קשר עם אישה נשואה

רק אור1

New member
קשר עם אישה נשואה

אז הכרתי מישהי באיזה אתר, התכתבנו ומשהו שם הרגיש נכון אני לא יודעת אפילו להסביר את זה.
לאחר התכתבות ממושכת היא סיפרה לי שהיא נשואה עם ילד.
לא ייחסתי לזה חשיבות כי חשבתי שזה ישר בגדר הצאט נדבר וזהו,
אז מסתבר שלא , אציין ואומר שרמת המוסריות שלי לכל מי שבזוגיות או נשוי היא מאוד מאוד גבוהה. אין סיכוי להיות בקשר עם מישהי נשואה או בזוגיות,
ולצערי נכנסתי לזה שר להגיד ששתינו נכנסו ממש חזק היינו נפגשות כל מוצש והיו שם רגשות שלא חשבתי שקיימות אחרי שמכירים מישהו בצאט, ומכירים בעך שבוע, אז הרגש והשיחות הרגישו לשתינו כאילו אנחנו מכירות שנים.
רק שבאיזשהו שלב המצפון והמוסריות שלי התעוררו מש חזק. היה לי קשה מאוד שיתפתי אותה שקשה לי לדעת שהיא חוזרת בלילה לבעלה ולילד שלה. למרות שעל פי דבריה בעלה ידע על משיכתה לנשים והסכים שהיא תהיה עם נשים.
לאחר מחשבה ביחדהחלטנו על פסק זמן קצת, משהו שהחזיק אולי יומיים ואז חזרנו,
לפני כבערך חודש החלטתי שזה נוגד כל עיקרון אצלי וזו טעות חמורה ופגיעה בי ובה אם נמשיך עם זה .
עדיין הקושי קיים בא לי ללכת אליה ורק לנשק אותה, אבל אני שומרת על עצמ לא לטעות,

אשמח לעצות או תגובות לגבי הדברים.
 
יש לי פלאשבאק


הזכרת לי שהכרתי אישה השואה.
כעקרון יש לי הרבה חברות נפש נשואות עם ילדים וכד'.
אבל אייני מוכנה לקשר רומנטי עם אישה נשואה. זה לא מוסרי בעייני. והחלוקה הזו של לילה איתי לילה איתו וכו'. רק המחשבה על כך שוברת לי את הלב!

אבל לפני כמה שנים. הכרתי אישה נשואה שבלי שתיכננתי פילרטטנו המון אחת עם השניה. אני בעיקר עשיתי זאת כי אני אוהבת לפרגן לחברות שלי באשר הן.
היא טענה שאני רוצה אותה. אני הכחשתי. וכך היה הקשר לריב ולהתפייס כל יום. עד שבכיתי לילה אחד בטלפון, לה, שנמאס לי המצב הזה אז בואי ניפרד.
דווקא אז הקשר קיבל טוויסט והפכנו לחברות נפש ממש! הפסקנו לריב ונפגשנו כמה פעמים.
אנחנו מיודדות עד היום אך לא מעבר.
 
אין ספק שזו דילמה מוסרית... ו

אין ספק שככזו- הפיתרון לא פשוט...
תמיד יש "צד" מפסיד...

פשוט...
את אומרת "חזרנו".... ואני מנסה להבין למה חזרתן...
האמת,
לא רציתי להגיב כי
אני נשמעת מאוד שיפוטית בנושא הזה (שעולה פה בצורה זו או אחרת)
ו
את עשית את מה שאני חושבת שצריך לעשות
ובאותה נשימה
אני לא באמת מבינה איך אפשר "לטעות" שוב....
אני באמת מאמינה שאנחנו מעבר לתשוקה הגופנית... אהבה? סבבה, אפשר לאהוב מרחוק
אבל יחד אתן לא...
ונראה שזה מה שאת רוצה...
ודי ברור שהיא לא תתן לך את זה..

