קשיים בבוקר

[MIRA7]

קשיים בבוקר

שלום,

בני בן 8 מאובחן עם הפרעות קשב ונוטל ריטלין. בבקרים נורא קשה עמו עד שמתעורר עד שמתארגן וכמובן שאני עוזרת לו ומזרזת אותו. לאחר מכן מגיעים לשלב המריבות על ארוחת הבוקר לפני מתן ריטלין פשוט משגע אותי, מסרב לאכול אז מצאתי את ענין בקבוק שוקו קטן ששותה ממנו כמה לגימות ואחרי זה הוא יעוף לפח אבל לא נורא ואת בובת ההיפופוטם של קינדר זה הדבר היחיד שמוכן לאכול וזה מה שאוכל עד הערב. זה ממש מעט וזה לא נחשב כאוכל כל ההסברים כמובן לא עוזרים.
בקיצור האם יש הורים שיש להם טיפים אייך להתמודד עם ההתארגנות הקשה והמעצבנת שהילד בכוונה מותח את הזמן למרות שיש לו הסעה מוקדמת ומה בעניין האוכל. אשמח לטיפים.

מירה

 

[zivadina]

התארגנות בבוקר

מנסיוני עם ילדיי, הכי טוב היה כשקמתי מוקדם ועשיתי את כל ההכנות האפשריות בבית, סידור, נקיון, כריכים ואפילו בישול.
כך, כאשר הערתי את ילדיי, הייתי פנויה להיות רק אתם ולהשגיח רק עליהם.
בנוסף, כוונתי להעיר אותם מספיק מוקדם כדי לעורר בהם את התיאבון ושיספיקו להתארגן,
ומספיק מאוחר כדי שלא יחפשו עיסוקים ממכרים שיגרמו להם לאחר לצאת (גם אצלנו הייתה הסעה).

הפתרון היה, אחרי שהבית מוכן ומזומן,
להעיר אותם, לתת כוס שוקו גדולה כדי שילכו לשרותים,
להכין מאכלים שהם אוהבים ומפיצים ריח:
פיצה קטנה, בורקס,חביתה, פאנקייק ועוד.
וכמובן אפשר להוסיף מאכלים קרים כמו מעדן וקורנפלקס בטעמים.

אחר כך, איפשרתי לצפות בסרטון אהוב לכל מי שהשלים את הרחצה וההתלבשות.

במשך הזמן, למדתי כמה זמן דרוש להם להתלבש, מה הם אוהבים לאכול בבוקר ואיזו תוכנית טלויזיה
או סרטון לבחור כך, שיצאו בזמן מן הבית.

כדי להתגבר על 'מתיחת הזמן' שהיא חלק מן ההפרעה, פיזרתי בבית שעונים אנלוגיים גדולים
וחילקתי את המשימות לפי מצב המחוגים:
'כאשר המחוג יהיה על 2, אתה צריך להיות כבר עם הנעליים'.

הזמן הוא מושג עמום בהפרעת קשב, וכאשר מחלקים אותו ליחידות קטנות ומוחשיות,
זה מכניס את הילד לדריכות ומונע פיזור וחולמנות.

בהצלחה!

 

[softouch]

הצעות לבוקר

יש בקבוקונים של משקה בוקר שעשוי מיוגורט עם קצת מתיקות. יש לדנונה ותנובה וגם טרה. בכל מיני טעים. נסו אולי מעדן\יוגורט בטעמים.
ונסו במקום ההיפו של קינדר לעבור לחטיף אנרגיה\חטיף גרנולה או קורנפלקס (לא כריות) כמו מיקספלקס\קראנצ'ים (משהו יחסית בריא ולא ג'אנקי אבל מתוק).
או יותר טוב- בננה, אפרסמון
נסו. ותביאו לו דוגמה שאוכלים בעצמכם משהו כזה ונהנים.

 

[MIRA7]

תודה על

התשובה אך האמת שניסיתי את הכל כבר , הילד בעייתי מאד באוכל לא אוכל פירות בקושי מלפפון.
בכללי לא אוהב לאכול בבוקר.

תודה
מירה

 

[הגשמתי חלום]

אני שואלת: איך אתה רוצה את הביצים שלך

אומרת שחייבים חלבון, ביצים הכי טוב, ואתה יכול לבחור איך.
מה שהולך אצלינו זה או פנקייק או מקושקשת כשהוא בעצמו מקשקש, והוא בעצמו מוסיף מלח.
מה שכן, הוא באמת קם מוקדם (לבד...) ואולי בגלל זה מספיק להיות רעב בבוקר.
ועוד משהו - מחשב עד 7, אם מספיק להתארגן לפני זה (הכל חוץ מאוכל).

 

[bhs]

בעלי שאל בוקר אחד את הילד איזה ביצה רוצה היום

והילד ענה - ביצת קינדר...

 

[softouch]

אדיר

 

[הגשמתי חלום]

מלך!

