קשר של אמא ובת

[כ ו כ ב ה 1]

קשר של אמא ובת

אז ככה, הקשר שלי עם אמי אף פעם לא היה טוב במיוחד בתור ילדה תמיד דיברו בשבילי בגלל שאם דיברתי עם אמא שלי הייתי מתחילה להתעצבן ... ככה זה היה תמיד. אבל הקשר איתם (עם ההורים) בבית עד היום בו יצאתי לחיות את החיים האמיתיים היו נסבלים ברמה של אפשר להתמודד... מאז שיצאתי מהבית 4 שנים אני התחלתי להתרחק במיוחד בצורך שלי לבוא ולספר לאמי דברים - לשתף אותה בחיים שלי . אני הפכתי לאדם הרבה יותר פרטי והרבה זה בגלל סיטואציות שהיו לי עם אמא שלי (איכזבה אותי בגלל התנהגות מעליבה ופוגעת מאוד) וגם בגלל שגיליתי הרבה פעמים שהדברים עוברים הלאה..וכנראה שגם התבגרתי אני בת 30 נשואה כבר 3 שנים ואין לי את הצורך הזה לבוא ולספר לה הכל...ככה זה היה בבית שלנו כולם חיים בתוך "התחת" של השני. אתמול היא באה אלי פעם ראשונה בחיים שלי אלי הביתה לדירה בה אני גרה!!! שתינו קפה והיה נחמד ...בסוף היא התחילה לספר על הנכדות שהן בקשר נהדר איתה, מתקשרות אליה כל יום מספרות מה קרה להן...כו'. הן בנות 9 ו-5 וגם אחותי כזאת באה ומשתתפת בהכל !!!! בלי סינון פשוט ה כ ל!!!!! אני מרגישה שהיא כל הזמן משווה אותי ....לאחותי לאחיניות ... אתמול אחרי שהיא דיברה על הנכדות היא התחילה לבכות ממש, תוך כדי חיבוק !!! הרגשתי כאילו אני אמא שלה והיא הבת שלי, היא באה ואמרה לי (וזו לא פעם ראשונה) שהיא מרגישה שאני כועסת עליה...היא מתרגמת את המרחק שנוצר ככעס! אבל אני מתרגמת אותו כעצמאות - כי אני לא אחותי (הן תמיד היו בקשר מאוד קרוב מגיל צעיר מאוד אמא שלי נפתחה רגשית כלפי אחותי מסביבות גיל 7) אני בסה"כ מנסה לחיות חיים עצמאיים !!!! והיא לא מבינה שזה הצורך שלי . באתי ואמרתי לה בהזדמנות אחרת שהיתה שאני בן אדם שזקוק למרחב המחיה שלי ומיד היא הפכה את זה לברוגז!!! בטענה ש"אם את לא רוצה להיות איתי בקשר אין בעיה אני לא תתקשר ככה את רוצה שנחיה אין בעיה" בכעס וכאילו נעלבת. מה כלכך קשה להבין שאני זה לא האחים שלי והם זה לא אני כל אחד מאיתנו הוא ישות נפרדת והיא לא מסוגלת לראות את זה!!!!!!! אוף, אין לי כח בשבילה יותר...אני בסה"כ רוצה לחיות חיים יפים ולהתקדם ובמקום זה אני מתעסקת בהתמודדויות איתה כל הזמן כבר 3 שנים!!! לאבא שלי אין בכלל בעיה עם העניין הוא לא בא בטענות אף פעם הוא מדבר על דברים של דא והא ... אני מרגישה שאמא שלי לחוצה מאוד ומלחיצה אותי מאוד בכל העניין בגלל שיש לה הרגשה שהתרחקתי ...בכל הלחץ הזה רק מרחיק אותי ממנה יותר.. תודה על ההקשבה. כוכבה.

 

[גלבועא]

ברוכה הבאה כוכבה ../images/Emo141.gif

קראתי בענין רב את דברייך. לי ברור שמי ששולטת בסיטואצית הקשר זו את ולא אימך, ויתרה מכך, נראה לי שאת גם מנווטת את הקשר לפי צרכייך, לפי הצורך שלך להיות עצמאית. לי זה נשמע מצויין. השאלה שעולה היא כמובן מה מידת הצורך שלך בקשר עם אמך, וכמה את מוכנה להתפשר כדי לשמור אתה על קשר, אם בכלל?