אז אני חושבת שתדבקי בהחלטה שלך..
כמו שאת אמרת
היא תעשה טוב לכל הצדדים :)

סופ"ש מלא קסם
 
אהבתי את תגובתך, קסם

נחמד לראות שאני לא היחידה שחושבת ככה..
והאמת, גם אני פחדתי להשמע שיפוטית אבל אחרי שקראתי את תגובתך תפסתי אומץ גם להגיב :)

וסופשבוע מלא קסם גם לך ולכולן
 
דעתי..

גם אני ממליצה לך לא להמשיך בקשר הזה
אבל יכול להיות שזה יקח לך קצת זמן לבצע את זה
כי הרבה פעמים הרגשות שלנו חזקים וקשה לנו לשלוט בהם
אני מניחה שזה רק עניין של זמן ושבזמן הנכון תבצעי את ההחלטה הנכונה
אני מאמינה שאת יודעת מה נכון לך אבל לבצע זה כבר לא הכי קל..
בכל מקרה, אני בטוחה שבסופו של דבר, תצליחי לבצע את הצעד הלא פשוט הזה..

בהצלחה!
 

פאמקי

New member
אני מעדיפה

שלא לשפוט, כי מאמינה שכל דבר שמגיע,
גם אם הוא נוגד את עקרותינו, יש לו סיבה.

לכן, אתייחס לגופו של עניין-
לדעתי, הכל קשור ב"היצע וביקוש"

זה מה שיש לה להציע, אם זה מה שאת מבקשת לעצמך, אשרייך.
ואם לא, התשובה בידייך.
ועדיף מוקדם ממאוחר, כי זה רק ילך ויהיה יותר קשה.

במידה והחלטת להישאר שם, קחי בחשבון את האופציה
שהיא לעולם לא תהיה שלך. הסיפורים הרומנטיים על דברים שידועים מראש,
אך משתנים כשמתאהבים, הם הרבה פחות נפוצים מסיפורי שברון הלב.
אם את נכנסת לזה בתקווה שהיא תעזוב את בעלה עבורך, הייתי חושבת על זה שוב.
אם את נכנסת עם הידיעה הברורה שבא לך לאהוב ולהנות ממה שיש, לכי על זה.

ולגביי המוסריות- זו מערכת ה"חוקים וההתנהגויות" שאת בונה לעצמך מול עצמך ומול החברה.
יש שיאמרו ששאלת המוסריות במקרה שלך, קשורה לזו שנשואה ולא לך, הרווקה.
אך זה אינדיווידואלי ולכי לפי אמות המידה והערכים שלך. בסופו של דבר, את זו שעומדת מול הראי
ויודעת מה חשוב באמת.
 

מהמאדים

New member
פאמקי -

אהבתי.
בפרט את הפתיחות ואת התובנה שמוסר הוא משהו מאד אינדיבידואלי ושהעולם איננו צבוע בשחור לבן (פעם גם אני חשבתי כך...).

ורק דבר אחד קטן - לגבי הידיעה הברורה או הלא ברורה למה את נכנסת.
נכון שטוב להיות ריאלית ומציאותית.
ועם זאת, ללא חלומות, וללא מתן אמון, בפרט כשמדובר באהבה גדולה, מה הטעם???

מה גם שיש סיפורים שמסתיימים כמו באגדות (ומכירה אישית כמה וכמה סיפורים כאלו. כן, דוקא של נשים שהיו נשואות פעם. דוקא הן אלו שיודעות מהם חיי משפחה ומהי אחריות ונאמנות ארוכת שנים.) רק שעל הסיפורים הללו את לא שומעת, כי הנשים המאושרות בדרך כלל אינן שבות לכתוב בפורום. הן גם לא מגיעות למסיבות או לפעילויות אחרות של הקהילה.
טוב להן ואין להן צורך לשתף את כל העולם באהבה הפרטית שלהן. הן עסוקות בחיים שמחוץ למסך...
 
