קשה!!!!!!!!!1111111

[fatpig]

קשה!!!!!!!!!1111111

לא יכולה יותרררררררררררררר........ היום נפגשתי עם חברות לתכנן את הטיול שלנו , שאני כל כךךךך חיכיתי לו........אבל הייתי כל כך חלשה שהם דיברו וקאו בספרים ואני רק שכבתי על המיטה- אמרתי שאני עייפהההה........מנסה להסתיר את הידיים הרועדותתת כשהגעתי הבייתה באפיסת כוחות - נשכבתי שוב על המיטה.. מקומי הטבעי..... הידיים רועדות...הסחרחורת לא נותנת לי מנוח....אני לא יכולה להמשיך ככה . אני אומרת לעצמי... גם ככה כבר לקחתי לעצמי יותר ימי חופש מהמתוכנן ואני צריכה להתחיל ללמוד למתמטיקה- דיי , החלטתי לאכול לראשונה היום והשעה 16:00 (בעצם בבוקר שתיתי קפה....) התחלתי לנגוס בירקות המבושלים ועם כל ביס הרגשתי שאני מתפוצצת יות רויותר.....כבר מהרגע הראשון....עכשיו אני מתהההההההההההה להקיא אבל כולם בבית!!!1 חשבתי לצאת החוצה לאיזה גן אבל החלטתי שאני לאאאאאאא יעשה את זה... פניתי לאלטרנטיבה השנייה....... בינתיים מרגישה כבדה , ומלאה... האכל שוב עומד בגרון כמו בעבר , מסרב להתאכל ... משתדלת לנשום עמוק...... ליישם מה שצריך ... אני את שלי להיום עשיתי...... אח``כ אלך לחדר כושר להוריד מה שאפשר...... ביי בינתיים וסליחה על השטויות שלי.....ממני

 

[הדבורה מאיה]

נועל`ה

מקומך הטיבעי אינו על המיטה שרועה בלי כוחות לכלום. הוא יכול להיות יחד עם חברותייך המתכננות את הטיול... על יד שולחן הכתיבה (במידה ויש לך כזה) לומדת למבחנים... בחוץ, על איזה דשא בגן כלשהו, קוראת ספר או משחקת או שומעת מוסיקה.. וכן כאן על יד המחשב כותבת לנו... הכל על פי סדר העדיפויות שלך כרגע ובכלל. כל ההרגשה הרעה הזו... הסחרחורת והבחילה והרעד... אינם ואסור שיהיו נראים לך כדבר טיבעי ומקובל. את צריכה לחיות. להנות...לטייל...לבלות עם חברות או בילעדיהן...ללמוד כמידת הצורך...לקרוא ספר טוב או לראות סרט שישכיח קצת את הצרות. והכל...אבל הכל תלוי רק בך. אם את רוצה לבלות את חייך בסבב הקאות-אוכל בין השירותים למיטה לחדר הכושר למקרר וחוזר חלילה... או שאת רוצה לחיות כפי שאת יכולה...ולהנות ככל האפשר. זה לא קל... ואני לא אתימר לומר לך שאני מצליחה כל הזמן לחיות את חיי ולהתעלם מהמחלה. אבל זה אפשרי. ושווה לנסות...כי יש בשביל מה. שאלת בהודעה אחרת איך את יכולה לכתוב לבנות אחרות מה ואיך לעשות כאפשר את לא לגמרי מצליחה לעשות זאת או לא לגמרי בטוחה שאת רוצה. אני יכולה לומר לך שעצם הכתיבה הזו זו כבר התחלה. כאשר אני כותבת אני מסדרת את המחשבות... מציבה מטרות שאני רוצה לעמוד בהן... מזכירה לעצמי שוב ושוב שיש בשביל מה להתאמץ ושאני יכולה לעשות את זה. לא תמיד זה הולך כל כך פשוט...לרוב זה לא כך. אבל כשאת כותבת את רואה מול העיניים את המטרה. היא לא מסתתרת לך בתוך הראש מעורבבת בעוד אין ספור מחשבות אחרות וסותרות. היא מונחת מולך - שחור על גבי לבן. וכמה תראי אותה יותר...כמה שתאמרי אותה יותר... הסיכוי שתזכרי אותה בשעת הצורך נעשה גדול יותר ויותר. עובדה קטנטונת... באת אלינו לרשום לפני שפנית למעשים אחרים. ואני לא יודעת מה קרה אחר כך אבל אני רוצה לקוות שהצורך לעשות משהו פחת אפילו בקצת. ולהצלחת להמנע מללכת להקיא את מה שכבר הכנסת לבטן. ושבפעם הבאה תנהגי באותה הדרך...ותבואי הנה לפני הבולמוס ולפני המרוץ לשרותים. תרשמי את מה שאת מרגישה...ואולי הצורך בפעולה יפחת ותרגישי יותר שליטה על מעשייך. מקווה שתעשי זאת... השתמשי בכל הזה כדי לנסות ולהחזיר את השליטה לחייך... זה לא כל מה שצריך כדי להגיע לכך...את צריכה להבין מה עומד מאחורי. אבל זו התחלה. שלך מאיה.

 

[fatpig]

היי מאיה!

נורא שמחתי לקרוא את מה שכתבת , ולראות שלמישהו איכפת ממני . ממה שעובר עליי... הפעם אני לא אוכל להשתמש בעצתך כי קצת מאוחר מידיי.. משום מה תמיד יוצא שאני מגיעה לכאן אחרי ההתקפות , שאני מרגישה ממש גרוע פיזית ונפשית ומחפשת מעט עידוד ותמיכה........אני עכשיו מבינה שגם אם כרגע היה לי התקף ואכלתי משהו אסוררררררררר(פסטה.......) אני יעצור אותו כאן ועכשיו ולא אתן לו להימשך 3 ימים כמו בד``כ . כנראה זו הדרך של הגוף שלי להגיד לי שקצת ``שכחתי`` להאכיל אותו בשלושה ימים האחרונים....וזה מה שקורה..... נראה לי שאני אתחיל לאכול קצת יותר בחודש הקרוב , בעיקר מפאת המבחנים הקרבים .. אני רוצה לסיים הכול , ולסיים בהצלחה....(הפרפקציוניזם שלי לא מותיר לי כל ברירה...)גם אם משמעות הדבר להיות פחות נוקשה בתפריט היומי שלי.......אליו אני יוכל לחזור ב-24 ביוני שהלימודים יהיו מאחורי...... אני מקווה שמצב הרוח שלי לא יהיה על הפנים בגלל האוכל - כי אני חייבתתתתת ללמוד! אבל אני ישתדל לשלב בין הכול , עד כמה שאפשר...... אוהבת , נועה2

 

[פלג^ר]

שלום לך חמודה הסחרחורות והחולשה

נובעת מחסך תזונתי בגלל ההקאות.לדעתי את זקוקה לויטמינים וטיפול בי