קשיי השכבה (ארוך)

לאה_מ

New member
קשיי השכבה (ארוך)

אורי (בן 9.5 חודשים) עבר לאחרונה שינוי משמעותי בחייו - הוא זוחל ועומד. בד בבד עם השינוי הזה (ואני מניחה שזה קשור) חל גם מהפך בהרגלי ההשכבה שלו. עד לאחרונה הוא היה מתעייף כבר בסביבות השעה 8 ובערך ב-8:30 הייתי מצליחה להתארגן איתו עם אמבטיה, וסיפור. אחר כך הייתי משכיבה אותו (במיטה שלנו), ומניקה אותו, ותוך כדי ההנקה הוא היה נרדם. זה היה לוקח בין 5 דקות אם הוא היה ממש עייף ל-15 או 20 דקות, אבל אחר כך היה לי זמן להשכיב גם את עומר ושירה, שגם הם (ובעיקר שירה) זקוקים לתשומת הלב שלי לפני שהם הולכים לישון. בשבוע האחרון אורי אמנם מראה סימני עייפות מובהקים בשעה היעודה, אבל הוא לא נרדם בהנקה, ולא זו בלבד שהוא לא נרדם, זה ממש זריקת מרץ עבורו - הוא מתחיל את ההנקה שפוך ומסיים אותה מלא מרץ. אחר כך אין מה להשאר איתו בחדר, וגם אם מוציאים אותו הוא זקוק להשגחה צמודה, כך שממש אין לי זמן להקדיש לשירה (לא שלאורי יש כבר סבלנות לשמוע פרק שלם של "משפחת החיות המוזרות"), שלא לדבר על עומר (שכרגע זה ממש לא מפריע לו, כי הוא שקוע עמוק בתוך הארי פוטר). אז נכון שהבית שלנו מתנהל בשעות מאוחרות יחסית, ונכון שאני וגם עומר טיפוסים שלא זקוקים להרבה שעות שינה (ואולי גם אורי), אבל בכל זאת, זה די מפריע לי. אורי ישן במיטה שלנו רוב הזמן, ובכלל אין מה לדבר איתו על להרדם במיטה שלו. הוא לא ישן הרבה במשך היום, ואחרי שהיה ער בערך משעה 3:30 אחר הצהרים, הוא די עייף בערב, מה גם שברוב הימים אנחנו מבלים מחוץ לבית, וגם בימים שאנחנו בבית, הוא עושה המון פעילות בשעות הערות שלו. ניסיתי לאחר את שעת ההשכבה שלו ל-9, אבל זה לא עזר. ניסיתי גם לתת לו להסתובב בבית עד שהוא יתעייף, אבל הוא לא מתעייף טוב (כלומר, הוא לא יודע בעצמו מתי להפסיק - פשוט בשלב מסויים הוא מתחיל ליפול כל הזמן ולבכות, אבל הוא לא ישכב בשלב מסויים וירדם). התוצאה היא שבסופו של דבר, אני מאפשרת לו לקום שוב אחרי ההנקה של הערב, ואז הוא פעיל בערך עוד שעה, עד שהוא ממש גמור, ואז שי ואני מרדימים אותו על הידים (כבר תוך כדי בכי, כי הוא כבר הרוס). זה ממש לא נראה לי רעיון טוב, מה גם שזה תופס לנו את החלק הטוב של הערב, והופך אותו למשהו מאד לא נעים. אז רעיונות מקוריים, מישהו?
 

כרמית מ.

New member
לילדים שלי היו תקופות

שבהן, מיד אחרי הבקבוק הנחנו אותם במיטה, והיינו צריכים לצאת מיד - אחרת הם היו "מתעוררים" (אם כי במצב עייף על כל משמעויותיו) ומתחילים "חגיגה" שבדרך כלל הסתיימה בבכי
יציאה מיידית אפשרה להם להמשיך בתהליך ההרדמות בקלות (אני חושבת שמיתר היתה נרדמת עוד בשלב שהיא באוויר בדרך למיטה
) אני לא יודעת איך מיישמים את זה במיטה המשפחתית, אבל אולי תחשבו בכיוון. אם לצאת לא הולך, אז משהו בכיוון של להשאר לידו אבל ללא התייחסות אליו, "לישון", לקרוא או משהו דומה. אפשרות נוספת: אולי (???) הוא מסמן לך שההנקה הזאת (של לפני השינה) לא נחוצה ומפריעה לו. את יכולה לנסות לראות מה קורה אם את מדלגת עליה (בתוספת הנקה מוקדמת יותר או בלעדייה). זה מה שעולה לי כרגע.
 

