קשיים חברתיים.

קשיים חברתיים.

שלום לכולם :) במסגרת התואר השני שלי בייעוץ חינוכי אני מתנסה בייעוץ פרטני לתלמיד בכיתה י', אשר מתמודד עם קשיים חברתיים רבים. מדובר בתלמיד לקוי למידה ובעל קשיי קשב וריכוז (מסרב לקחת טיפול תרופתי) אשר עבר בתחילת שנת הלימודים לבית ספר חדש ומתקשה למצוא את מקומו. לאורך השנים האחרונות הוא נחשב "חנון" שמתבודד ולא מנסה כלל ליצור קשרים, אך הוא החליט שנמאס לו מכך ולכן השנה הוא מנסה ליצור קשרים חברתיים ולרכוש חברים. הבעיה היא שהוא לא יודע כיצד לעשות זאת. אני רואה שהוא בוחר בדרכים שגורמות לתוצאה הפוכה- להתרחקות ממנו. הוא מנסה להתנהג כמו אחרים, וזה בולט לעין שזה לא הוא, הוא מנסה להצחיק אבל הוא לא זוכה לתגובות חיוביות וכולם קוראים לו "חופר", הוא החליט להגן על כבודו בכל דרך, גם אם זה אומר להשתמש בתוקפנות והוא לגמרי לא קורא נכון סיטואציות חברתיות. בנוסף הוא משווע לקשר עם בנות אך כאמור כולן דוחות אותו. בשעות אחה"צ הוא מבלה לבד בביתו מול משחקי המחשב. ניסיתי להתחיל בכך שהגדרנו יחד מהו חבר ומהי חברות, ניסיתי לשקף לו את הדרך שבה הסביבה תופסת את ההתנהגות שלו ולעזור לו לחשוב על דרכים אחרות להשתלב (תרגלנו איך להתחיל small talk, למצוא נושאי שיחה משותפים,להמליץ למישהו שנמצא במצב דומה מה לעשות וכו') אך נראה כי התהליך לא מתקדם. אני לא יודעת מה עוד אפשר לעשות ואני ממש אשמח אם תוכלו לעזור לי למצוא דרכים נוספות, ואולי מתאימות יותר, כדי לעזור לו. אולי מישהו מכיר פעילויות, משחקים או סרטונים שיהיו רלוונטיים ודרכם הוא יוכל להבין את המצב כעת ואיך הוא יכול להתקדם בהיבט החברתי.
 
לא פשוט לענות לך

את מתארת מצב מסויים ומאוד לא פשוט שלו וזאת עוד רק חלק מהתמונה הכוללת..., אז בכדי להיות אמין ולענות לך, אני צריך להכיר אותו ואת המורכבות טוב יותר, ובכל זאת חשוב שתביני (וגם שהוא יבין), כי: חשיבות הטיפול התרופתי היא "לפנות את הילד ללמידה", טיפול תרופתי הוא לא נוסחת פלא שאם הוא יקח כדור הכל פתאום מסתדר, כי מי שצריך טיפול תרופתי ולא מקבל/לוקח - עשוי לשלם מחיר כבד, והוא כבר משלם אותו.
מה שקורה הוא שבפועל את משקיעה מאמצים אדירים כדי לקדם אותו, והוא אולי מתקדם מאוד מעט ולאט (אם בכלל..), וזה יגרור או כבר גורר תסכול גדול אצל שניכם שעשוי לגרום למישהו מכם לוותר ולהפסיק את הטיפול.
 
על מה בכל זאת היית ממליץ..

היי רונן :) בגדול, אתה בהחלט צודק שמדובר במקרה מורכב וגם בהתייחס לטיפול התרופתי. התלמיד שלי טופל בעבר תרופתית אך לדבריו זה השפיע עליו לא טוב, וגרם לו לתחושת דיכאון ולהיסגרות, והוא הפסיק ולא מוכן לחזור לקחת. המטרה העיקרית של המפגשים שלי איתו היא התמקדות בתחום החברתי ולמיטב זיכרוני הוא סיפר כי גם כשהוא לקח טיפול תרופתי לא היו לו חברים. המחנכת שלו העידה כי עם התרופה היה פחות אימפולסיבי ופחות מתפרץ והיום בלעדיה הוא לא לא מסנן שום דבר ואומר כל שעולה בראשו, שזו גם בעיה שלה השלכות חברתיות. מעניין אותי לשמוע, בהתחשב בכך שכרגע הוא לא מטופל תרופתית ולגייס אותו לכך ייקח זמן רב, על מה אתה כן ממליץ כדי לעזור לו לחוש הצלחה כלשהי, אפילו קטנה, בהיבט החברתי?
 
