Crystal Water
New member
קשר לא זוגי..
היי כולם.. יש לי מצב שאני נמצא בו כבר שלושה חודשים.. ולא מצליח למצוא את הפיתרון עם עצמי. הכרתי בחור בי-סטוציונר-פרפר-ארוניסט מן השורה, כזה שאף פעם לא היה בקשר, שלא מאמין שיתאהב אי פעם וגם ממש אנטי זוגיות. הוא אמר לי באחת השיחות שכעסתי עליו- שהלוואי שאצליח לגרום לו להתאהב בי. אבל הוא לא מאמין שזה יכול לקרות לו. אני מהאופי שלי, בדיוק ההיפך, עם הרצון הכי זוגי שיש , ובחיים לא הצלחתי להפריד בין משיכה/סקס לרגש.. לא עשיתי סטוץ מעולם ולא נמשכתי גם למישהו שלא הרגשתי כלפיו משהו. יצא והייתי בתקופה שכבר הייתי רגיל להיות לבדי (מכירים איך זה..) וגם ככה כל כולי הייתי בלימודים, אז קצת עבדתי על עצמי ואמרתי-יאללה, נצא איתו ונעשה קצת כיף, גם ככה אני לא רוצה משהו רציני ותובעני. והופ, עברו להם כמה שבועות, ושנינו נשאבנו לתוך קשר.. אני התאהבתי לגמרי, והוא מבחינתו ניסה קשר. הוא אומנם בחר להזכיר לי כל רגע כמה שהוא אומנם נהנה איתי, אבל הוא עדיין אנטי קשר ושקשה לו. אבל ככל שעבר הזמן היה לי ברור שלא משנה מה הוא אומר- יש לנו מערכת יחסים. החודש הראשון היה מופלא, היינו ביחד כמעט כל הזמן והוא כמעט וגר אצלי בבית (בשבילו זו גם הייתה פעם ראשונה) אבל אז הגיעה תקופת הלימודים באוניברסיטה, והוא נזכר שהוא לא למד כל הסמסטר- והופ, הוא נעלם לי. הוא נכנס לתוך הלימודים קשה, והקשר כמעט ונותק, ונפגשנו רק פעם בשבוע... כשהוא מזכיר לי שמקומי ממש לא בשמיים מבחינתו.. אבל מנגד, הוא גם לא רצה לאבד אותי ואמר שאני חשוב לו. הקשר סה"כ נמשך חודשיים.. כשבחודש השני כבר כמעט ולא נפגשנו, אבל הוא הבהיר לי שהוא רוצה אותי מאד, הוא לא יודע מה הוא מרגיש ,אבל הוא לא רוצה שנסיים.. היינו בלעדיים (לבקשתי, הוא אמר שמאוד חשוב לו החופש אבל הוא לא רוצה לאבד אותי) וכל פעם הייתי צריך ללמד אותו קצת יותר מה זה להיות בקשר (למשל, שאשכרה צריך לשמור על קשר יומיומי גם אם לא נפגשים, ושצריך להביע חום.. משהו שהוא מבחינתו מעולם לא עשה, וטען שזה מתבטא בכל החיים שלו, גם עם משפחה וחברים). בסופו של דבר זה התפוצץ לי בפנים.. באחת הפגישות האחרונות הוא אמר שהוא בחיים לא הרגיש כלפי מישהו את מה שהוא מרגיש כלפיי, אבל הוא מרגיש שזה לא יכול להמשיך עוד הרבה זמן, הוא יודע שבסופו של דבר הוא ירצה 'גיוון' ואני אפגע, ושהוא רוצה אותי אבל בלי מערכת יחסים, כי נורא קשה לו האינטנסיביות.. הוא עדיין לא רצה שנסיים.. אבל מנגד גם לא אמר מה הוא כן רוצה ממני במפורש. (חוץ מהמשפט שהוא חזר עליו שוב ושוב, שהוא רוצה אותי בלי קשר, שהוא רוצה אותי, אבל לא רוצה חבר) סיימתי את זה. הוא התחנן שלא, אבל עמדתי בשלי. שעה אחרי זה אני התחרטתי ודיברתי איתו, וכבר היה ברור שזה נגמר.. הוא אמר שכנראה וצדקתי, וששנינו רוצים דברים שונים ושזה לא יהיה חכם להמשיך את זה כי שנינו (ובעיקר אני) נפגע. נפגשנו עוד פעם אחת, דיברנו על הדברים, והצעתי שניתן לזה עוד צ'אנס של חודש. הוא אמר שניתן עוד צ'אנס של שבועיים, ושאהיה