וואוו...


נתחיל בחיוך....

קשה עם "חוסר השיפוטיות" הזה..
כי זה הופך להיות חוסר מעורבות.. וחוסר אכפתיות
מאיך שהעולם סביבי נראה
ואיך האנשים סביבי מתנהגים

יש הבדל בין להביע עמדה לדעתך
לבין לכפות אותה על אדם אחר או
לחשוב שדעתך היא הנכונה והצודקת.

להנות מאהבה הפרטית ולא לפרסם...
אולי זו הבעיה...? או לפחות אחת מהן?
אני וביתי ומה שקורה מסביב- השאר זה שלהם.. אני לא שופטת ולא מביעה עמדה...
ובעצם- מה שוקרה מחוץ לביתי לא מטריד אותי.. כי זה מה שאי הבעת עמדה או אי נקיטת עמדה גורמים

ואני לא אומרת שזה מה שאת או פאמקי אומרות...
אני פשוט חושבת שזו מגמה..
ואם נמשיך עם המשפט "הכל יחסי" (שטיפשי וסותר את עצמו) - לאן נגיע?
האם באמת זה מפתיע שאנשים מרגישים בודדים ו/או לבד בעולם?

ואולי אנשים במסך פשוט רוצים לשתף כי אנשים תקועים בחייהם
וסליחה על הבוטות- תקועים בתחת שלהם...
ואני בכלל לא יודעת למה- הריח שם לא משהו....

למה לא להביע עמדה?
אולי חוסר ההסכמה והדיון יביאו אותנו לתשובה שלמה יותר מ"שלי" ו"שלך"?

וזה בכלל לא קשור להודעה שפתחה את השרשור..

סופ"ש מלא קסם
 

פאמקי

New member
קסם יקירתי

אפתח ואומר שאוהבת כשאנו לא מסכימות (כי לרוב אנו כן),
כך הדיון הרבה יותר מעניין
.

שעות מנסה לדוש בשאלה שעולה למולי-
כי מצד אחד לא רוצה לשפוט התנהגויות ועובדת על החלק הזה בי בשנים האחרונות.
ומצד שני, יש לי המון ביקורת על החברה והתנהלותה...אז מה ההבדל?
איך כאן, כשעוצרת ומנסה, מצליחה לשלוט בשיפוטיות (גם אם היא שונה מאוד מאמות המוסר שלי),
ובהתנהלות החברה, דעותיי הרבה יותר מוצקות ושיפוטיות?
(אל תחפשנה את התשובה, לא נראה לי שאגיע אליה עד סוף ההודעה:).
אך אולי עד סוף השרשור, כשאקרא עוד דעות, אצליח).

מה שמנסה לומר זה שאני שיפוטית. כמו רובינו, בנות/בני חווה ואדם.
אך... מנסה לשחרר. מבינה שאני לא תמיד יודעת מה "נכון",
שלא רוצה לדעת, כי אין "נכון" אחד.
אני מניחה שגודל השיפוטיות שלנו תלויית תרבות ולא רק אנושיות.

אם בפתיחת השרשור היה סיפור מעט אחר:
אשה, שחיה בהסתרה מוחלטת מול העולם לגביי זהותה המינית, לכן חיה עם גבר.
אין לה את הכוחות והיכולת לקום ולעזוב.
ואני מדברת על אי יכולת אמיתית, בסיסית... לא את ואני (נשים חזקות ודעתניות
שיכולות ללכת לטיפול, לצבור ביטחון ולבחור במקום חזק),
היית מציעה לה להמשיך לחיות בצורה הזו? לא למצות את החיים?
לתת לפחדים שלה לדכא אותה עוד יותר ממה שמדוכאת?
או אשה בודדה, ששנים לא הצליחה ליצור קשר כלשהו
ומתאהב בנשואה. זה מכניס אושר וחיוניות לחיה. היית מציעה לה
לבטל את האהבה הזו, למרות שאת יודעת, שכרגע, היא יכולה להתפשר
רק על האהבה הזאת?

