קשה לי....

קשה לי....

אני ממש מפורקת..... אבי שהה בבי"ח שכמובן שאת שמו לא אפרט כאן.(עקב זיהום ...קטטר וכו....)לשמחתנו ,במשך 6 ימים התנהג בסדר שלא כמו באישפוז קודם שנאלצו לקשור אותו ולמנוע ממנו לברוח. אתמול היה יום השחרור..תיאמתי עם המוסד...יידענו את בית החולים שהוא דמנטי ואף קיבלו דוח מהמוסד. הבהרתי שבכוונה איני באה לבית החולים כדי שלא ידרוש הבייתה. אחה"צ קיבלתי טלפון מאמי: אבא בבית!!!!!!!!!!!!בלי קטטר בלי תרופות(הוא תחת שיפוט המוסד) חשבתי שאני מתמוטטת החילותי להריץ טלפונים בית החולים טען איננו יכולים לשמור. אך יכלו להסתיר את בגדיו שהרי כל נהג מונית היה מבין שבכותונת בי"ח לא משחררים חולה. המוסד טען ששלח אמבולנס.שאכן הגיע מאוחר ב5! אבי בתחכומו התלבש ,זכר כתובת הבית וביקש כסף משכנה בהגיעו. שיגעתי את כל הנוגעים בדבר.מה גם שהייתה בעייתיות בשל שטח שיפוט שומר שבת.... אמי בבית בוכה מה יהא ללא תרופות הרי זה מסוכן .וללא מכתב שחרור שמפרט כיצד להמשיך טיפול והוא מרוצה בבית !לא מבין על מה המהומה.וכועס על"קבלת הפנים ההמומה שלנו.... מנהל המוסד שלח אמבולנס עם 2אחים ןמזרק ענק להרגעה ואני חששתי מהמראות. ברחתי מהבית ושוטטתי ברחובות ואמי האומללה נשארה בבית איתו האכילה השקתה אותו. לאחר שעה של שוטטות צילצלתי לאמי:ואמרה שלא היה צורך באלימות ודרמה אחד האחים האהוב עליו שכנעו בנועם להצטרף אליו "הבייתה" ואבי קם לא אמר שלום לאמא לא שאל היכן אני ונסע עמם.רק חבל שאמי ההלומה לא צילצלה לי מייד כשהדרמה הסתיימה כי חשתי שאני עומדת להתעלף היום נחתי כל השבת חושבת ו"מסניפה"אבא וחוששת מה יהא?נאמר לי שניסה לברוח לפני האשפוז גם מהמוסד. לו ניתן היה לטפל בו בבית ברור שבשמחה.אך הוא "בריוני"ומבחינתו....בריא....(מליון תרופות..) אין לי כוחות לדרמות הבאות פשוט נשבר .כואב עליו אבל גם עלינו. איך קורה שבבית חולים לא שמים לב לחולה שכזה?אין לנו כסף ואפשרות לשמירה.זה קרה ביום.יום השחרור סליחה אם הלאיתי אתכם.שלא תדעו....
 

zs1957

New member
פרידה יקירה

צר לי על מה שעברתם זה ממש נראה כמו סרט תורכי. ידוע שחולי אלצהיימר אוהבים לשוטט ובורחים אפילו מביתם. לכן, חשובה מאד השמירה הצמודה על החולה. היו מקרים שחולים ברחו ממוסדות וטיילו עד שמצאו אותם והשיבו אותם למוסד. את גם כותבת שהוא ניסה לברוח מהמוסד. אביך זקווק לשמירה ואני מקווה כי במוסד בו הוא שוהה אכן יש שמירה על החוסים. צר לי , אולם בית החולים לא שומר על חולים דמנטיים בדרך כלל המשפחה משגיחה או ששוכרים אחות בתשלום. משהו משפחה את או ,אמך היה צריך להיות עם אביך בעת השחרור. הוא ניצל את זה שאיש לא היה עמו ובקש מנהג להביאו הביתה. לא ניתן להשגיח על חולה דמנטי במחלקה של 35 חולים. זה תפקידה של המשפחה לדאוג לשמירה על החולה. מאחלת לך ולאמך שיהיו לכם ימים יותר טובים עם אביך. בשורות טובות. זהבה
 
תודה רבה

ראי תשובתי בהמשך. נלמד לקח.עברתי את השלב של להאשים את כל העולם.קרי,המוסד...בית החולים,הנהג.הלוואי ויכולתי מבחינה כספית לאפשר לו את הטוב ביותר. יש מוסדות מעולים אך התור ארוך ו"חלומי" להתקבל אליהם.הכל עשיתי מהר ודי בבורות. מזל שהוא מרוצה מהצוות ובמיוחד ממטפל שמגלח ומקלח אותו. הפורום הזה ברכה.
 