ציפי ג

New member
בגיל הזה הרבה ילדים משנים את

הרגלי השינה, והרגלי ההרדמות. כנראה שההנקה הפסיקה להרדים אותו. מצד אחד זה טוב, יותר טוב שהוא מתרגל להרדם לבד. מצד שני, אחרי שמתרגלים לפטנט כ"כ נח, קשה לעבור לאחר. אני מציעה לך, לנסות להניק אותו שעה יותר מוקדם, בלי שום קשר לשינה, אח"כ אמבטיה, ואז לנסות להרגיל אותו להרדם לבד, כך שאת נשכבת לידו, ובמלל מרגילה אותו לישון. אני מצרפת לך קישור שעזר לי מאוד להרגיל את איתי להרדם לבד. לילה טוב.
 

zimes

New member
עכשיו, כשאני קוראת, אני קולטת:

אנחנו בני 8 וחצי חודשים. לאחרונה, הם נרדמים באותה מידה של קלות עם טיול במקום ציצי, בערך בשעות הרגילות. תנסי. 10-15 דקות באוויר הפתוח, ושופכים אותם מהמנשא למיטה. קסם.
 
מה שאני עשיתי בשלב הזה

שאגב שמחתי עליו, כי זה אומר שיהיה יותר קל לאחרים להרדים אותו כשאינ לא בסביבה. הפכתי את הסדר בין הנקה וסיפור. כלומר אמבטיה, הנקה ואז סיפור שהרגיע אותו והכניס אותו לאוירת לילה. היו תקופות שאחרי הסיפור באה עוד הנקה של הרגעה. והיו תקופות של 2 סיפורים" 2 באור ואחד בחושך. ולמיטה... תקופות שונות היו לנו גם בקטע הזה. בין לשים אותו לבד וללכת והוא נרדם ובין לשבת לידו עם שיר ויד. לילה טוב!
 

limori

New member
הי לאה

זה פחות או יותר השלב שבו רואי עבר להירדמות על הידיים. זה לא רעיון מאד מעודד וגם לא כ"כ קל - בגלל שבגיל הזה הם כבר מתחילים להיות קצת יותר כבדים. אבל אחרי אמבטיה סיפור ועוד סיפור שיר ועוד שיר הופס, הוא עבר לידיים של דיויד. ודיויד נידנד ונידנד וכמעט הפך את רואי למילקשייק מרוב שקשוקים ונדנודים ורק כך הוא נירדם. כל ערב אותו הסיפור נדנודים ושקשוקים על היד וזה די מעייף אותם. אם יש לכם ערסל בבית ואם לא זה הזמן לקנות כי זה פשוט כייף גדול לילדים. גם לשירה ועומר. את יכולה להניח אותו בערסל ולנדנד זה גם מאד מעייף ומהנה. בהצלחה ושנה טובה לימור
 

לאה_מ

New member
תודה על התשובות המגוונות.

נתתן לי הרבה רעיונות, ואנחנו ננסה למצוא ביניהם את השילוב שיתאים לנו. בינתיים אתמול ניסיתי לשנות את הסדר. הנקתי את אורי בערך בשעה 8, ורק אחר כך עשינו אמבטיה וסיפורים. מכיוון שהמיטה שאנחנו ישנים בה היא מיטה זוגית רגילה (דבר שמקשה על ההתמודדות עם הרצון שלו לקום ולהסתובב), ניסיתי להרדים אותו במיטה שלו (דבר שלא קרה עד עכשיו), ואחרי שקראתי את הלינק של ציפי (אגב, צחקתי מאד) היתה לי איזו תקווה שזה יעבוד. אורי ממש לא חשב כך. בכל אופן, בסופו של דבר ישבתי על כסא בחדר הילדים ליד המיטה שלו והצעתי לו שוב לינוק, והוא עשה זאת בשמחה, נרדם על הציצי ואז העברתי אותו למיטה שלו (לא שהוא החזיק שם מעמד כל הלילה...). היום אנחנו ישנים אצל הורי, אז שוב יהיה שינוי. זו הבעיה אצלנו - קשה מאד להקנות הרגלים קבועים לילדים רכים כל כך כאשר סדר היום אינו קבוע.
 

