קשר אם- בת
הי יש לי שאלה בנושא קצת שונה מרוב השאלות שבדרך כלל נישאלות כאן. כשאני אוהבת בחור אני לא עוזבת. כל אהבותי ניסתיימו כשהבחור היה זה שחתך ראשון. אני תמיד ראיתי את הצדדים החיוביים שבקשר ולא רציתי לוותר (לא שלא ראיתי את הצדדים השליליים, אך בכל זאת נשארתי כי אני אוהבת). וזאת עובדה. בילדותי ניטע בי דפוס מאימי שאני דפוקה ושאני לא ראוייה לאהבה, מי שירצה בי דפוק וכולי... היום לאחר שנים של עבודה עצמית יש בי יותר ביטחון עצמי אני הרבה יותר אקטיבית במערכות ייחסים ולא מפחדת לאמר את שעל ליבי. עכשיו נעזבתי פחות או יותר ואני כואבת. חשבתי שבמצבים קשים כאלו רק אהבת אם יכולה לעזור באמת. כל מה שהחברות ייגידו וכל ההטפות העצמיות יכולות לעזור אך באמת "אין אהבה בעולם כמו אהבה של אימא".. היא מרגיעה פשוט. שוחחתי עכשיו עם אימי ופתאום מצאתי את עצמי מספרת לה עליו, על מה שקרה. ועכשיו אני תוהה האם זה היה נכון או שמא ארגיש דפוקה בתת מודע שלי שוב... לאמי לא היו תשובות, רק אמרה שהוא צריך לקבל אותי כמו שאני ושלא חסר גברים ושאצא עם מישהו חדש... יש לכם תגובות והארות בנושא?
הי יש לי שאלה בנושא קצת שונה מרוב השאלות שבדרך כלל נישאלות כאן. כשאני אוהבת בחור אני לא עוזבת. כל אהבותי ניסתיימו כשהבחור היה זה שחתך ראשון. אני תמיד ראיתי את הצדדים החיוביים שבקשר ולא רציתי לוותר (לא שלא ראיתי את הצדדים השליליים, אך בכל זאת נשארתי כי אני אוהבת). וזאת עובדה. בילדותי ניטע בי דפוס מאימי שאני דפוקה ושאני לא ראוייה לאהבה, מי שירצה בי דפוק וכולי... היום לאחר שנים של עבודה עצמית יש בי יותר ביטחון עצמי אני הרבה יותר אקטיבית במערכות ייחסים ולא מפחדת לאמר את שעל ליבי. עכשיו נעזבתי פחות או יותר ואני כואבת. חשבתי שבמצבים קשים כאלו רק אהבת אם יכולה לעזור באמת. כל מה שהחברות ייגידו וכל ההטפות העצמיות יכולות לעזור אך באמת "אין אהבה בעולם כמו אהבה של אימא".. היא מרגיעה פשוט. שוחחתי עכשיו עם אימי ופתאום מצאתי את עצמי מספרת לה עליו, על מה שקרה. ועכשיו אני תוהה האם זה היה נכון או שמא ארגיש דפוקה בתת מודע שלי שוב... לאמי לא היו תשובות, רק אמרה שהוא צריך לקבל אותי כמו שאני ושלא חסר גברים ושאצא עם מישהו חדש... יש לכם תגובות והארות בנושא?
