קשה מיום ליום

קשה מיום ליום../images/Emo7.gif

היום מלאו 3 חודשים קשים ארוכים ומיסרים למותה של אמי המנוחה 3 חודשים של בכי, של געגוע, של חוסר אונים , של תחושת נטישה ,של "למה לי זה קרה" איך ממשיכים הלאה. כזכור לכם סיפרתי את סיפורי על מותה של אני היקרה. וגם סיפרתי שעברתי לבית אבי עם משפחתי על מנת "למלא את מקומה של אמי", היום בארוחת ליל שבת אחי הגדול ממני נשבר בשולחן,ממש התפרק לשברים,אמי חסרה לו קשה לו,ברמות שאי אפשר להסביר, אני לא יכולתי לשבת מולו ולראות שהאוכל לא עובר לו דרך גרונו,הוא ממש היה חנוק,הרגשתי שכל רגע הוא עומד לבכות, לא יכולתי להביט בו,וירדתי מיד לחצר בכי והבטתי לשמיים ושאלתי את אמא למה? למה זו היית את צריכה לעזוב אותנו? למה לא השאירו אותך עוד קצת? למה בגיל כה צעיר? ומיררתי בבכי על אובדן אמי.אבל התשובות לא הגיעו. אמא מקווה שאיפה שאת נמצאת טוב לך, ואת מרגישה טוב.אמא שמרי עלינו וגם על עצמך,תני לנו כוחות מלמעלה. ממני בתך היחידה שאוהבת ,וחושבת ,וכואבת, כאן למטה.
 

gitta

New member
מילקי אהובה, למה אמא עזבה

השאלה המכאיבה הזאת ממשיכה לפצוע את הנשמה, כל עוד אין תשובה עליה. יש שאומרים שאלוהים לוקח אליו את אלה שהוא הכי אוהב, ויש שאומרים שהנשמה הלכה למקום אחר, כי מחכה לה שם התפקיד הבא בשלשלת ההתפתחות שלה. ואנחנו שואלים, איזה תפקיד יכול להיות יותר חשוב מאשר לסיים לגדל את הילדים שלה, לפחות עד לשלב שבו הפרידה לא תפגע בהם כל כך קשה, שישיגו קודם מידה כלשהי של עצמאות רגשית. אבל הבנתנו, כבני אדם, לא מגיעה למקום הזה, של הבנת התוכנית של נשמות אהובינו שנפטרו. גם הם עצמם לא הבינו מדוע עליהם לסיים את קיומם פה בטרם זמן. והשאלות ממשיכות להסתובב במוחותינו כמו תקליט שחוק, שאינו מסוגל להשמיע צלילים אחרים. כתוצאה מכך לפעמים כל החיים שלנו נעצרים. עד שיום אחד, באורח פלא, אנחנו מקבלים סימנים שאמא לא ממש הלכה מאיתנו, שהיא נמצאת ממש בתוכנו, בצורות רבות. בלב, ברגש, וגם בנשמה הנצחית. כי נשמתה של אמא תחזור ב"לבוש" חדש, בתור הבת שלך או של אחיך, או הנכדה, ולפעמים הנינה. בתור מתקשרת אני רואה תופעות אלו כל הזמן. למשל, לפני כמה חודשים מישהי פנתה לפורום תקשור וביקשה הצעות לשם לילד שעמדה ללדת. ברגע שקראתי את שאלתה, עלה אצלי השם שמואל. שאלתי אותה, אם היה במשפחתה או במשפחת בעלה מישהו ששמו היה שמואל, כי קלטתי שזה היה שמו של האדם שחוזר עתה בתור אותו תינוק. היא נדהמה והשיבה ששמואל היה הסבא רבא שלה. כך שיש לי המון דוגמאות כאלו, שהנשמה חוזרת אל אהוביה שמתגעגעים אליה.
 
למילקי מקורי

יודעת שכרגע כל שאומר לא "יגיע" אלייך, כי את בתוך כאב עצום. צר לי עלייך ועל כאבך, אך אין לי להציע אלא ניחומים ו
ענק. מקווה שהדברים ירגעו ותוכלי להשלים עם אובדנך.
 
מילקי ... ../images/Emo24.gif

צר לי ... כמו שאיחוד אמרה, מילים לא ממש יכולות לעזור כרגע. אבל אנחנו כאן, עם לב מבין וחיבוק וירטואלי גדול...
 
ממש מזדהה עם כל מילה

אצלנו ביום שני זה יהיה 3 חודשים (ארורים), ככה שהתאריכים שלנו הם ממש צמודים.. אצלנו בבית כולם מנסים להיראות חזקים ואני זו שנשברת.. כולם מנסים לחזור לשיגרה, ואני זו שלא רוצה עכשיו את השיגרה.. הלוואי והייתי יכולה לחזק אותך (ואת עצמי), רק
וירטואלי יכולה לתת לך.. הוקוס פוקוס1
 

o r i t 2 8

New member
מילקי יקרה...

מאוד מבינה לליבך..... אני זוכרת שכשאמא שלי נפטרה חודשיים לאחר מכן היה ראש השנה, אחותי הגדולה עם שני ילדיה, אני, אחותי האמצעית ואבא שלי עשינו חג אצלינו בבית, כולם הביאו דברים טובים ואנחנו ישבנו כולם סביב השולחן..... זה היה קשה... אני עד עכשיו (עשר שנים אחרי) זוכרת איך האוכל לא עבר לי בגרון....היה שם משהו חסר....ניסינו כולם לחייך ולהראות שהכל בסדר, אבל שום דבר לא היה בסדר.... הלוואי והיה לי מטה קסמים שבנגיעה אחת הייתי יכולה להעביר לך את ההרגשה הזו... שולחת לך חיבוקים לחיזוקים....
 

לולי80

New member
מילקי מקורי

זה כואב, זה יכאב.... ומי יודע מתי זה ישתחרר.... כל מה שאני יודעת זה שיש לך פה על מי להשען, המון המון כתפים קטנות להחזיק אותך, המון אזניים קטנות לשמוע אותך להקשיב לך, המון פיות, לעודד או אפילו לשתוק... המון ידיים מחבקות ואוהבות... איתך בכאבך... לולי
 

Storm131

New member
מילקי מקורי

כל כך כואב לקרוא את מה שכתבת.הלואי ויכולתי להקל על כאבך.שלושה חודשים זה עדיין בגדר תקופה של אבל וכאב חד.אני יכולה רק לעודד מנסיון ולומר לך שהזמן מרפא.מאחלת לך הרבה כוחות.
 
למעלה