מחזק את ציפי, ומבהיר

הרעיון לעבוד עם הצלחות אינו חדש -אך הוא מוכח. השיטה מדברת על ההבנה שהצלחות קטנות מובילות לעוד הצלחות וברגע שמצליחים מצליחים בגדול, זה קורה ברגע שמוותרים על הכשלונות.
חשוב לדאוג שההצלחות יגיעו בקטן, לאט ולא למהר, תזכרי שהילד למוד כשלונות וה"שרירים" של ההצלחה - חלשים.
יש ספר שאני מאוד ממליץ - "צעד קטן - שינוי גדול", לכי לקרוא אותו ותביני את מהות השיטה ואיך המוח שלנו חושב..., כל זה כאמור יעבוד נהגר כשהילד יבין שהסיבה שהתרופה לא עבדה לו היא שהמינון לא התאים לו. מאוד יכול להיות שעם ההצלחות שיגיעו הוא גם יבין טוב יותר ויגיע לשינוי שהוא חייב לבצע, לבד.
 
מיומנויות חברתיות

אני מסכימה עם רונן ששום ייעוץ , אימון או טיפול אינו תחליף לטיפול התרופתי
אבל התלמיד שאת מייעצת לו אינו היחיד שלא לוקח תרופות מסיבות שונות , חלק בגלל שהתרופות לא מתאימות להם ובכל זאת אפשר לקדם אותם
אני מבינה ממך שניסיתם דרכים שונות ללמוד מהכישלונות שלו
נסי דרך אחרת: ללמוד מההצלחות הקטנות שלו
גם לנער הזה יש מערכות יחסים טובות יותר באופן יחסי ממערכות אחרות, בתוך המשפחה והמשפחה המורחבת
נסי לבדוק אתו מהם הגורמים החיצוניים שעוזרים לזה לקרות ומהן הפעולות שהוא עושה, מתי ואיך
חלק מהקשיים שלו נובעים מתחושת הכישלון מנסיונות קודמים, ורצוי להעלות את תחושת המסוגלות לפני שמתחילים בתהליך.
את יכולה לנסות לשאול אותו מהן התכונות של נערים אחרים שהוא היה רוצה לחבור אליהם, מה מאפיין אותם, מה הם אוהבים לעשות, במה הם מתעניינים ועוד.
כתבי הכל ואש תעברי אתו על הרשימה ותני לו לסמן מה מהתכונות ובתחומי העניין ודרכי הפעולה יש לו (הוא יתפלא לגלות שיש לו חלק כי כל אחד רואה באחר את מה שחשוב לו)
וז לשאול אותו מה הוא רוצה לאמץ לעצמו.
כך השליטה עוברת אליו והשיח יהיה יותר שוויוני מה שמתאים לגיל ההתבגרות
קחי בחשבון שהמחשבות השליליות שאין לזה סיכוי יחזרו שוב ושוב, גם בגלל נסיון העבר אבל גם כי זה מאפיין את הלקות:
אל תפלי בפח ותיגררי אתו אלא תני לו לבטא את רגשותיו והמשיכי הלאה
הדרך להתמודד עם הרגשות הללו הן לא להתווכח אתן וללמוד לא לגרום להן לקפאון ואי עשייה
אם תרגישי שהמחשבות הן הגורם המעכב, את מוזמנת ליצור אתי קשר טלפוני ואשמח להדריך אותך
 

yuliyuli1

New member
תשובה

.מהתיאור שלך נשמע שיש סיכוי גבוה שהילד נמצא בספקטרום האוטיסטי
אני חושבת שהוא יכול להפיק תועלת מיצירת קשר עם בני גילו שגם הם בספקטרום.

כמו כן יש קבוצות למיומנוית חברתיות.
 

salsa10

New member
נשמע כמו תסמונת אספרגר (ספקטרום אוטיסטי) ולדע

ולדעתי העזרה שהוא צריך היא קודם כל אבחון!!! אצל מומחה כמו דיצה צחור, למשל. אחרי האבחון ידעו טוב יותר איך לעזור לו.
 
למעלה