ציפי ג

New member
כשלי יהיו הרגלים קבועים

אז אני אנסה להקנות אותך לילדי. בינתיים אני אוכלת כשאני רעבה, ישנה כשאני עיפה, מבשלת כשמתחשק לי, מכבסת אחת לשלושה ימים עשר מכונות, כי לעשות את זה יומיום אין לי סבלנות וכו´וכו´. אז את צודקת לאה. כאשר סדר היום לא קבוע קשה להקנות משהו דמיוני כזה לילדים.
 
יש משהו בכלל שקשור לדוגמה אישית

שהוא קצת בהפוך על הפוך לערכי גידול ילדים שלמדנו בפולניה (או רוסיה או מרוקו או עירק או סתם אצל "האמא היהודיה" שלנו
). שעת שינה, שעות מקלחת, איזה שעה "מתאימה" לטיול בגינה (אנחנו יורדים לפעמים בתשע בערב), אכילה בסלון, אכילה מול הטלויזיה, כמות ממתקים - עד כמה אנחנו בוחנות את עצמינו בכל ערך וערך של שגרה וסדר יום שאנחנו מנסות להקנות לילדינו ? יש לי ויכוח קבוע עם סובבי על עניין השוקולדים למשל - תשובתי הקבועה היא שאין לי פוזיציה מוסרית סבירה לומר "לא" ו"די" כשאני מכורה לשוקולד... את המגבלות שהצלחתי להחיל על עצמי - אני מעבירה הלאה. אבל הצלחתי להחילן על עצמי בערבון מאוד מוגבל יחסית לכמות השוקולדים הממושטרת שמרשים בבתים אחרים... מעניין - מה דעתכן ?
חנה
 
שאת צודקת.

לחיות כמו שאני רוצה, ולהמשיך ככה גם אחרי הלידה זה לא פשוט. קשה לא לישון כל כך הרבה חודשים, כי לא הצלחתי "להשכיב" אותה בשמונה וחצי כמו ילדים "רגילים" והיא התעקשה להשתעשע עוד ועוד. ועוד יותר קשה לשמוע מהסביבה המחנכת שאני עושה טעות, שאני מוכרחה להקנות לה הרגלים כי אחרת... אבל אז מגיעות ציפי ואת ושואלות בשיא הפשטות "איך אמא שאין לה הרגלים יכולה להקנות הרגלים לצאצאיה?" ואני חושבת שלא יכולה, וגם לא צריכה. בעיקר לא כאלה שקשורים לדברים שאפשר לכמת ולמדוד.
 

לאה_מ

New member
אני מאד מסכימה אתך, חנה.

אי אפשר - או בכל מקרה, לא ממש פרגמטי - לחנך למשהו שאת עצמך לא מקיימת. בסופו של דבר, דוגמא אישית היא אחד האלמנטים המשמעותיים ביותר בחינוך. לכן לי קשה מאד לומר לילדי לאסוף את הבלגאן שהם עושים, משום שכל עוד בן זוגי ואני לא מסוגלים לשמור על סדר בדברים שלנו, מי אנחנו שנאמר לילדים לסדר. אז הדברים שאני דורשת מהם הם דברים שגם אני עומדת בהם. כך גם לגבי אוכל, אם כי כאן יש גם שיקולי בריאות. אני לא מסתכלת לילדים שלי בצלחת, אבל עומר - לו ניתן לו - היה ניזון מממתקים בלבד, וגם זה לא ממש נראה לי. אז נכון, שאף אחד לא מסתכל על מה שאני אוכלת, ואם אני ארצה לאכול רק ממתקים, לא יוכלו לאסור עלי לעשות זאת, אבל אני בכל זאת משתדלת שהילדים יאכלו גם דברים קצת יותר מזינים. שעות שינה בבית שלנו אף פעם לא היו להיט. בתור ילדה שהיתה מניחה את הספר בריבוע האור שפנס הרחוב היה מטיל על הרצפה בחדר שלי כדי להמשיך לקרוא, לילדים שלי מותר לקרוא במיטה עד איזו שעה שהם רוצים (כל עוד הם קמים בבוקר בצורה סבירה). עומר קיבל את האופי שלי בעניין הזה, והוא ממש לא זקוק להרבה שעות שינה. אז גם אם הוא הולך לישון ב-10 או ב-11, זה לא ממש מפריע לי. אני מרגישה גם שבגלל שאני עובדת שעות ארוכות, לא נשאר לי כל כך הרבה זמן לבלות איתם - אם אני חוזרת הביתה בסביבות חמש אחר הצהרים, ובשבע כבר היינו מתחילים עם שגרת ארוחת ערב - אמבטיה - סיפור - למיטה - מה היינו מספיקים לעשות בשעתיים? לכן בדרך כלל אצלנו בבית הכל מאוחר יותר. בסופו של דבר, התוצאה היא, שגם כשאת שלמה עם מה שאת עושה, הרי שכשאת סוף סוף מתיישבת לשתות קפה עם בן זוגך בשעה 10 בלילה, אין לך חשק שהילדים יגיעו לסלון ויתערבו לכם בשיחה...
 

