רבין בכוונה רעה, יותר נראה אותו ככזה שמסמל את הדרך לגיהנום, שכן זו רצופה בכוונות טובות. גם אם לא התכוון לרעה, הוא היה אחראי למה שפעולותיו השיגו או לפשעי הממשל שעליהם כיסו... בכל אלה היה רבין – בחייו ובמותו - משרתה של מגמה רעיונית שלילית ביותר שהיא, בין אם בחר בכך ובין אם לא – מורשתו האמיתית לציבוריות הישראלית. בלי קשר לכנות כוונותיו ואולי על אף כוונות טובות שהיו לו, אחראי יצחק רבין לחלק ממהלך פוליטי שהשווה מוסרית בין ישראל לעמים שמסביבה ועשה אותה, במובנים רבים, לעריצה כמוהם; הסוציאליזם המקיאווליסטי הישראלי - שרבין היה בו בורג קטן עד שהפך אותו המכניזם המטריאליסטי המניע אותו לבורג גדול – אישר בפעילותו הפושעת, הכפייתית והרצחנית כלפי בני עמו - את אי המוסריות של המשטרים שמעבר לגבול ישראל. מורשת רבין היא היום כלי בידי מנחילי ערכים הרסניים שמתכננים המשך הריסתה של החברה הישראלית בעתיד. המאפיין אותם היא הסיסמה "לא נשכח!" שהם מציגים תדיר בהקשר של רצח רבין. לאלה עלינו לומר כי גם אנחנו לא נשכח. לנו, החסרים את הכוח – וגם את הכוונות – לאיים, לסתום פיות ולהשתיק, כל מה שנותר הוא הזכרון. והזכרון, עבורנו, אינו יום או שבוע – אלא חיים שלמים. לנו יש יותר מה לא לשכוח: כפי שלא שכחנו את אלטלנה, לא נשכח את דיהאן, את עינויי הסזון, את ילדי תימן, את רצח והפקרת המשתפ"ים, את פליטי צד"ל, את שבויינו, אסירינו וחטופינו, את רון ארד, את יונתן פולרד, עזאם עזאם וטטיאנה סוסקין, את היהודים האסורים באירן, את אלה הנצורים בעירק, את ניצולי השואה שנבזזו על ידי המדינה – וזאת רק רשימה חלקית.