ואם כן, למה רק סיפורים קורעי לב, הנראים לעין, עובדים עלינו?
אם מישהו שלבוש נקי על גופו והוא נראה בריא- על פניו, היה מושיט יד לנדבה,
היינו מתייחסות אליו באותה הצורה שאדם עם נכות ניכרת לעין, בלבוש מרושל
ומלוכלך היה מושיט? למה? אנו יודעות מה יש לראשון באמת?
למה רק סיפורים קורעי לב עובדים עלינו? האם בעצם הושטת היד אין די והותר?

לא חושבת שאפשר לייחס לי חוסר אכפתיות/ מעורבות
ואי ביקורת על דברים שקורים סביבי (לשמחתי או לצערי?).
לא יודעת מה ההבדל בין שיפוטיות/ ביקורתיות אחת לאחרת,
אך מבטיחה להמשיך לחשוב על כך.
 
אני אוהבת שאנחנו לא מסכימות עם חיוך
ו-

למה להביע עמדה זה לשפוט?
עובדה-
אני לא חושבת כמוך (נגיד)
אנחנו עדיין יכולות לחיות בשלום ולהיות חברות לא?
זה שדעתי שונה מדעתך לא אומר שאני חושבת שאת לא בסדר או שאת רעה..
בסך הכל- אני חושבת שצריך לנהוג אחרת
ואולי
רק אולי...
אם אגיד את דעתי אפתח לך כיוון חשיבה שלא חשבת עליו?
אולי....
אולי את תראי לי שטעיתי?

ויש הבדל בין לא להסכים ולהביע עמדה
לבין לנסות לשנות.. להגיד שהיא לא בסדר... לעשות "נו נו נו..."

אני חושבת שהמילה "שיפוטיות" קיבלה משמעות מאוד שלילית..
הכל יחסי אז אני לא מביעה דעה..
ואני חושבת שעצם זה שהדעה לא נאמרת- היא פחות יציבה...
למה לבחון את העולם במונחים של "טוב" ו"רע" זה לא בסדר?
אם לא אבחן איך אשתפר?
אני לא יכולה לשאוף להיות אדם טוב יותר, אם לא אקבע איזה אדם אני היום...

אני פשוט חושבת שצריך לראות את המילה כמקפצה להשתפרות משותפת (שתמיד צריך כי אף אחד לא מושלם)
כדרך לפתיחת דיאלוג והבנה הדדית...
לא כניסיון לשנות או "להכתים" את האדם...

ואת ואני בטוח מסכימות שהדרך הכי נכונה היא לדבר
...


ובנוגע למקרה עצמו (חחחחחחח)
לא שמעתי אהבה בסיפור.. זו האמת וזו הפרשנות שלי...
במידה והמצב שונה- דעתי יכולה להשתנות...
אבל זה כל העניין-
אם לא הייתי אומרת, היא לא היתה מסבירה יותר (נגיד), אני לא היתי אומרת שדעתי השתנתה, היא לא היתה שואלת... וכו וכו....

אני לא מוצאת טעם להמשיך לדבר עם חברה שלי אם היא לא מביעה עמדה לגבי מה שעשיתי...
בשביל מה? לספר לה מה קרה?... לא מרגש במיוחד..
אם היא תביע את דעתה, לכאן או לכאן... אם תתפתח שיחה שתראה לי שהיא מתעניינת בחיי-
אז אפשר לשתף


אבל זו אני...

תודה על השיחה יקרה...

שבת שלום ומלא קסם
 

פאמקי

New member
ידעתי שדרך הבעת דעות

לאט, לאט... אצליח לשים את האצבע על ההבדלים.
עדיין לא באופן מלא, אך מתחיל להתבהר
.

ורק שתדעי לך, את אשמה בהכל! למה כתבת שאת שיפוטית? תראי לאן השרשור הזה הלך?