ציפי ג

New member
הבעיה עם הבלגנסטיות המובנה

היא, כשיש ילד שסדר היא דרישה פנימית אישית שלו. בני יהודה הוא ילד שחייב סדר. לא סדר במובן של אי בלגאן (הלוואי), אלא שגרה יומיומית מתמדת. לקח לי לגלות את זה הרבה זמן, משום שאני כ"כ לא בנויה לזה. מצד שני, גם אני די מקפידה על שעות שינה של הילדים, אבל מרשה להם במיטה לעשות ככל העולה על רוחם. ולמה? כי נתקלתי בבעיות התעוררות בבוקר, ואני לא אוהבת להעיר. אז שילכו לישון מוקדם ויקומו מוקדם בעצמם. בד"כ ב6.30 כל הבית ער וחוגג. ושוקולד? אני צוחקת שבסוף תשיעי מתחילה חב´ לינדט להתעשר על חשבוני. אחרי הלידה של איתי אכלתי מידי יום חבילה שלמה של השוקולד שלהם, ועוד חצי בן אנד ג´ריס. מזל שזה לא בא לידי ביטוי בגוף, אחרת הייתי בדיאטה רצחנית. אבל הזלילה הזו עוברת לי בד"כ כאשר היונק בין 3 חודשים, ואספקת החלב כבר התקבעה. שנה טובה כתיבה וחתימה טובה.
 
ללאה מ.-קשיי שינה

ללאה אמיר עובר שינוים בחייוהוא זוחל ועומד ומי בכלל רוצה לישון כשיש עולם שלם לגלות?אולי הוא גם מנסה בדרך הזאת לזכות בתשומת לב עם האחים שלו(ואני לא רומזת חס וחלילה שאינך עושה כמיטב יכולתך לתת לכולם מלא תשומת לב).האם נסיתם מנשא,מוצץ,חיתול?אפשר גם להודיע מראש על שעת השינה המתקרבת עוד כמה דקות צריך ללכת למיטה כדי למנוע הפתעה או הפסקה של פעילות,אפשר לקחת את אורי ולהגיד בהדרגה לילה טוב לחפצים בסלון ולכל הבית מה עם סיפור לפני השינה?אפשר לגזור לי מין כוכב או קישוט שישמור עליו בלילה ויעשה לו חלומות טובים,מה עם בובה?ואפשר גם להיות יותר תקיפים(לא בכוח כמובן)ולעמוד על כך שעכשו שעת השינה ואורי צריך ללכת לישון כדי שיהיה לו כוח לעוד יום של כיף ולעמוד על כך זאת אומרת לא להוציא אותו מהמיטה ולחזור על כך שוב ושוב שעכשו אורי צריך ללכת לישון במיטה שלו ואמא לא יכולה לקחת אותו על הידים כי יש את המיטה מה עם אור קטן אם הוא פוחד מהחושך?ולסיום אני מפנה אותך להומרסקה של אפרים קישון על עמיר שלו שלא רצה לישון. שלך חנה גונן
 
למעלה