קשר של 3 שנים נעצר
ערב טוב,
בעודי מסתכל על החדר שלי חשבתי לעצמי לחפש מקום שבו אוכל אולי לקבל מעט תשובות מעודדות ולשתף בעיקר.
אני בן 25, החברה קטנה בשנה.
אני אדם מלא בתחביבים ועיסוקים וחברתי, זוגתי לחיים לא ממש מלאה בזה.
אסביר כאן - שמתחילת הקשר הכרתי את בת זוגתי ונכנסו למתכונת של פול טיים לאחר זו הייתה מאורסת במשך 5 שנים סך כל הקשר. ובחר להמשיך איתי את חייה מתוך אהבה גדולה.
פול טיים - גרים ביחד אצלי ,אצלה בבית, עובדים באותה העבודה ( משם הכרנו ), הדרך שלי לנצל את הזמן עם חברים טובים בחיי - כ -4 במספר , ותחביבים עוזרים לי להתמודד עם קשר כזה "חונק".
האמנם לכל מי שזה ישמע מזעזע, אני אוהב את החברה המון , כאשר אני אדם מעט מתוסבך מבחינת נפשית , חברתי קיבלה אותי כמי שאני וזה לא מהווה עבורה בעיה.
התקשורת בינינו לא מדהימה. , אני אדם פתוח, חברתי אדם מופנם, שני הפכים שהתחברו במובן הזה בצורה מאוד טובה, לכל אחד הבעיות שלו אבל לא תמיד אני מקבל ממנה את הפידבקים.
ין לה יצר מיני גדול מה שמוביל לפרק הבא אולי והשאלות הגדולות. שזה אומר סקס אחת ל- 3 שבועות בממוצע, כשבחצי שנה הראשונה - היינו ממש זוג שפנים.
לאחרונה כשם שאני נוטה להקשיב ללב שלי, הרגשתי שחברתי לא מתפקדת איתי בצורה תקינה. היו מספר משברים בקשר, אבל אף פעם לא רבנו - ואם היה וויכוח הוא היה נפתר בחצי שעה , אולי שעה גג.
החברה החליטה להעצר , לשתוק, דחקתי לפינה להבין מדוע , ואז זו הסבירה לי שבתקופה האחרונה- כחודש בערך היא מרגישה שאכן התרחקנו כשם שהסברתי לה מה ההרגשה שלי.
הסבירה לי כי היא לא מוכנה לחכות לי בכל פעם שאני הולך לתחביבים שלי, שהיא תחבה לי בבית. למען האמת היא נורא אוהבת לישון ככה שרוב הזמן אני מכיר אותה במצב של שינה. אבל כשיוצאים היא מלאת אנרגיות וגם בעבודה.
הבקשה שלה להיות לבד מאוד ערערה אותי , במיוחד להגיע למיטה לחדר שינה ולראות את התמונות שלנו יחד על הקיר , כאב לי הלב הרגשתי פגיעה ובגידה בקשר ברמת התקשורת הבסיסית למצב הזה.
אחרי לא מעט פגיעות במהלך 5 ימים שלי ושלה, נותרנו כל אחד במקומו- החברה מתעקשת כי היא לא רוצה להיפרד, היא רוצה למצוא את המקום שלה לבדה, בעצמה, לפתח את עצמה, וכשהיא תרצה היא פשוט תתקשר לבקשתה.
אחרי ששוחחנו על הנושא פנים אל פנים לפני יומיים, אני מרגיש טוב יותר , והכאבים בלב חלפו, בכל זאת היא רוצה להשאר יחד.
אבל אני מאבד אולי את התפקיד האמיתי והיכולת שלי לעזור. אולי כאן כבר אין לי מקום מבחינתה .
הריחוק, הגעגוע, האכזבה והדאגה, קיימים, הכעס, לא קיים , אולי זה דבר שהיה עתיד לקרות במוקדם או במאוחר מכיוון שבחורה ללא עיסוקים משל עצמה, הבנתי שזה משהו קריתי להמשך הקשר.
אני חייתי לבד במשך 9 שנים, אני מכיר את ההרגשה ולא פוחד ליהיות שם שוב, אבל מה עושים עם האהבה הגדולה שלי כלפיה כרגע זו השאלה הגדולה מבחינתי.
אני לא רוצה לאבד אותה. תמיד ראיתי אותה כאישתי לעתיד. אפילו דברנו על זה לא מעט והחלטנו יחד שנתחתן כאשר נוכל להבין ילדים לעולם וכשניהיה יותר מבוססים כלכלית כמובן.
הלב שלי אומר לי להשאר כרגע ולחכות, הראש שלי בועט ואומר גם שאני מפגר, אני צריך לחכות ולתת לזמן לעשות את שלו.
האם הזמן עושה את שלו או שזה מקרה שלא ניתן לפתור?
אשמח לתגובות מעודדות, אבל גם לא חייב שיהיו מעודדות ...
