אז ככה..
קודם כל, לא שמעתי שהוחלט סופית שהגישה האוריינית לא מוצלחת
אמנם השיטות הקרויות בארץ "קריאה ללא מקראה" ו"הטקסט האישי" פחות פופולריות במחקר בשנים האחרונות, אבל האוריינות - גישה הרואה בקריאה וכתיבה חלק ממכלול מיומנויות שפתיות, שמטרתן העברה ובניה של מסרים - עדיין כוחה במותניה. אין לאוריינות, כפי שאני מבינה אותה, שום בעיה עם פירוק של מילים, זה חלק הכרחי מלימוד קריאה וכתיבה. אני רק לא בטוחה שצריך לעשות אותו בשלב הממש-ראשון של הכרות עם שפה כתובה, שלב שקשור יותר למוכנות מאשר ללמידה ממשית ופורמלית של קריאה/כתיבה. למירי - לא ממש הצלחתי להבין איך את ודודו ´עובדים´ בכתיבה. מי מפרק את המילה (לצלילים ולא להברות, כל אות הרי מתאימה לצליל בודד)? מי מתאים את האות לצליל? הוא זוכר את סימני כל האותיות? מה אתם עושים עם תנועות (עניין די מסובך בעברית)? ומה זאת אומרת שלא מצליח ´להסיק´ ממילים שלמות שמכיר - שלא מפרק אותן? שלא משתמש בצלילים שלהן כדי להרכיב מילים אחרות? אם לא מפרק, אז איך זה מסתדר עם הפירוק שכתבת עליו קודם? כמו שאת רואה, אני באמת לא מבינה.. מה שאמרתי קודם, ועדיין נראה לי תקף, זה שלא כדאי להתרחק יותר מדי מהמילה השלמה, המשמעותית, בשלבים הראשונים. אפשר לקחת מילה, נגיד ´שלום´ (גישה אופטימית..), להכיר אותה קודם כשלם, לזהות אותה בין מילים אחרות, לעשות משחק זיכרון של חיבור מילה לציור (זה במילים יותר קונקרטיות, לא ב´שלום´) - כמו שכתבת ´שהוא פשוט ישנן שככה נראית המילה´. אחר כך לשחק במילה - למצוא מילה שמסתיימת באותם צלילים (חלום?), לראות את הדמיון בכתיבה, להסתיר חלק ולקרוא מה שנשאר, לגזור לחלקים ולסדר מחדש בסדר הנכון (אפשר רק על ידי הזיכרון החזותי ואפשר גם להעזר בשחזור צלילי, כמו שאתם עושים בכתיבה. בכל מקרה, נדמה לי שעדיף בשלב ראשון לא לפרק צירוף של עיצור ותנועה - ´לו´ בדוגמה של ´שלום´ - כי זה ממש מסבך את החיים). אם ממש בא לו לכתוב זה מעולה, אבל אל תילחצי אם הוא לא ממש מפענח את מה שכתב אלא פשוט מזהה את המילה השלמה. זה מה שאמור לקרות בשלבים הראשונים. גם בכתיבה לא חייבים ללחוץ על פירוק של המילה, ממש טוב שיעתיק אותה כשלמה. מה שעוד אפשר לעשות זה ללמד את שמות האותיות - במאמר של איריס לוין (מהמאמרים שבלינק בשורה האפורה שבמרום הדף) כתוב שנמצא שזה מסייע ברכישת קריאה/כתיבה. חוץ מזה, הזכרתי קצת בתשובה הקודמת ואני מרחיבה עכשיו, ממש שווה לשחק במילים בדיבור: למצוא מילים מתחרזות, למצוא מילים שפותחות / מכילות אותם צלילים, להשמיט צלילים ממילים ולראות מה נשאר. כל אלו עוזרים לפתח את המודעות לכך שמילה היא לא רק שלמות, אלא גם שרשרת של צלילים שאפשר לבודד ולעשות עליהם מניפולציות (מודעות פונולוגית), מודעות שנמצאה כקשורה להתפתחות קריאה. מה את אומרת?
)אבל... לאחר שסיים לכתוב מילה או שתיים הוא כלל אינו יודע לקרוא אותה! הוא יודע מה הוא כתב (כי הוא הרי ביקש לכתוב את זה) אבל לא לקרוא את המילה... עכשיו כל קשר ביני ובין לימוד דברים הוא מיקרי ביותר , אני לא מצליחה הסביר לו או אפילו להעביר לו מה הוא אמור לנסות לעשות... והוא כל כך מבקש... אבל אמא מה כתוב פה? אז נכון שאני מקריאה לו (תוך הצבעה והדגשת ההברות) אבל הוא רוצה לדעת לבד... למישהי יש רעיון איך מסבירים לו את זה?? (אפילו בעזרת עזרים - ספר / משחק/ קלטת...)
|