 

[כ ו כ ב ה 1]

אני בהחלט רוצה איתה בקשר

לא יומיומי כמו אחותי או האחייניות ...אבל קשר שלא ילחיץ אותי כמו:"לא רואים אותכם, תבואו לבקר יותר כשבדיוק שבוע לפני זה הייתי שמה " קשר שבו אני אבוא אליהם והיא תשמח לראות אותי בלי לזרוק לי חרבות, וטענות כלפי . שבו אני אבחר מתוך רצון - לשתף אותה במה שחדש אצלי ... קשר שבו אני אוכל לנהל את חיי באופן עצמאי כשאני משתפת במידע בלבד (ולא בעזרה מעשית) כלומר אני זו שמנהלת ועושה דברים בעצמי כמו שזה מתאים לי מבלי התערבות של ההורים או אמא שלי (היא זו שתופסת במושכות בדר"כ ומנסה לנהל את העניינים). תודה על התגובה.

 

[ה ר מ י נ ה]

מהסיפור שלך ברור שאין צודקת וטועה

את מצידך מעונינת לשמור על יחסים המתקיימים על אש קטנה, ואילו אמך רגילה למערכות יחסים אחרות עם האחים שלך ומרגישה שההתנהגות שלך היא חריגה. את הדברים שכתבת כאן את צריכה להסביר לאמך. לומר לה שאת אחרת, אולי מופנמת יותר ואולי דיסקרטית יותר, ושהקשר איתה, לא יהיה יומיומי אלא אחת לכמה זמן, שבוע למשל. יש אנשים שחשוב להם שהקשר יהיה ביום ובשעה קבועים, ואם זה משתבש הם מרגישים רע עם זה, אחרים לעומת זאת לא מוכנים לקשר כזה ורוצים את החופש לבחור. מאחר ומדובר בשניים שיש להם רצונות שונים אתן צריכות להגיע לאיזו שהיא הבנה כדי שאף אחת מכן לא תרגיש ש"כופפו" אותה.

 

[כ ו כ ב ה 1]

הלוואי וזה היה כלכך פשוט

זה בדיוק העניין ניסיתי להסביר לה שאני בן אדם דיסקרטי ומעוניינת לשמור על פרטיות שלי לעצמי ולא הכל אני מעוניינת לחלוק. אבל היא לא מוכנה לקבל את העניין הזה שאני שונה שלי זה כבר לא מתאים להיות בן אדם שמספר ה כ ל !!! כמו שהיה תמיד במשפחה שלי... במיוחד לאור הניסיון שיש לי איתה שהיא מאוד אוהבת לספר לאנשים ה כ ל!!! אין לה סינון אישי שאותו היא לא מספרת...אפילו לי היא סיפרה דברים שאני לא בטוחה שהייתי רוצה לדעת... מהעניין וכמו שסיפרתי היא ניסתה להפוך את העניין לברוגז הכל בקטע של כעס ורוגז ופרצופים כועסים וכו' . קשה לה מאוד לקבל אותי כמו שאני עכשיו...גם כשאני מספרת לה דברים על ספר או סרט היא בכלל לא מתייחסת לזה כאל משהו מעניין אלא נותנת לי תחושה של "יאללה תדברי על דברים האמיתיים" = שווה ערך ל"רכילות". אבל היא נאלצת לשמוע את מה שאני מספרת... כמובן שזה בא גם מצידה היא לא מספרת לי "רכילות" משפחתית עד שלא מגיע מצידי משהו "עסיסי" לשמוע.. תודה על ההקשבה.

 

[גלבועא]

בואי נמקד קצת את הבעיה

ממה שהבנתי מהדברים שלך, יש לך שתי בעיות מרכזיות עם אמך. האחת שאינך נמצאת בקשר רציף, קבוע אתה והיא מרגישה "מחוץ לחיים" שלך, והשניה שנושאי השיחה שלכן אינם לטעמה, כי היא מתענינת ב"רכילות" ואת בדברים אחרים. מהדברים שלך גם עולה שכללית את מצליחה לנהוג כרצונך, אלא שמדי פעם יש "נפילה" ואת מגיבה רגשית להתנהגות אמך. אני שואל אותך שוב, איפה את יכולה לשרטט איזה קו של פשרה שירצה גם את אמך וגם אותך?