תודה !
קורן.
ערב טוב,
בעודי מסתכל על החדר שלי חשבתי לעצמי לחפש מקום שבו אוכל אולי לקבל מעט תשובות מעודדות ולשתף בעיקר.
אני בן 25, החברה קטנה בשנה.
אני אדם מלא בתחביבים ועיסוקים וחברתי, זוגתי לחיים לא ממש מלאה בזה.
אסביר כאן - שמתחילת הקשר הכרתי את בת זוגתי ונכנסו למתכונת של פול טיים לאחר זו הייתה מאורסת במשך 5 שנים סך כל הקשר. ובחר להמשיך איתי את חייה מתוך אהבה גדולה.
פול טיים - גרים ביחד אצלי ,אצלה בבית, עובדים באותה העבודה ( משם הכרנו ), הדרך שלי לנצל את הזמן עם חברים טובים בחיי - כ -4 במספר , ותחביבים עוזרים לי להתמודד עם קשר כזה "חונק".
האמנם לכל מי שזה ישמע מזעזע, אני אוהב את החברה המון , כאשר אני אדם מעט מתוסבך מבחינת נפשית , חברתי קיבלה אותי כמי שאני וזה לא מהווה עבורה בעיה.
התקשורת בינינו לא מדהימה. , אני אדם פתוח, חברתי אדם מופנם, שני הפכים שהתחברו במובן הזה בצורה מאוד טובה, לכל אחד הבעיות שלו אבל לא תמיד אני מקבל ממנה את הפידבקים.
ין לה יצר מיני גדול מה שמוביל לפרק הבא אולי והשאלות הגדולות. שזה אומר סקס אחת ל- 3 שבועות בממוצע, כשבחצי שנה הראשונה - היינו ממש זוג שפנים.
לאחרונה כשם שאני נוטה להקשיב ללב שלי, הרגשתי שחברתי לא מתפקדת איתי בצורה תקינה. היו מספר משברים בקשר, אבל אף פעם לא רבנו - ואם היה וויכוח הוא היה נפתר בחצי שעה , אולי שעה גג.
החברה החליטה להעצר , לשתוק, דחקתי לפינה להבין מדוע , ואז זו הסבירה לי שבתקופה האחרונה- כחודש בערך היא מרגישה שאכן התרחקנו כשם שהסברתי לה מה ההרגשה שלי.
הסבירה לי כי היא לא מוכנה לחכות לי בכל פעם שאני הולך לתחביבים שלי, שהיא תחבה לי בבית. למען האמת היא נורא אוהבת לישון ככה שרוב הזמן אני מכיר אותה במצב של שינה. אבל כשיוצאים היא מלאת אנרגיות וגם בעבודה.
הבקשה שלה להיות לבד מאוד ערערה אותי , במיוחד להגיע למיטה לחדר שינה ולראות את התמונות שלנו יחד על הקיר , כאב לי הלב הרגשתי פגיעה ובגידה בקשר ברמת התקשורת הבסיסית למצב הזה.
אחרי לא מעט פגיעות במהלך 5 ימים שלי ושלה, נותרנו כל אחד במקומו- החברה מתעקשת כי היא לא רוצה להיפרד, היא רוצה למצוא את המקום שלה לבדה, בעצמה, לפתח את עצמה, וכשהיא תרצה היא פשוט תתקשר לבקשתה.
אחרי ששוחחנו על הנושא פנים אל פנים לפני יומיים, אני מרגיש טוב יותר , והכאבים בלב חלפו, בכל זאת היא רוצה להשאר יחד.
אבל אני מאבד אולי את התפקיד האמיתי והיכולת שלי לעזור. אולי כאן כבר אין לי מקום מבחינתה .
הריחוק, הגעגוע, האכזבה והדאגה, קיימים, הכעס, לא קיים , אולי זה דבר שהיה עתיד לקרות במוקדם או במאוחר מכיוון שבחורה ללא עיסוקים משל עצמה, הבנתי שזה משהו קריתי להמשך הקשר.
אני חייתי לבד במשך 9 שנים, אני מכיר את ההרגשה ולא פוחד ליהיות שם שוב, אבל מה עושים עם האהבה הגדולה שלי כלפיה כרגע זו השאלה הגדולה מבחינתי.
אני לא רוצה לאבד אותה. תמיד ראיתי אותה כאישתי לעתיד. אפילו דברנו על זה לא מעט והחלטנו יחד שנתחתן כאשר נוכל להבין ילדים לעולם וכשניהיה יותר מבוססים כלכלית כמובן.
הלב שלי אומר לי להשאר כרגע ולחכות, הראש שלי בועט ואומר גם שאני מפגר, אני צריך לחכות ולתת לזמן לעשות את שלו.
האם הזמן עושה את שלו או שזה מקרה שלא ניתן לפתור?
אשמח לתגובות מעודדות, אבל גם לא חייב שיהיו מעודדות ...
תודה !
קורן.