(למקום מרתק, דרך אגב). אני בכלל לא חושבת שאת שיפוטית... טוב נו, אולי רק קצת
.

זה בסדר ואף רצוי להביע דעה, לא בזה נבדלת שיפוטיות מאי שיפוטיות.
השיפוטיות מגיעה יחד עם ביטול, יחד עם ה"נו נו נו...",
יחד עם האמירה ששלך נכון ושלי לא, יחד עם גרירה ל"נורמה", יחד עם אי קבלת
האדם שמולנו, אם יחליט לפעול אחרת מעצתנו/ דעתינו.

אפשר לא להסכים עם ההחלטות שהצד השני מקבל,
אך לקבל את זה שאלו החלטות שלו והוא זה שיצטרך לחיות איתן.
כל עוד זה לא שם, לדעתי, זו אינה שיפוטיות.

מי ששפטה אמרה את דעתה ומי שלא ששפטה אמרה את דעתה.
מדוע לדעתך מי שבוחרת שלא לשפוט, לא מביעה עמדה?
אם אני מפרקת את המצב מהנקודה הזו ואף מהנקודה האחרת,
ומציגה את ההשלכות העשויות להיות מכל נקודה, אני פחות מביעה דיעה?
אם אני לא אומרת- אני נוהגת כך וכך, אני פחות שותפה משפיעה על דעתה?
להיפך, חושבת שבך שאיני כופה את דעתי, אני פותחת ערוץ להרחבת האפשרויות הקיימות.

וזה בסדר לבחון את העולם ב'טוב' ו'רע', כל עוד אני מבינה
שזה 'טוב' ו'רע' לי! הרי זה מה שהמון הומופובים עושים-
הם מחליטים ש"הומואיות" היא רעה להם... אך גם לעולם, לאנושות...
למה לא להסתפק ב'לנו', להישאר סטרייטים ולאפשר לנו לחיות את חיינו בדרכנו?

לי, חוסר שיפוטיות מתחברת לסובלנות. בסובלנות אנו לא חייבות להסכים,
אפילו לא לקבל את הדרך/ הדעה, אך בהחלט לקבל את האדם ואת דרך חשיבתו/ בחירתו.

גם לי מאוד חשובה עמדתה של חברתי. אך רוצה לשמוע אותה,
לשמוע את הדעה המנוגדת שלי ו/או של חברה אחרת ולהחליט בעצמי.

השיפוטיות, מבחינתי, מתחילה (בעיקר) בהשלכות של הבחירות שלי על הקשר שלנו (של חברתי ושלי).
דהיינו, אם החלטתי לצאת עם מישהי והחברה הכי טובה שלי לא מקבלת אותה,
ארצה לשמוע את דעתה/ תחושותיה בקשר אליה, אך ההחלטה אם להישאר איתה או לא, היא שלי.
ולה אין זכות לשפוט את בחירתי. זה על אתו משקל שאשפוט אותה על בחירתה בגבר. כל גבר.
לא כל מה שטוב לי טוב לה ולהיפך.

ד"א, אני לא יכולה להיות עם אשה נשואה, אך זה קשור אלי ולסיבותיי.
לא מחייב שאנו מסכימות גם על הסיבות ל'למה לא', על אף שדעותינו זהות.
 
ידעתי שבסוף נגיע להסכמה.. לפחות להבנה הדדית

אני חושבת שהכל נבע מהמשמעות של המילה "שיפוטיות"..

על פי מילון ספיר-
שיפוט- 1. קביעת דין 2. שיקול דעת 3. הערכה, מתן דיון

אני חושבת שאת התייחסת להגדרה הראשונה בעוד אני יותר לשנייה ולשלישית.
הערכתי נכונה?

