קשה . . . קשה מאוד

[sweetblue]

קשה . . . קשה מאוד



אני לא יודעת מאיפה להתחיל . אני יודעת שיש לי בעייה וגם חבריי ידעו זאת אני התחלתי להקיא ולא לאכול לסירוגין בכיתה י``א . עד כיתה י``ב רזיתי יותר מ- 16 קילו . אני לא הסתרתי את זה וחבריי גילו . כביכול הפסקתי . אבל בינינו . איך אני יכולה להפסיק ? אם אני משמינה קילו אני נהיית בעצבים . אני מסוגלת לאכול ארוחה ולעכל אותה לפעמים אבל בשביל מה ? מה יהיה הטעם ? זה קשה כל כך העניין הזה . ועוד עכשיו אני מתגייסת ואני לא יודעת איך אני אתמודד עם זה בצבא ! איך אני אוכל להמשיך בזממי לפני כל הבנות שמה ? אני יודעת שאני צריכה עזרה אבל זה לא יעזור . גם אם אם כולם ידעו . כי אני פשוט אפסיק למספר ימים , אראה להם שהכל בסדר וזהו . הכל ישוב לקדמותו . מה עושים ?

 

[A-naT]

כשתגלי את פתרון הקסם, תודיעי לי..

 

[מישל 27]

האמת B-p



מה עושים? אני קוראת את ההועדה שלך ולא מאמינה שפעם גם אני חשבתי שהמראה החיצוני הוא הדבר הכי חשוב עבורי. מההודעה שלך הבנתי שאת לפני גיוס ומספר שנים את נוהגת להקיא. אני יודעת קל לי להסתכל אחרת מהמקום שאני נמצאת. עברתי דרך ארוכה (סוללה של פסיכולוגים ששמעו שוב ושוב מדוע עלי להיות רזה! איש מהם לא היה לי לעזר, ואני התקיימתי שנים רבות על תפוח אחד ליום!!!! אני אלופה בשכנוע והרגלת המוח ש ``אני לא רעבה`` ) אני לא מאשימה אותם, קשה להם לגשר, להגיע אל העולם בו הייתי מצויה מה כן אני יכולה לומר מניסיון? ``ההקאה והרצון להרזות`` היא תרוץ מאחרויה מסתתרים פחדים וחששות להתמודד עם החיים והחברה ויותר מכל עם עצמך. הפחד שהחברה לא תירא אותי את הפנימיות שלי אלה רק את מה שנגלה לעין(הקילוגרמים הנוספים). בקצרה ברגע שלומדים לחיות עם הפחדים הפנמים עם כל השדים השחורים שצצים בחיי היום ולומדים להתגבר עליהם להתעלם מהם. זו היא תחילת הדרך לצאת מהחור השחור בו את מצוייה. אני יואמר מהשהוא שלא יתקבל בברכה . כשהייתי במצב ההוא... לא רצתי עזרה. לא במודע. היה לי טוב לא להקשיב לכולם. להסתגר לי ולהקיא. אני לא חושבת שכל אחת מכם שמחפשת תשובה באתר הזה מוכנה לומר באמת שהיא רוצה לצאת מהבלגן שהיא מצויה בו. אני אומרת זאת מנסיון העבר.

 

[@tagel]

מצדיעה לכל מילה



ברוך בואך אלינו זקוקים לאנשים חזקים כמוך אוהבת תגל

 

[מישל 27]

תיקון



אני לא יודעת כמה אני חזקה... קראתי את ההודעות שכתבתי ואולי קצת החמרתי... ואולי אני כותבת אל ילדות שלא מעוניינות לקרוא את האמת. אני קוראת את מה שאתן כותבות בעיקר את ההודאות האחרונות, אתן מתלוננות על עייפות ועל כך שהמחזור הפסיק/לקראת הפסקה. הגעתן כבר למצב שהסתימות בשיניים נופלות? או שהשער מאבד את הרכות שלו והופך להיות יבש? אלו הם המפגעים של ההקאות... חשבתי על הדברים שכתבתי... אך הצלחתי להקטין את אחוז ההרס העצמי של השנים האחרונות? כנראה שחושבים הלאה. גיל 27 למרות שאני לא נשואה. אני רוצה ילד בעתיד הקרוב אז התחליתי לחשוב על ההרס העצמי שאני יוצרת. אני זוכרת לפני שלוש שנים על ספת הפסיכולוג ... כל שיכולתי לומר ... מי חושב על ילדים על העתיד... אני רוצה להיות רזה... תראי את השומן פה ושם... שקלתי 53 קילו... מצחיק... אני לא יודעת.

 

[sweetblue]

אממ



את חזקה ! יש בכל אחת מאיתנו חוזק מסוים . אנחנו חזקות עצם העובדה שחלקנו בכלל עוד נושמות . חייבים להיות חזקים . ואת לא מדברת סתם . כי אולי אם תגידי שוב שוב ונתחיל סוף סוף להבין . אולי ובשביל האולי הזה שווה לנסות . !

 

[@tagel]

רוצה את האמת ?



השיער נושר ממזמן לאחרונה השיניים הולכות המפרקים רועדים הרגליים רועדןת בעמידה רגל ימין נגררת אבל מה? אני מחייכת אני צוחקת אני הולכת לטיפול מסיבי אני אחייך לכולם ויהיו לי שיניים יפות ושיער גולש נכון?

 

[sweetblue]

אם את תאמיני בעצמך טיפה כמו שאת מאמינה בנו אז כן !

 

[sweetblue]

את צודקת



אני באמת לא מוכנה לצאת מהמצב שאני נמצאת כי אני לא מרגישה שזה מצב ממש נורא . זה מצב לא נורמלי אבל בשביל אנשים כמונו זה הנורמל הכי שאפשר . אז מה אפשר לעשות ? אני לא יכולה לוותר ולא מעוניינת לוותר .

 

[@tagel]

ברוכה הבאה לכאן יקירה



עכשיו הבנת מדוע פניתי אליך בפורום ההוא אני תגל משם ואני יותר שייכת לכאן כל כך שמחה שמצאת אותנו כל כך מזדהה עם כאבייך כל כך מבינה רוצה לעזור לך אני כאן למענך כעת מתוקה ביחד נחלים ביחד... יש כאן המון אהבה בשבילך נראה לי שכבר ראית זאת ועוד תחושי ביותר שלך תגל