קשיים 2
קראתי את השרשור הארוך למטה. מזדהה עם כל מילה אפילו שהמצב אצלי קצת הפוך ואנחנו לא נשואים. ב-5 לינואר טסה לבחור שלי לגרמניה לשבועיים וחצי, הולכת להכיר את ההורים שלו בפעם הראשונה (עדיין לא יצא, לצערי). כמעט שלושה שבועות עד הטיסה ואני כבר משקשקת מפחד. רק בתקופה האחרונה התחלתי להשקיע בנושא ברצינות - ללמוד גרמנית (כי אני יודעת שזה חשוב לו) וכו´. אני יודעת שהוא יתן לי את ההרגשה הכי נהדרת בעולם אבל לא יודעת איך המשפחה שלו תגיב. בכלל, התחלתי גם להתכונן לאט לאט למעבר לאירופה ולהכין את עצמי לחיפוש עבודה. הוא סידר לי ראיון עבודה (לא רשמי עדיין) אצל חבר ילדות שלו שמתעסק בתחום שבו אני עובדת. פתאום אני תופסת את עצמי במחשבה - איך אני אתמודד עם זה?! אפילו את השפה אני לא יודעת טוב. אפילו שאני ארופאית מלידה מוצאת את עצמי פוחדת שלא אשתלב בחיים שם. לנסוע לביקורים זה דבר אחד, לחיות שם זה דבר אחר לגמרי. אני יודעת שזה מה שאני רוצה יותר מהכל אבל עדיין חוששת. ודווקא בגלל שבזמנו עליתי ארצה אני זוכרת את כל הקשיים ומכירה אותם טוב טוב מקרוב. אז אני יודעת למה לצפות. יש למישהו עצות איך להתגבר על החששות האלה? להרגיע אותם?
קראתי את השרשור הארוך למטה. מזדהה עם כל מילה אפילו שהמצב אצלי קצת הפוך ואנחנו לא נשואים. ב-5 לינואר טסה לבחור שלי לגרמניה לשבועיים וחצי, הולכת להכיר את ההורים שלו בפעם הראשונה (עדיין לא יצא, לצערי). כמעט שלושה שבועות עד הטיסה ואני כבר משקשקת מפחד. רק בתקופה האחרונה התחלתי להשקיע בנושא ברצינות - ללמוד גרמנית (כי אני יודעת שזה חשוב לו) וכו´. אני יודעת שהוא יתן לי את ההרגשה הכי נהדרת בעולם אבל לא יודעת איך המשפחה שלו תגיב. בכלל, התחלתי גם להתכונן לאט לאט למעבר לאירופה ולהכין את עצמי לחיפוש עבודה. הוא סידר לי ראיון עבודה (לא רשמי עדיין) אצל חבר ילדות שלו שמתעסק בתחום שבו אני עובדת. פתאום אני תופסת את עצמי במחשבה - איך אני אתמודד עם זה?! אפילו את השפה אני לא יודעת טוב. אפילו שאני ארופאית מלידה מוצאת את עצמי פוחדת שלא אשתלב בחיים שם. לנסוע לביקורים זה דבר אחד, לחיות שם זה דבר אחר לגמרי. אני יודעת שזה מה שאני רוצה יותר מהכל אבל עדיין חוששת. ודווקא בגלל שבזמנו עליתי ארצה אני זוכרת את כל הקשיים ומכירה אותם טוב טוב מקרוב. אז אני יודעת למה לצפות. יש למישהו עצות איך להתגבר על החששות האלה? להרגיע אותם?