אני מסכימה לחלוטין שזה נכון לי ורק לי.. מה ששלה- שלה.. וזה יותר מבסדר
וחושבת שרצוי להגיד את כל האופציות.. לדבר עליהן...
אבל (ואולי כאן אי ההסכמה שלנו?)- חושבת שחשוב שאת תעשי החלטה לכאן או לכאן.
וכן אני חושבת שאת צריכה להגיד אותה... בלי להציע שתפעל כמוך... בלי לכפות את דעתך..
למה אי אפשר לדבר על מה שאת היית עושה ועל השיקולים שלך?
אני חושבת שהסיבה העיקרית לכך זה קושי אישי שלנו- להביע עמדה מבלי לכפות אותה על האחר...
מבלי לרמוז.. גם ללא כוונה.. שההחלטה שלה פחות טובה משלנו...
אז מצד אחד את צודקת שאסור להגיע לשם ולכן עדיף לשתוק..
אני ממש רוצה להיות במקום בו אצליח להגיד בצורה ברורה את דעתי, מבלי לחשוב שהיא נכונה יותר מהשאר...
מבלי לכפות אותה על האחר...

וכן.. אני חושבת שאם את מביאה את כל האופציות מבלי להגיד מה את היית עושה ולמה- אז את פחות מביעה דעה (ותוך כדי שאני כותבת את זה אני מבינה שיש באמירה זו בעייתיות:) )

אני חושבת שהחברה צריכה להביע דעה ולאהוב את הבחירה שלך גם אם היא שונה מדעתה...
וללכת איתך ועם הבחירה שלך.. ולשמוח אם הצלחת ולהיות שם אם נכשלת..
ולרגע לא לחשוב שאם היית שומעת לה, התוצאה היתה אחרת...

והמסקנה שלי מכל הדיון הזה- לא להשתמש במילה "שיפוטיות"


שבוע מלא קבלה וקסם
 
פאמקי אני מתמוגגת מתשובותייך

המעידות על גדלות הנפש ותובנות עצומות
לחיים . ואנו הנשואות יכולות להבין ולהזדהות
עם מה שכתבת ועם אי השיפוטיות שבך .
את כותבת כאן בעיקר את הזעקות שקיימות בי
 

פאמקי

New member
תודה 'מתוקה'

לצערי, איני יכולה לומר שאין בי שיפוטיות.
אולי יש בי את המודעות לכך שאיני רוצה שיפוטיות בחיי,
ואולי מצליח לי לפעמים, לא להיות שיפוטית, אך הדרך לשם עוד ארוכה
.
לא מפחיתה מחשיבות הדרך ודיונים כאלה מקדמים אותי, אותך, אותנו... בעוד צעד.

קסם, לך אני צריכה יותר זמן ועירנות כדי לענות,
אחרי שהסתובבתי כל היום, ארשה לעצמי לחכות עם תגובתי לך:).
 

פאמקי

New member
תודה על תגובתך, מהמאדים.

לרגע לא חשבתי שצריך להיות שם "ללא חלומות, ללא מתן אמון"
ואפילו ללא תקווה. חלילה. מסכימה איתך שאלו דברים מאוד חיוניים לקשר. אך...
חשבי כמה אכזבה אנו יכולות לחסוך מעצמנו כשאנו נכנסות עם עיניים פקוחות
וללא צפיות הפוכות לגמריי מהצפוי.
במידה ונשים את כל מרצנו בחלומות ובתקוות,
לתחושתי, זהו זלזול ברצונות ובתחושות של בת הזוג ומשם, הדרך קצרה לתיסכולים שלנו
ולהתבצרות בעמדת האחרת. אני לא הייתי רוצה להיות שם.

ואני לא חושבת שהרצונות לא יכולים להשתנות.
אך הדרך היא, לדבר בכנות (בקטנה! לא לחפור) על הרצונות
והתחושות, בצורה מחבקת ולא חונקת ולתת לדברים להיות.
פשוט לקחת אחריות. את יודעת למה לצפות, כשזה כבר לא מתאים לך,
דברי על התחושות, זה עדיין באותו מקום, המשיכי בדרכך.