פחות אינטנסיבי. אמרתי - יאללה. למחרת קמתי בבוקר עם הרגשה כאילו חתמתי עסקה עם השטן.. ואמרתי לו שאנחנו עובדים על עצמינו, הרי זה לא ילך. הוא קצת כעס על הזיג-זג שלי אבל הסכים איתי. ביקשתי שננתק את הקשר לגמרי ושלא ידבר איתי. עברו יומיים, והוא שלח הודעה. עניתי, ופתחתי שיחה, ולאט לאט אחרי קצת טיזינג העליתי שוב את נושא הקשר- והוא אמר שאין מצב כרגע לפרק ב', 'לא במצב ובזמן הזה' (אני מתאר לעצמי שבזמן המבחנים, בכל הקשר שלנו הוא סבל נורא מהמבחנים שבהם הוא נכשל בלי הרף, והוא כל הזמן הביע תסכול שחבל שהוא לא פגש אותי אחרי המבחנים) . אז אמרתי, שאם כך, שינתק אותי מחייו, ושנפסיק לדבר, כי כל שיחה שהוא מתחיל איתי- מבחינתי זה עוד צ'אנס להמשיך. הוא קיבל את זה ואמר שכשארצה, אפנה אליו, כי הוא רוצה לשמור איתי על קשר. עברו שלושה ימים, והנה- עוד הודעה ממנו. "חח, אני מרגיש רע שאני פונה אליך. לא לפנות יותר?" והנה, שוב נפתח המעגל, ושוב התחלנו בשיחות, ואני כולי כואב כי אני מאוהב לגמרי- והוא לא יודע מה הוא מרגיש, אבל בטוח שזו לא אהבה. אחרי שבוע של שיחות יבשות שבהן הוא ממליץ לי כבר להתגבר עליו ולמצוא מישהו רציני יותר בשבילי כי מגיע לי יותר ממנו- אמרתי שאני רוצה לראות אותו. זה היה רגע של נפילה במצברוח ואולי גם בחרמנות, אני לא יודע. והוא אמר שגם הוא ממש רוצה- ומעולם לא הפסיק לרצות. אבל השאלה אם זה נכון בשבילי.. אני לא יודע מה קורה פה בדיוק. קבענו להיפגש השבוע, וזה לא היה ממש מוגדר- נאי מתאר לעצמי שהוא מכוון לסקס. יש בי חלק שממש רוצה להמשיך איתו מערכת יחסים קלילה שכזו- מהבחינה הכי בסיסית, שהייתה התאמה גם בסקס ויש המון דברים שאני רוצה להתנסות בהם דווקא איתו. אבל מצד שני.. אני יודע שאני מאוהב מעל הראש. כל פעם שאני מרגיש יותר טוב, עוברת שעה ואני חוזר למצב הרגיל שבו אני לא מצליח להוציא אותו מהראש שלי.. אני פגוע למרות שהוא היה כל כך כנה איתי, ומעולם לא עבד עליי.. אני יודע בפירוש, שבמשך חודש היינו בזוגיות-לגמרי זוגיות. משום מה אחרי זה הוא פסל ואמר שלא מתאים לו קשר יותר.. שהוא לא מסוגל לזה.. אני חושב שזו פחדנות נטו, הוא מרגיש כלפיי משהו אבל לא מוכן להתמודד כרגע עם עוד בחור בחיים שלו שצריך להשקיע בו, בטח ובטח כשהוא בארון. אני לא מפגר. אני יודע שההחלטה הנכונה תהיה לנתק אותו לגמרי מהחיים שלי, עד ואם שיחליט שהוא מסוגל למשהו רציני יותר. וזה משהו שלא יגיע תוך כמה שבועות.. שלושה שבועות מאז הפרידה שלנו, שזו גם הייתה הפעם האחרונה שהתראינו. אני לא בטוח שהרגש שלי כלפיו השתנה, כל יום אני משתנה.. בין הרצון ללהיות איתו בקשר, לבין הרצון של סתם לשכב איתו ושילך אחרי זה.. כבר בניתי לי בראש שעון עד הפגישה שלנו שבוע הבא, ואני ממש מצפה לזה. אבל אין לי מושג מה אני מתכוון לעשות בה, מה אני מתכוון להגיד.. אני מאד רוצה פשוט לזרום ולראות מה יקרה הלאה.. אבל מאד מפחד במקביל.. מה לעשות?.. אני יודע שלא אוכל לוותר על הפגישה איתו. ניסיתי וניסיתי, אני לא מצליח לרדת מזה. תודה מראש...