 

[m i t a l y]

כוכבה, ברוכה הבאה ../images/Emo20.gif

לדעתי את בדרך הנכונה. יודעת לשים גבול לאמך, יודעת מה טוב לך, ומה לא, יודעת מה מתאים לך ומה לא והשאלה הנשאלת בעצם היא מה ששאל אותך גלבוע, היכן ניתן לגשר ולראות היכן ניתן להגיע לעמק השווה בין שתיכן. ויש גם פסיכולוגיה בגרוש שאני מאוד אוהבת ומשתדלת לנהוג לפיה: והיא שאת אמך לא תצליחי לשנות, רק את עצמך, התנהגותך וגישתך (ואני לא אומרת שאת, כי לדעתי, שוב, את בדרך נכונה בהחלט). שיהיה לך חג שמח

 

[כ ו כ ב ה 1]

שאלה מצויינת שאין לי עליה תשובה../images/Emo4.gif

תודה וחג שמח .

 

[coral30]

מצב בינך ובין אמך דומה להרבה מקרים

אחרים. לא תמיד הקשר המשפחתי הוא הקשר החברותי, האינטימי. את ואמך שתי ישויות נפרדות, לכל אחת האופי שלה, כל אחת דעה שלה, מבט שונה על החיים ועל העולם, בינך ובין אמך לא נוצרה מערכת אמון. את פגועה ממנה. היא כנראה אפילו לא הרגישה שפגעה בך. אולי ראתה כחובתה "לחנך" אותך ע'י הערות קשות ומעליבות. דרכה אינה דרכך ודרכך אינה דרכה. עצוב שזה כך אבל נראה לי שכל מצב אחר יהיה מצב מלאכותי. מה שאת כן יכולה לעשות, זה לשמור על יחסים קורקטיים אתה. גם לי יש בת אחת שמספרת לי הכל ומשתפת אותי ובת שניה שאינני יודעת עליה כמעט מאומה, היא פונה אלי רק כאשר היא זקוקה לי. אני מכבדת את רצונה ומניחה לה לנפשה. מבינה שאני לא "כוס התה" שלה ולא בי היא תבחר להיות חברתה הטובה. אמך גוזלת ממך אנרגיות מיותרות. את צריכה להחליט מה את רוצה, מה טוב לך וכך לנהוג. בין אמי ואחותי היה נתק מוחלט מעל 20 שנה, אמי אמרה שאחותי פגעה בה "התחצפה אליה" ואחותי אמרה שאמי פגעה בה "התערבה לה בחיים" ואני מכירה עוד מקרים כאלה.

 

[pf26]

ברוכה הבאה

הרושם שלי הוא שכל אחת מכן מצפה למשהו שונה מהקשר. אמך רוצה קשר הדוק שבו מדברים על הכל (כולל על הדברים הכי אינטימיים) ואת מסתפקת בקשר אוהב אבל מרוחק יותר. זכותך המלאה להחליט במה את משתפת ובמה לא, מצד שני נראה שאמא שלך נפגעת מהריחוק בינכן. את מספרת על כך שאמך (רק אחרי 4 שנים היא באה לראות את הבית שלך?) סיפרה על אחותך ועל הנכדים, יכול להיות שיש שם קצת קינאה? היתה תקופה שחמותי היתה מתקשרת אלינו ומתחילה לספר על הנכדים האחרים. בסוף בעלי אמר לה שאם הוא ירצה לשמוע עליהם הוא יתקשר להורים שלהם. הוא אמר את זה בלי כעס והיא הבינה וקיבלה. אולי גם את צריכה לסכם עם אימך מה מידת הפתיחות לה את מסוגלת ולמה את מצפה מהקשר.

 

[כ ו כ ב ה 1]

אין לי בעיה עם מה שאמי מספרת לי

היום אני במקום אחר נשואה עם בן זוג שהוא אוזן הקשבת שלי אני כבר גרה בבית משלי כבר 4 שנים אין לי את הצורך לבוא לספר לה דברים. לאמא שלי קשה לקבל שמישהו אחר נמצא באוזן קשבת במקומה. בתור ילדה בגיל של האחייניות שלי לא יצא לי להכיר את סבתא שלי ממש בתור סבתא שקוראת ספרים לנכדים ומשחקת איתם ועושה איתם דברים - שם היה סבא שלי שדאג לטייל איתנו ולקחת אותנו למקומות יפים . הם דיברו שפה שונה מעברית ולכן לא היתה כמעט תקשורת - סבתא שלי ידעה רק לחתום את שמה בעברית לא יותר מזה. ואני שמחה בשביל האחייניות שלי שיש להן לאן להתקשר ועם לתקשר באותה שפה. אבל בטח לא מדובר בקינאה. כוכבה