אני יכולה לספר מה אני עושה איתו
חששתי מהעניין הזה של הכנת שיעורי בית. לבן שלי יש "קוצים בישבן" ולא האמנתי שהוא יסכים לשבת אפילו דקה. אחרי ארוחת הצהריים אני מנקה את השולחן במטבח והוא פותח את הכל על השולחן הזה. יש לו מספיק מקום לכל הבלגן ונח לו. אני במטבח, שוטפת את הכלים של הארוחה. כשאני מסיימת, אני שמה סיר פופקורן על האש. אני מכוונת ככה שהפופקורן יהיה מוכן בערך כשהוא מסיים את השיעורים. הוא כבר מזכיר לי, כשהוא מתקרב לסוף "אמא, צריך לשים את הפופקורן, אני כמעט מסיים". זה תמריץ מאוד מוצלח עבורו (וגם אני למדתי כבר איך לא לשרוף את הפופקורן...) אם הוא לא סיים וכיביתי את האש (הוא נלחץ "אבל עוד לא סיימתי! אמרתי לך שהפופקורן ישיג אותי!") אז אני אומרת לו שהפופקורן צריך להתקרר ויש לו מספיק זמן לסיים שיעורים. מדי פעם הוא מדלג על משימות משעממות (שיואו החשבון עשר הזה! גם אני הייתי מתחרפנת. פלגיה, יש לך הסבר למה שהולך בספר הזה? גם הבת שלך לומדת אותו, נכון?) ואני מעלימה עין.