היי כולם.. יש לי מצב שאני נמצא בו כבר שלושה חודשים.. ולא מצליח למצוא את הפיתרון עם עצמי. הכרתי בחור בי-סטוציונר-פרפר-ארוניסט מן השורה, כזה שאף פעם לא היה בקשר, שלא מאמין שיתאהב אי פעם וגם ממש אנטי זוגיות. הוא אמר לי באחת השיחות שכעסתי עליו- שהלוואי שאצליח לגרום לו להתאהב בי. אבל הוא לא מאמין שזה יכול לקרות לו. אני מהאופי שלי, בדיוק ההיפך, עם הרצון הכי זוגי שיש , ובחיים לא הצלחתי להפריד בין משיכה/סקס לרגש.. לא עשיתי סטוץ מעולם ולא נמשכתי גם למישהו שלא הרגשתי כלפיו משהו. יצא והייתי בתקופה שכבר הייתי רגיל להיות לבדי (מכירים איך זה..) וגם ככה כל כולי הייתי בלימודים, אז קצת עבדתי על עצמי ואמרתי-יאללה, נצא איתו ונעשה קצת כיף, גם ככה אני לא רוצה משהו רציני ותובעני. והופ, עברו להם כמה שבועות, ושנינו נשאבנו לתוך קשר.. אני התאהבתי לגמרי, והוא מבחינתו ניסה קשר. הוא אומנם בחר להזכיר לי כל רגע כמה שהוא אומנם נהנה איתי, אבל הוא עדיין אנטי קשר ושקשה לו. אבל ככל שעבר הזמן היה לי ברור שלא משנה מה הוא אומר- יש לנו מערכת יחסים. החודש הראשון היה מופלא, היינו ביחד כמעט כל הזמן והוא כמעט וגר אצלי בבית (בשבילו זו גם הייתה פעם ראשונה) אבל אז הגיעה תקופת הלימודים באוניברסיטה, והוא נזכר שהוא לא למד כל הסמסטר- והופ, הוא נעלם לי. הוא נכנס לתוך הלימודים קשה, והקשר כמעט ונותק, ונפגשנו רק פעם בשבוע... כשהוא מזכיר לי שמקומי ממש לא בשמיים מבחינתו.. אבל מנגד, הוא גם לא רצה לאבד אותי ואמר שאני חשוב לו. הקשר סה"כ נמשך חודשיים.. כשבחודש השני כבר כמעט ולא נפגשנו, אבל הוא הבהיר לי שהוא רוצה אותי מאד, הוא לא יודע מה הוא מרגיש ,אבל הוא לא רוצה שנסיים.. היינו בלעדיים (לבקשתי, הוא אמר שמאוד חשוב לו החופש אבל הוא לא רוצה לאבד אותי) וכל פעם הייתי צריך ללמד אותו קצת יותר מה זה להיות בקשר (למשל, שאשכרה צריך לשמור על קשר יומיומי גם אם לא נפגשים, ושצריך להביע חום.. משהו שהוא מבחינתו מעולם לא עשה, וטען שזה מתבטא בכל החיים שלו, גם עם משפחה וחברים). בסופו של דבר זה התפוצץ לי בפנים.. באחת הפגישות האחרונות הוא אמר שהוא בחיים לא הרגיש כלפי מישהו את מה שהוא מרגיש כלפיי, אבל הוא מרגיש שזה לא יכול להמשיך עוד הרבה זמן, הוא יודע שבסופו של דבר הוא ירצה 'גיוון' ואני אפגע, ושהוא רוצה אותי אבל בלי מערכת יחסים, כי נורא קשה לו האינטנסיביות.. הוא עדיין לא רצה שנסיים.. אבל מנגד גם לא אמר מה הוא כן רוצה ממני במפורש. (חוץ מהמשפט שהוא חזר עליו שוב ושוב, שהוא רוצה אותי בלי קשר, שהוא רוצה אותי, אבל לא רוצה חבר) סיימתי את זה. הוא התחנן שלא, אבל עמדתי בשלי. שעה אחרי זה אני התחרטתי ודיברתי איתו, וכבר היה ברור שזה נגמר.. הוא אמר שכנראה וצדקתי, וששנינו רוצים דברים שונים ושזה לא יהיה חכם להמשיך את זה כי שנינו (ובעיקר אני) נפגע. נפגשנו עוד פעם אחת, דיברנו על הדברים, והצעתי שניתן לזה עוד צ'אנס של חודש. הוא אמר שניתן עוד צ'אנס של שבועיים, ושאהיה פחות אינטנסיבי. אמרתי - יאללה. למחרת קמתי בבוקר עם הרגשה כאילו חתמתי עסקה עם השטן.. ואמרתי לו שאנחנו עובדים על עצמינו, הרי זה לא ילך. הוא קצת כעס על הזיג-זג שלי אבל הסכים איתי. ביקשתי שננתק את הקשר לגמרי ושלא ידבר איתי. עברו יומיים, והוא שלח הודעה. עניתי, ופתחתי שיחה, ולאט לאט אחרי קצת טיזינג העליתי שוב את נושא הקשר- והוא אמר שאין מצב כרגע לפרק ב', 'לא במצב ובזמן הזה' (אני מתאר לעצמי שבזמן המבחנים, בכל הקשר שלנו הוא סבל נורא מהמבחנים שבהם הוא נכשל בלי הרף, והוא כל הזמן הביע תסכול שחבל שהוא לא פגש אותי אחרי המבחנים) . אז אמרתי, שאם כך, שינתק אותי מחייו, ושנפסיק לדבר, כי כל שיחה שהוא מתחיל איתי- מבחינתי זה עוד צ'אנס להמשיך. הוא קיבל את זה ואמר שכשארצה, אפנה אליו, כי הוא רוצה לשמור איתי על קשר. עברו שלושה ימים, והנה- עוד הודעה ממנו. "חח, אני מרגיש רע שאני פונה אליך. לא לפנות יותר?" והנה, שוב נפתח המעגל, ושוב התחלנו בשיחות, ואני כולי כואב כי אני מאוהב לגמרי- והוא לא יודע מה הוא מרגיש, אבל בטוח שזו לא אהבה. אחרי שבוע של שיחות יבשות שבהן הוא ממליץ לי כבר להתגבר עליו ולמצוא מישהו רציני יותר בשבילי כי מגיע לי יותר ממנו- אמרתי שאני רוצה לראות אותו. זה היה רגע של נפילה במצברוח ואולי גם בחרמנות, אני לא יודע. והוא אמר שגם הוא ממש רוצה- ומעולם לא הפסיק לרצות. אבל השאלה אם זה נכון בשבילי.. אני לא יודע מה קורה פה בדיוק. קבענו להיפגש השבוע, וזה לא היה ממש מוגדר- נאי מתאר לעצמי שהוא מכוון לסקס. יש בי חלק שממש רוצה להמשיך איתו מערכת יחסים קלילה שכזו- מהבחינה הכי בסיסית, שהייתה התאמה גם בסקס ויש המון דברים שאני רוצה להתנסות בהם דווקא איתו. אבל מצד שני.. אני יודע שאני מאוהב מעל הראש. כל פעם שאני מרגיש יותר טוב, עוברת שעה ואני חוזר למצב הרגיל שבו אני לא מצליח להוציא אותו מהראש שלי.. אני פגוע למרות שהוא היה כל כך כנה איתי, ומעולם לא עבד עליי.. אני יודע בפירוש, שבמשך חודש היינו בזוגיות-לגמרי זוגיות. משום מה אחרי זה הוא פסל ואמר שלא מתאים לו קשר יותר.. שהוא לא מסוגל לזה.. אני חושב שזו פחדנות נטו, הוא מרגיש כלפיי משהו אבל לא מוכן להתמודד כרגע עם עוד בחור בחיים שלו שצריך להשקיע בו, בטח ובטח כשהוא בארון. אני לא מפגר. אני יודע שההחלטה הנכונה תהיה לנתק אותו לגמרי מהחיים שלי, עד ואם שיחליט שהוא מסוגל למשהו רציני יותר. וזה משהו שלא יגיע תוך כמה שבועות.. שלושה שבועות מאז הפרידה שלנו, שזו גם הייתה הפעם האחרונה שהתראינו. אני לא בטוח שהרגש שלי כלפיו השתנה, כל יום אני משתנה.. בין הרצון ללהיות איתו בקשר, לבין הרצון של סתם לשכב איתו ושילך אחרי זה.. כבר בניתי לי בראש שעון עד הפגישה שלנו שבוע הבא, ואני ממש מצפה לזה. אבל אין לי מושג מה אני מתכוון לעשות בה, מה אני מתכוון להגיד.. אני מאד רוצה פשוט לזרום ולראות מה יקרה הלאה.. אבל מאד מפחד במקביל.. מה לעשות?.. אני יודע שלא אוכל לוותר על הפגישה איתו. ניסיתי וניסיתי, אני לא מצליח לרדת מזה. תודה מראש...
