קשה

[קסומה]

קשה

קשה לשבת בצד ולראות את המתבגרות שלי רבות ומתווכחות.
אני יודעת שעל פי כל המאמרים המלומדים בנושא המשפחה, אני אמורה להתעלם ולתת להן להסתדר לבד אבל, אני מודה- זה קשה לי מאודדדד

אתם נוהגים להתערב? לקחת צד? להיות השופטים?
מתי אתם נכנסים לתמונה במצב כזה, אם בכלל?


איזה בוקר מטורףףףףףףף

 

[ליהי פעם שניה]

פעם ...

הייתי באיזושהי הרצאה
והמרצה אמר שאחים שרבים בינהם זה אומר שאכפת להם אחד מהשני....
אחים שאינם רבים אין בינהם כלום, לא תיקשורת ולא אכפתיות...

אז בכל פעם שאני רואה אותם רבים, אני אומרת לעצמי טוב נו, לפחות אכפת להם אחד מהשני.....

 

[קסומה]

הלוואי ויכולתי להסכים

הן רבות כי הן לא מוכנות לחלוק שום דבר... ההפך הגמור מסברה שהצגת...
אוף... איזה גיל ארור....

 

[רוצה להתרגש מחדש]

אין לי מתבגרים

ואני מפחדת מהיום שהם יהפכו לכאלה, כי אם לשפוט על היותם ילדים צעירים, מה שמחכה לי בהמשך הדרך זה פשוט גיהנום...
אני נורא משתדלת לא להתערב, רק שלקטנה יש קול שאלוהים ישמור, יכולה להפיל בניין עם הצרחות שלה, במיוחד שהוא בדרך כלל בכלל לא אשם...
אז אני מתערבת לטובת השפיות של עצמי.
מה עושים עם מתבגרים, אין לי מושג
מצטערת.

 

[קסומה]

חכי חכי



כמו שפעם סבתא שלי הייתה אומרת
"ילדים קטנים, צרות קטנות. ילדים גדולים, צרות גדולות..."
(במבטא תימני כבד)

 

[רוצה להתרגש מחדש]

אני יודעת, ישמרני האל

 

[...Blue]

גם סבתא שלי הייתה אומרת את זה

והיא בכלל הודית

הסבתא השנייה שלי,הפולנייה, אמרה "ילדים = צרות" ובזה סיכמה את הנושא חחחח

(אגב..הסבתא הפולנייה שלי הייתה הסבתא הכי נפלאה בעולם כולו)

 

[מיקושה]

קשה קשה..

בכלל הגיל הזה בעייתי אתמול היא בכתה המון..וסיפרה שיש לה איזו בעיה חברתית..עוד יותר קשה כשאת עומת מהצד וצריכה לתת לה להתמודד לבד.
היא שאלה אותי "איפה אני"..<נקטה בשמה> שהיא מרגישה שמאבדת את עצמה .. ושהיא לא ילדה שמחה..אני ממש לא יודעת איך להתמודד עם זה.

 

[מיקושה]

נקבה

הסטרואידים(?)

 

[קסומה]

זה באמת קשה

כשעומדים מול הילדים כשהם כל כך אבודים, הלב נחמץ.

מניסיון של נפילות כאלה עם הבנות, צריך לעודד אותם, להראות להן צדדים יפים של עצמן, לחזק אותן בדרך שלהן, להעלות להן את הבטחון... והשאר הזמן מרפא

אני בטוחה שאת כל זה עשית ואף יותר

 

[מיקושה]

זה שובר לי את הלב..

 

[קסומה]

מבינה ומזדהה איתך

היה לילדה שלי מקרה ביסודי שכמה חברות טובות עשו עליה חרם...
כל כך כאב לי שכאב לה. התסכול שיתק אותי וכל מה שיכולתי לעשות זה להתקשר להורים (ביסודי ההורים הם חוג החברים שלך מהשכונה) ולבקש את עזרתם בפתירת הבעיה.

זה עבר כבר למחרת.

ילדים יכולים להיות מאוד רעים וזאת מבלי לקחת בחשבון את הנזק שעלול להגרם.

 

[מיקושה]

הבעיה שלא מדובר בילדה צעירה

היא כבר בי"ב.. ויש דברים שהיא חייבת לפתור לבד..חוץ מלעודד ולכוון אני לא יכולה לעשות שום דבר

 

[קרוסלע]

לעודד ולכוון זה הרבה מאד

זה אולי נראה לך כלום לעומת מה שהיית רוצה לעשות אבל כבת לשני הורים עסוקים מאד ולא ממש אינטיליגנטיים רגשית אני אומרת לך: זה בדיוק מה שאת צריכה לעשות ולא כל אחד יודע לעשות את זה.

 

[ליהי פעם שניה]

איש מקצוע!

זה גיל כל כך בעייתי וכל כך שברירי...
לעיתים איש מקצוע יכול לתת פיתרונות מעשיים שעוזרים.
ואני מדברת על סמך נסיון.

 

[מיקושה]

דיברתי איתה על זה יש מישהו

מוערך (בקרב בני הנוער) היא מכירה אותו הייטב .. היא לא רוצה.
חשבתי שאולי אני אדבר איתו היום ככה בלי שהיא תדע וכשהיא תחזור מחרתיים אנסה לדובב אותה שבכל זאת תיגש לשתיים שלוש פגישות.

 

[ליהי פעם שניה]

אז אולי לא מישהו שכולם מכירים?

ואולי לא מישהו שמכיר אותה?
נסי לשאול אותה אם היא תרצה להפגש עם מישהו אחר שהיא לא מכירה....

 

[מיקושה]

היא לא מתנגדת אליו ספציפית

היא אמרת שהיא מרגישה שהיא יכולה להתמודד לבד- אבל אני כן אפגיש אותה עם איש מקצוע

 

[ליהי פעם שניה]

אם זה ממש מציק לך...

יש אפשרות לטיפול משפחתי...

בעקבות טראומה במשפחה שלנו, היינו בטיפול משפחתי כמעט שנה וזה מאוד עזר לילדים להבין את המקום אחד של השני....

 

[קסומה]

שיחה מקצועית בהחלט עוזרת...