קשה לי

[בונבון של אמא]

קשה לי

שלוש שנים כמעט עברו מאז שאמא שלי נפטרה ממחלת הסרטן.
ביום יום שלי אני צוחקת, מבלה, לומדת, עובדת אבל יש ימים כמו היום שאני מרגישה משותקת.
שאני לא יכולה להתרכז בשום דבר חוץ ממנה,
אולי זה החגים, אולי זאת האזכרה שלה שמתקרבת, אולי זה שהתינוק שלי כבר יודע לזחול והיא אפילו לא זכתה לראות אותו
אני לא יודעת מה אבל אני כל כך מתגעגעת.
פעם חיפשתי סימנים, הייתי עומד בחלון ומחפשת שאיזה פרפר ינחת לי על כף היד, שאיזה כוכב ייפול ואני אדע שהיא רואה
פעם לא הרגשתי כל כך לבד, אולי בתוכי לא האמנתי שהיא באמת לא תחזור יותר.
עכשיו כבר השלמתי- אין ארוחות שבת, אין עשרות שיחות טלפון ביום רק על מה היא הכינה לי לצהריים, אין טיולים בקניון, אין את העצה והמילה הטובה, אין את החום והמגע
סתם רציתי לשתף..
תודה

 

[נועָה]

לבונבון של אימא יקירה

אני מאמינה שאת לא לבד, אני מאמינה שאימא שלך רואה אותך, ורואה גם את התינוק שלך.
גם אם אין מה לעשות וככה זה והיא לא תחזור, אני מאמינה שהרוח שלה חיה בתוכך.
ככה זה עם אנשים קרובים לנו שעברו מהעולם, הם חיים בקרבנו.

שולחת לך חיבוק חם ואוהב.

 

[בונבון של אמא]

תודה לך נועה

 

[mykal]

בונבון של אמא,

את כבר אמא, ויש גם לך בונבון,
עוד מעט קט ויגדל, וילך איתך לקניון, ותשתפי אותו באיך את עושה כמו אמא שלך,
והוא יאהב אותך כמו את את אמא שלך--ואז אינך לבד.
כן הגעגועים בתקופת החגים--'מציצים' צריך לתת להם מקום אבל להגבילו.
ולדעת להנות ממה שיש.

 

[בונבון של אמא]

צודקת, היום אני כבר יותר טוב

 

[mykal]

שמחה לשמוע,

החיים הם כמו 'גלגל ענק'
פעם למעלה ופעם למטה,
ובימים הקשים אנחנו מחפשים את הענפים 'להיתלות' בהם,
וההורים ובמיוחד אמא כ"כ חסרים.
ובימים היפים והמאושרים אנחנו מחפשים לשתף את הקרובים לנו--ההורים,
ובמיוחד אמא.
אבל במהלך החיים לומדים (כך לפחות אני מנסה)
לתת להם מקום ולהרפות.
אני מאחלת לך לקראת החגים--לתת להם מקום, אבל לקחת אחריות על ההרפיה,
וללמוד לשמוח בבית שאת הקמת, 'בבונבון' היקר שלך.
ובואי לכאן לשתף, ולהשתתף במה שעובר עלינו כולנו --המתמודדות עם 'האין'.

 

[בונבון של אמא]

תודה לך את מקסימה

 

[אשבל1]