 

[rchomsky]

נשמע מוכר

אצלנו יש מעין תפריט קבוע לארוחות בוקר שקבענו יחד, וברור מראש מה אוכלים כל יום, בהשפעת הטיפול התרופתי הוא אוכל פחות בצהריים ולכן א"ב היא מאוד חשובה.
חוץ מזה הוא ישן לבוש מראש עם הבגדים של יום המחרת מה שאומר שבבוקר רק נעלים וגמרנו ולפני שנה קנינו יחד שעון מעורר מהישנים והמרעישים.. והוא מניח אותו רחוק מהמיטה כך שחייב לצאת ממנה כדי לכבות ואז כבר לא חוזר.

לגבי היציאה עצמה שמתי לב שמה שהכי טוב עובד זה כשאני פשוט אומרת "חמש דקות ליציאה" ויוצאת בזמן עם הבן הצעיר לגן. הוא כבר בן 11 ואני לא מחכה לו, ומפתיע לגלות שאז הוא מזדרז ויוצא. ההתמודדדות עם האיחור לבית הספר היתה עבודה משותפת עם המורה וזה הסתדר עם הזמן.

 

[טאניוש]

מי המציא את הבוקר, מי...

אני אחרי בוקר סופר מעצבן. חצי שעה הוא יושב ליד השולחן, מול קורנפלקס שלו, סתם יושב ובוהה, ולא עוזר שאני מזרזת, מזכירה, גם אם אני עומדת מעליו בקושי קורה משהו. ורק כשאני כבר מודיעה שזהו זהו, חייבים לצאת - הילד נזכר שלא אכל ולוקח את הכף. בגדים - פשוט הלבשתי ילד בן 8 כאילו הוא בן שנתיים. כי לא היה לא זמן ולא כוח לעמוד מעליו ולנג'ס. כשכבר הגענו לאוטו, פתאום הנעליים לא נוחות והוא חייב להחליף... גררררררררר!!!! ברור שאיחרנו.
אני מכירה את כל הטיפים, אני גם יודעת לארגן את הבוקר. וגם את הערב. אני רק תוהה - עד איזה גיל כל האחריות תהיה עלי?...

 

[ציפי קוברינסקי]

עד מתי

השאלה ״עד מתי האחריות תהיה עלינו?״ העסיקה גם אותי
והתשובה שאני קיבלתי מהפסיכולוגית היתה: אם, חס וחלילה, בנך היה שובר את הרגל, עד מתי היית עוזרת לו להגיע לכתה שבקומה השנייה?״
והתשובה שלי היתה: עד שהוא יוכל לעשות זאת בעצמו.
תהליך העברת האחריות אל ילדים שיש להם קשיי התארגנות ארוכים יותר וצריכים להיעשות בצעדים קטנטנים.
ככל שתתרגזי עליו, ותאמיני לי אני זוכרת כמה קל ליפול לכעס, תחטיאי את המטרה.
במקום זאת, תעשי חגיגה מכל התקדמות קטנה ומכל פעם שהוא עשה חלק מהמשימות
זכרי שהקושי שלו בהמעבר בין השינה למצב עירנות גדול משל ילדים אחרים
ציפי קוברינסקי

 

[דיוידל]

דיאלוג או מלחמה

היי מירה,
מאוד מזדהה עם מה שאת אומרת ומאוד נהנתי לקרוא את התגובות ואת ההצעות שקודמיי העירו.
את מציינת שאת מרגישה שבנך בכוונה מותח את הזמן וכאילו אתם נמצאים במלחמת אוכל. אני הבנתי שבשלב מסוים הבן שלי הבין עד כמה נושא האוכל, וארוחת הבוקר בפרט, חשובים וכמה אנרגיה אני מנסה בלשכנע ולעודד שיאכל (הכל ניסיתי - הומור, קשיחות, פרסים... רק מופע פילים לא ניסיתי) ובהתנגדות שלו הוא הרגיש שהוא השולט והמחליט. מצאתי לנו זמן כשבבית היינו רגועים ושקטים ושוחחנו - מדוע הוא לא אוכל בבוקר, אם היה לו שרביט קסמים ולחלום מה היה רוצה לאכול, מתי הוא רוצה לאכול (לפני שהוא מתלבש / לפני שיוצא מהבית וכו) - ובעצם ניהלנו דיאלוג ששני הצדדים התפשרו והחליטו.
הופתעתי עד כמה זה הצליח, בעיקר בזכות הדיאלוג וההתמדה בהחלטות שקיבלנו.
בהצלחה,
דיויד

 

[MIRA7]

היי

גם אני נורא נהניתי לקרוא את כל ההצעות והטיפים הבעיה שדבר לא עובד, ומה שכן גם אני מנסה את הפרסים ומסכימה עמך לגבי ענין השליטה כי תמיד טורח ואומר לי את לא מחליטה עליי. הבוקר החליט שלא בא לו לקחת את הכדור ועשה קצת הצגות
שוב הסברתי את חשיבות הכדור שנורא עוזר לו ולכן צריך לשתות אותו.
בדיוק הבוקר אמרתי לו שנדבר היום מה יעזור לו בבוקר להתנהג יפה ולסכם בעניין האוכל.
אכל הבוקר את הקינדר היפופטם והפעם לקח שניים, טוב אין מה לעשות לפחות את זה.
מקווה שהדיאלוג בינינו יעזור.

