ראיתם?

[ליפט]

../images/Emo45.gif

 

[כובעקסמים]

להתמקצע זה דבר שרבים

מאיתנו עסוקים בו. רוצה לחלוק חוויות התמקצעות משלך?

 

[פואנקרה1]

ליפט תודה על תגובתך

והערה אחת ברשותך.נכון לא לכל רופא הייתי הולך,אבל מצד שני תארי לך רופא שהיה לומד רפואה חצי שנה יום בשבוע...

 

[ליפט]

קודם שאלה לא קשורה...

מה זה פואנקרה? יש לזה איזושהי משמעות? זה נשמע לי כמו פוקהונטס ולכן היה לי מאוד טבעי לפנות בלשון נקבה. אז עכשיו כשקצת יותר ברור, לשאלתך...אז אתחיל ואומר שמאמנים אינם רופאים. כמי שבאה מעולם הרפואה, אני יכולה לומר לך ש- 24 ימי לימוד לא היו מספיקים ללימוד קורס אחד באנטומיה ועוד לא דיברנו על פיזיולוגיה, פתולוגיה, פרמקולוגיה, כירורגיה והרשימה עוד ארוכה. לא הייתי משווה זאת לעולם האימון מבלי להוריד מכבודו של שום תחום. מן הסתם יש תחומים בהם הלמידה הנדרשת היא רבה יותר ומדובר בידע של ממש להבדיל מעקרונות כפי שנלמדים באימון. מבחינתי תפקידם של הקורסים הללו הוא לחדד את העקרונות ולהטמיע, להתנסות (פרקטיקום), וטוב עושים אלה שמאפשרים גם אימון אישי למאמנים בפוטנציה.(כי להבדיל מרפואה, ההתנסות האישית כאן היא חיונית ביותר, בעיניי) - כמה זמן זה צריך לקחת? כל קורס אימון למאמנים מתחילים הוא הרי הבסיסי ביותר ולמתמקצעים יש השתלמויות, כנסים, הרצאות, פורומים, סופרויז'ן וכ"ו. הלמידה המשמעותית ביותר בעיניי היא על רטוב בעיקר בתחום כמו שלנו. אז מה כדי להצדיק את הקיום שלנו אנו זקוקים למסגרת מלאכותית רק בגלל שהיא מנת חלקם של מקצועות אחרים? לא היה לקוח אחד שהגיע אלי ושאל כמה זמן למדתי ואיפה, והאמת זו גם לא שאלה שעולה לי בפני מאמנים אחרים - זה או שאני מרותקת ליכולת ולאיכות שהם מביאים או שלא. וחזרה לשאלתך, אם אדם שלמד רפואה הוסמך תוך חצי שנה (גם אם למד יום יום, מבוקר עד ערב), אז אפשר לומר בודאות שהרפואה בישראל מתה ומטעמי בריאות כדאי להגר.

 

[פואנקרה1]

פואנקרה זה של מתמטיקאי דגול צרפתי

מאמנים מטפלים באנשים,ולכן חשובה הכשרה ארוכה,מקיפה,רצינית וברמה גבוהה. לא יתכן מצב של כאלו קורסים קצרים,ללא מבחן סיום,ושתנאי הקבלה היחיד הוא כרטיס אשראי...

 

[הגבירה מן האגם]

פסיכולוגיה, אימון וכל שאר הדיון

לטעמי מדובר בתהליך החקר המתחולל בעולם האימון וסביבו. להזכירכם, תחום האימון נולד כתרכובת של ידע מעשי מכמה תחומים: עסקים וייעוץ ארגוני, פסיכולוגיה, פילוסופיה, ספורט ורוחניות (אין בסדר הזה להעיד על חשיבות המרכיבים בתרכובת). עם זאת ברור כבר כי תהליך האימון הוא תהליך מובחן. מה שלא התפתח לגמרי עדיין היא השפה המגדירה אימון ושפת המושגים של התחום. תהליך כזה לוקח זמן וצריפה של נסיון של מאמנים רבים, דיון תיאורטי כמו גם התנסות. זה למשל אחד הדברים שאנחנו עושים כאן בפורום. יש כבר מושגים המזוהים באופן ברור עם תחום האימון או שהתפתחו מתוכו אבל השפה עדיין לא מגובשת לגמרי. גם אחרי שזה יקרה, עדיין תמשיך השפה להשתנות. בינתיים, בעלי מקצוע מן התחומים מהם נצרף האימון דנים מולו בשפה המוכרת להם. השפות של אותם תחומים כבר מבוססות בהרבה ולכן נדמה לעיתים ששפת המאמנים "לא רצינית" מספיק או שאולה. גם למאמנים ייקח זמן לדייק את שפתם. אם פסיכולוג דן מול מאמן בשפת הפסיכולוגיה הוא בהחלט יכול לחוש יתרון שפה אבל במקביל גם את חסרונה, משום שיש באימון נקודות מבט וגישות עבודה שאינן תואמות את אותם תחומי ידע בפסיכולוגיה. באותו אופן אפשר להתבונן גם על הדיון של היועצים הארגוניים מול האימון או של הפילוסופים ואנשי הרוח. אם ניקח לדוגמה את המילה "אנרגיה". לאנשי הספורט ועולם הרוח די ברור מה המונח הזה אומר ומה אינו אומר. עבור שאר המומחים המילה הזו סתומה משהו, כללית מדי והדימוי שלה בעיניהם נחות. לא בטוח שאת תחום האימון האישי היא אכן משרתת. סוגיות כאלה הן בבדיקה מתמדת וכדאי להמשיך ולבחון אותן עד לדיוק מירבי משום ששפה היא כלי עבודה חיוני, מעבר לשאר תכונותיה החשובות. אני לא בטוחה עד כמה השיקול הכלכלי הוא חלק מרכזי בדיון. הרי מלחמת קיום יש גם בין פסיכולוגים לבין עצמם, בין פילוסופים לבין עצמם, בין יועצים ארגוניים לבין עצמם אז מה חדש? אולי נוח להטיל את מלחמת הקיום על תחום חדש רק כדי להסיט אותו מתוך העולם שלהם כדי לנסות ולחסוך חלק מן המבוכה עם עמיתים. אין אף אדם יחיד או בית ספר לאימון האוחז בכל רזי הידע של התחום משום שהם מתהווים ללא הפסק. הדרך המתאימה לי כרגע היא ללמוד ולעבוד בסביבות בהם מכבדים את המשפט הקודם ותומכים בדיון בלתי פוסק, הטלת ספק מושכלת ושינוי חומר הלמידה ודיוק הכלים בהתאמה. בברכה,