בנוגע לחברות שנעלמות מהפורום אחרי שהן מוצאות את מבוקשן...
הייתי שמחה שכולן יהיו במקום שטוב להן גם אם זה אומר שהן לא יצטרכו את הפורום.
אני פחות מסכימה שזה כך. הפורום אומנם איפשר המון זוגיות,
אך רבות עדיין מגיעות, כותבות ומתייעצות ובעיקר קוראות.
ואת חלקן הגדול אני מכירה, פוגשת בפעילויות כאלה ואחרות ושמחה מאוד באהבתן.
גם על הדעה הרווחת כי מי שנמצאת בפורום מנהלת את חיה כאן ולא מחוץ למסך, נאלצת לחלוק.
החיים הם הרבה מעבר לכך. לכל אחת ואחת מאיתנו.

המשך סופ"ש נפלא!
 
תוכנית רדיו של אלון גל 104.5 ביום שישי 22.3

סיפור עם נשואת תמיד מורכב,הבעל,הילדים,רגשות אשמה.....בילבול מתמיד.יש נשים שעומדות בזה,יש כאלה שלא...אחרי 12 שנות נשואים ושני ילדים הכרתי מישהי נשואה 15 שנה עם שני ילדים....נפרדתי מבעלי,נשארתי עם ילדים,היא התגרשה,הבת נשארה עם אבא,הבן נשאר איתה...אחרי אינספור ביקורים לפסיכולוגים....שיחות נפש...המלצות של חברים....זה כבר לא נראה כסיפור האהבה עם סוף מאושר(לזה קיווינו).בגלל אהבה של שתי נשים,אנשים הכי קרובים אומללים,והשער חושב שירדנו מהפסים,בדהירה על האושר אישי פגענו בכל מי שהיה בדרך...בתוכנית רדיו של אלון גל 104.5 ביום שישי 22.3 אנו נקבל עוד חוות דעת והמלצות ממומחים.לדעתי זה לא יגמר לעולם....שתינו בדיכאון....שתינו כואבות...והאושר לא נראה באופק....
 

כלעוד

New member
קשר עם נשואה זה

ערימות של בעיות. בלי להכנס להיבט המוסרי, הדתי וכו' - ת'כלס בפרקטיקה זו עמדה נחותה של יחיד מול זוג, החי ביחידה משפחתית, כלכלית, הורית, חברתית וכו'. בעוד שאת, לבינתיים מבזבזת שנים וטוחנת מיים. כמו כן זה מצריך לרוב שמירה על דיסקרטיות, דהיינו נשיאת סוד, שאינו בריא לרוב. זה מוגבל ומגביל, לפעמים מסוכן, וכמעט תמיד מתעתע. קשה מאד לבחון את הדברים ואת הקשר עובדתית נטו, כך שקשה להפעיל הגיון מימנימאלי כשצצות בעיות. וכל קשר הוא גם בעיות. זה קצת אולי כמו להתחיל לעבוד מראש בחברה שממוקמת באלסקה, ויש לה חוקים אחרים ומשונים. כאילו, אולי תרוויחי, אולי תהני, אולי אין לך ברירה ובלי העבודה הזו לא תשרדי - אך, האם זה באמת מה שאת רוצה?

לא נראה לי. לפי דבריך את כמהה לקשר אחר, משוחרר מנתוני פתיחה מכבידים, שויוני ובעל סיכויי הצלחה סבירים. כמו כן אינך יכולה לחיות בשלום עם עצמך מבחינה ערכית, וזה קורע אותך מבפנים לכן לסיכום לדעתי: הייתן, חוויתן, התפרקתן, עפתן - יאללה עכשיו למציאות וכל אחת לעולמה. תבכי שבוע, גם שנה אם יש צורך, אבל תהיי חופשייה. זו עניות דעתי הבלתי קובעת.
 
למעלה