תודה
מירה

 

[דיוידל]

הצלחת!

בין כל ה"לא עובד" הנה מצאת משהו שכן עובד - תקשורת. דיאלוג. איזה יופי. עשית נכון שהצעת לשוחח על כך אחר כך ולא תוך כדי העימות והלחץ של הבוקר. קחי בחשבון שדיאלוג זה תהליך ושום דבר לא משתנה בין רגע אך ברגע שבנך גם ירגיש שמקשיבים לו ושמתחשבים בדעתו אז תהיו עדים לשינוי.
המשך בהצלחה!!!

 

[ציפי קוברינסקי]

את לא מחליטה עליה

היי מירה
בעבודתי אני משתמשת הרבה בעקרונות של הספר ״פריצת דרך במוטיבציה״ של ריצ״ארד לאבוי.
בספר הוא מתאר שישה סגנונות ואנחנו יכולים לזהות אותן על פי שאלות:
א. האם הוא מונע על ידי כוח?
ב. האם הוא זקוק ליוקרה או מעמד חברתי?
ג. האם שבחים חשובים לו?
ד. האם תחושת השייכות וקשר עם אנשים מעודדים אותו לפעולה?
ה. האם הילד סקרן ונהנה מביצוע פרויקטים?
ו. האם הוא אוהב פרסים?
כשמצליחים לזהות מהו סגנון המוטיבציה של הילד, אפשר להשתמש בו.
ולא כל מה שטוב לילדים אחרים, יעבוד גם לגביו.
יכול להיות שבנך מונע על ידי כוח? זה מתאים להודעה: את לא מחליטה עלי.
אם תתני לילד מענה לצורך הזה, השליטה תחזור לידייך.
אני מציעה לך את השיחות לעשות בערב ולא בבוקר, כשהוא יכול לשתף פעולה
תחליטי מראש במה תתני לו להחליט ובמה לא. בכל משא ומתן אתו תחשבי מראש על מה לוותר
ואפילו שהוא ירגיש שהוא ניצח אותך.
רוב ההורים שהמלצתי להם על הספר אמרו שהוא הפך לתנ״ך שלהם
ציפי קוברינסקי

 

[MIRA7]

תודה רבה

ציפי ארכוש את הספר, ואנסה ללמוד ממנו.

 

[רונן שפירא1]

גם לי בגילי עדיין קשה עם הבוקר

מספר הצעות:
א. לצמצם ככל הניתן את מספר המטלות של הבוקר. למשל להעביר במידת האפשר מקלחת לערב, לתת לישון עם בגדים, נעליים עם סקוטשים, לקבוע מראש מה מכינים לארוחת בוקר ולהכין במידת האפשר ערב קודם...
ב. לחלק את הבוקר למשימות קטנות, למשל צחצות שיניים, גרביים, נעליים, חביתה, שוקו... להכין רשימה עם שלטים גדולים לכל משימה כולל שעה מדוייקת ולחזור על כל כל התהליך מראש בתחילת הבוקר.

 

[MIRA7]

היי רונן

כל מה שרשמת אני עושה, ישן עם הבגדים יש נעליים עם סקווטשים. בסה"כ צריך לצחצח שיניים , לנעול נעליים לאכול לשתות את הכדור וזהו, וגם זה סיוט. מושך את הזמן מתעסק עם דברים אחרים משהו נוראי.
יש איתו בכלל בעיה מעבר לבוקר בעיה התנהגותית רצינית נורא מזלזל בי יותר מאשר בבעלי, אם כועס עליי מסוגל לירוק עליי, להנחית לי בוקס בגב. אני לא מצליחה לעצור את האלימות הזו. אתמול לקראת הערב כשירדה ההשפעה של הכדור וכמובן כל היום לא אכל , רק בבוקר את הקינדר הקטן אז ניהיה כמובן מאד רעב ורצה שנזמין פיצה, סירבנו. תדירות הזמנת הפיצות נהייתה אצלו הרגל לא טוב, מציעים דברים אחרים לאכול לא מוכן היתה התפרצות גדולה מאד אתמול שהתישה אותי לחלוטין. אחרי שראה שלא נזמין פיצה וחיממתי לו מהפיצות ביס הקפואות החליט שזה לא טוב העיף הכל על הריצפה בקיצור התנהגויות קשות.
אני שוב במשבר ממנו , משבר גדול.

 

[רונן שפירא1]

את חייבת הדרכת הורים יחד עם אבחון פסיכיאטר

אבל לקבוע כל פעם נושא אחד למאבק ולא לוותר.
להחליט מה חשוב לכם ולעמוד בכך, לא משנה מה יקרה...

 

[MIRA7]

היינו בהדרכת הורים

כרגע הופסק המטפלת בחופשת לידה. אבחון פסיכיאטר נעשה והומלץ באמת על טיפול תרופתי והדרכת הורים חזקה.
האמת שבקטע של הדרכת הורים אני מרגישה שבאמת עדין לא התקדמנו, אולי בעצם רק במעט.