קשר חדש
שלום לכולם!
אני בת 24 והתחלתי לצאת עם בחור שאני מכירה כבר 6 שנים מהתיכון, אבל לא באמת היינו בקשר ידידותי קרוב (רק שלום,שלום).
ביולי עברתי את הפרידה הרצינית הראשונה שלי, וכמו בכל מצב כזה, יוצאים מחוזקים ויודעים על עצמך ועל מערכות יחסים יותר.
למדתי שאחרי כמה חודשים כבר אמורים להבין אם הוא הבחור שאיתו רוצים להמשיך לצאת. אני איתו כבר חודשיים.
שנינו סטודנטים. הוא גר בב"ש ואני גרה בכפ"ס אצל ההורים ובעקרון תכננו להיפגש בסופי שבוע. העניין הוא שעכשיו זו תקופת מבחנים. אני הולכת לראות אותו בסופ"ש אחרי 3 שבועות שלא ראיתי אותו, ואחרי הסופ"ש אני שוב לא אראה אותו עוד 3 שבועות.
אני לא הייתי אומרת שאנחנו ביחד חודשיים. לא יצא לנו כמעט להיפגש וכל הקשר מבוסס על טלפונים.
בכל פעם שאנחנו נפגשים כיף לי ומצחיק לי איתו, אבל בכל פעם שחוזרים לרוטינת הטלפונים- שהיא כל יום בסביבות 11 בלילה! (ממש רוטינה!), כל הרגשות נעלמים לי ואני חושבת על פרידה. גם התחלתי לשים לב לפגמים שלו ולעשות חשבון אם מתאים לי להסתדר איתם או לא. לדוגמא אם משהו מצחיק אותי, הוא יחזור על הבדיחה יום-יום ואז הוא מתבאס שאני לא צוחקת. אמרתי לו שאי אפשר לחזור כ"כ הרבה על בדיחות (ניסיתי להגיד בקלילות). ודבר יותר חמור- הוא לא שלם עם עצמו ברמה כזאת שרואים שהוא מנסה לעטות על עצמו דמות "מגניבה" יותר. הוא עושה את זה כאילו בצחוק, אבל הוא באמת חסר בטחון וזה גורם לי לחשוב האם באמת בא לי לצאת עם מישהו שהוא לא סגור מי הוא? כשהוא לא עוטה את הדמות הזו הוא הרבה יותר מקסים, הבעיה היא שאני לא יודעת איך להגיד לו, ולא נראה לי שבקשר הקצר הזה אני יכולה לבקר אותו.
הטלפונים מרחיקים לי אותו, המרחק והמבחנים מרחיקים אותו. ואם לא מתקשרים, אני גם מרגישה רחוקה ממנו. האם אפשר להגיד שאנחנו בכלל ביחד כשאנחנו פותחים חודש שלישי שברובו לא נתראה? אני יכולה להגיד שהוא לא מתאים לי עכשיו? כי זו ההרגשה. לעומת זאת, לא הספקנו להיות באמת יחד ובמעט שהיה, היה טוב.
מה לעשות?
שלום לכולם!
אני בת 24 והתחלתי לצאת עם בחור שאני מכירה כבר 6 שנים מהתיכון, אבל לא באמת היינו בקשר ידידותי קרוב (רק שלום,שלום).
ביולי עברתי את הפרידה הרצינית הראשונה שלי, וכמו בכל מצב כזה, יוצאים מחוזקים ויודעים על עצמך ועל מערכות יחסים יותר.
למדתי שאחרי כמה חודשים כבר אמורים להבין אם הוא הבחור שאיתו רוצים להמשיך לצאת. אני איתו כבר חודשיים.
שנינו סטודנטים. הוא גר בב"ש ואני גרה בכפ"ס אצל ההורים ובעקרון תכננו להיפגש בסופי שבוע. העניין הוא שעכשיו זו תקופת מבחנים. אני הולכת לראות אותו בסופ"ש אחרי 3 שבועות שלא ראיתי אותו, ואחרי הסופ"ש אני שוב לא אראה אותו עוד 3 שבועות.
אני לא הייתי אומרת שאנחנו ביחד חודשיים. לא יצא לנו כמעט להיפגש וכל הקשר מבוסס על טלפונים.
בכל פעם שאנחנו נפגשים כיף לי ומצחיק לי איתו, אבל בכל פעם שחוזרים לרוטינת הטלפונים- שהיא כל יום בסביבות 11 בלילה! (ממש רוטינה!), כל הרגשות נעלמים לי ואני חושבת על פרידה. גם התחלתי לשים לב לפגמים שלו ולעשות חשבון אם מתאים לי להסתדר איתם או לא. לדוגמא אם משהו מצחיק אותי, הוא יחזור על הבדיחה יום-יום ואז הוא מתבאס שאני לא צוחקת. אמרתי לו שאי אפשר לחזור כ"כ הרבה על בדיחות (ניסיתי להגיד בקלילות). ודבר יותר חמור- הוא לא שלם עם עצמו ברמה כזאת שרואים שהוא מנסה לעטות על עצמו דמות "מגניבה" יותר. הוא עושה את זה כאילו בצחוק, אבל הוא באמת חסר בטחון וזה גורם לי לחשוב האם באמת בא לי לצאת עם מישהו שהוא לא סגור מי הוא? כשהוא לא עוטה את הדמות הזו הוא הרבה יותר מקסים, הבעיה היא שאני לא יודעת איך להגיד לו, ולא נראה לי שבקשר הקצר הזה אני יכולה לבקר אותו.
הטלפונים מרחיקים לי אותו, המרחק והמבחנים מרחיקים אותו. ואם לא מתקשרים, אני גם מרגישה רחוקה ממנו. האם אפשר להגיד שאנחנו בכלל ביחד כשאנחנו פותחים חודש שלישי שברובו לא נתראה? אני יכולה להגיד שהוא לא מתאים לי עכשיו? כי זו ההרגשה. לעומת זאת, לא הספקנו להיות באמת יחד ובמעט שהיה, היה טוב.
מה לעשות?
