ראיתם ...

[yfat73]

ראיתם ...

ביום שלישי האחרון יאיר לפיד, התראיינה שם בחורה שאחותה נהרגה בפיגוע בחיפה לפני כחודש. באיזה שהוא קטע היא אמרה "אולי עם הזמן זה יהיה יותר קל", לאחר שהיא אמרה את זה חשבתי בליבי "ממרומי" 5 שנים אחרי "אל תשלי את עצמך". זה רק הולך ונהיה יותר קשה לתפיסה עם השנים במקום שזה יהיה יותר קל. לומדים לחיות עם זה, אבל שזה מכה זה לא כל כך סימפטי, והעובדה היא שגם שמדברים עם אדם לאחר שנים רבות מאוד (אילנה דיין לאחר 30 שנה שאחותה נפטרה) עדיין בוכה שהיא מדברת עליה. אומרים שילדים מביאים לעולם וזה לתמיד, כנראה שבמובן השלילי זה גם לתמיד. ומי יודע, אולי זה בכל זאת יהיה יותר קל יום אחד.

 

[BooBee]

לפעמים אני מסכימה איתך

זה מאוד תלוי באיזה יום תשאלי אותי מה שלומי. אני לא יודעת אם כל הזמן זה הולך ונהיה יותר קשה לתפיסה. אני חושבת שזה בא והולך והמינונים משתנים ולפעמים אני למשל יכולה לעבור יום שלם בלי לחשוב על המוות של אחותי, לפעמים הימים שלי כל כך הפוכים ומלאים געגועים ובכי נוראי. ככל שהזמן עובר, כמו שכתבת, לומדת לחיות עם זה, וכשזה מכה זה באמת לא סימפטי, אבל מצד שני, למדתי איך להתמודד עם זה ולא להתנצל על בכי פתאומי ולבקש חיבוק כשהייתי זקוקה לאחד. מחבקת אותך, רויטל.

 

[סר גון]

לצערי לא צפיתי בתוכנית

אני רוצה להתייחס למשפט "אולי עם הזמן זה יהיה יותר קל". דומני שהוא נכון - למרות הצער הגדול והכאב הפנימי, יותר קל....... אני משתדל לראות את ההתקדמות והשינוי, למרות שהם איטיים. ישנם זמנים שאני מרגיש שמח וקל, למרות הזמנים האחרים. ג.

 

[nofariti]

פחות אבל עוד כואב

הפצעים האלו כל כך עמוקים... לפעמים הייתי רוצה לעשות תהליך ולגמור עם כל הכאב הזה בגוף אחת ולתמיד. המוות הוא חלק מהחיים האלו זו עובדה . גם העצב והכאב הם חלק מהחיים. ואני מנסה לקבל את זה שאין לי שליטה על העוצמה של הכאב ועל התהליך שאני עוברת עם זה ...וזה כנראה לא הולך להיות עבורי משהו שקרה והתגברתי עליו. הכאב והצער והכבדות צועדים לצד השמחה והקלילות. עת לכל אחד מהם..וכך כנראה יהייה תמיד. אצלי זה לא ממש כואב אבל פחות...זה פשוט כואב בעוצמות ובדרכים שונות..ואולי אני פחות פוחדת מפעם מהכאב ויכולה להכיל יותר..וגם לשתף אחרים ,להיות אמיתית עם מה שקורה לי גם בפני אחרים ..להבין אותם ואולי בגלל זה גם להיות בן אדם טוב יותר.