ענתי44

New member
יקירה, העיקר שהגיע הביתה../images/Emo24.gif

כי יכל גם ללכת לאיבוד. לצערי, אין לבית חולים יכולת לפקח על חולה אלצהיימר. לא לחינם אמרו שאלצהיימר היא מחלה של כל המשפחה ונופלת על כתפי המשפחה.אביך עכשיו בתקופה המסוכנת בה הוא עדין "מתפקד" ולאדם מן היישוב נראה אדם בריא לחלוטין. מספיק שהצוות היה עסוק בשגרת הטיפול שאביך התלבש והלך למעלית. בלי שהבחינו בו. לאנשים שהגיעו למחלקה או בית חולים, לא היתה כל דרך להבין שהוא חולה אלצהיימר והולך מבית חולים. יחד עם זאת, אני ממליצה לך לפנות במכתב תלונה אל בית החולים. אולי יגלו עירנות במקרה שאביך יצטרך אשפוז בעתיד. כמי שעברה מאות ימי אשפוז של אמא, אני מבינה לליבך. אבל אין ברירה צריך לדאוג שמישהו יהיה לצידו בבית חולים. אולי אפילו לדבר עם חולים באותו חדר וליידע על מצבו ולבקש שישימו לב ויקראו לאחות במקרה צורך.
 
תודות לכן

אין לנו משפחה לבד משתינו.עלי גם לעבוד .....(פנסיה לעתיד...)אמי חולת לב ועדינה. לא ידעתי שהמוסד שולח רק אמבולנס ללא ליווי נוסף ,גם התעריף עבור שמירה גבוה.העולם שייך לעשירים.....אני צינית לצערי. בפעם הקודמת הגיעו מנהל המוסד ואחות כדי לקחתו ואמרתי לו שזה לצורך החלמה.לו ידעתי שזה סידור אחר ברור שהייתי רצה למרות שפחדתי מהקטע של נסיעה למוסד ולא הבייתה.הוא כה מטעה, נמאס לו להמתין. ב5 הופיע הרכב! אפילו במוסד לקח זמן לעמוד על על עובדת היותו חולה אלצהיימר. ברור שעתה אני יותר חכמה.....אבל יש לי סיוטים שפתאום יופיע...ייעלם....כל כך מוזר היה שהלך ללא בעיות כשבאו לקחתו.לא התנגד...לא נפרד מאמא.כל כך הזוי.
 
פרידה, אם הבנתי נכון

הוא פשוט התלבש והלך, וסליחה שאיני מסכימה עם ענתי, מותר, נכון? המחלקה אחראית עליו עד שחרור סופי, אין מצב שהמחלקה לא הבחינה שהוא איננו, נשאר מכתב שחרור על הדלפק, משהוא במחלקה היה צריך להתייחס אליו, למכתב, ולהבין שאין חולה ויש רק מכתב, פני הרבה הרבה שנים הייתי בשמירת הריון וקיבלתי חופש לשבת, לא נתנו לי לזוז מהחדר עד שהגיע בעלי ולקח אותי, גם שהסברתי להם שאפשר עם מונית להגיע עד לפתח הבית, ואח"כ שאין לבעלי חניה והוא למטה ועוד מני סיפורים לא עזר כלום עד שלא ראו פיזית את בעלי לא שחררו אותי. באותו מידה היה יכול יום קודם ללכת ואף אחד לא היה שם לב? ממש לא נראה לי צריך להתייחס לעזיבה שלו ביתר תשומת לב, ומתפקידך, אני חושבת, לדבר עם מנהל המחלקה ולהשב את תשומת לבו, לא יתכן דבר כזה!! זה גובל בשערוריה! שום הסבר של עומס לא צריך להתקבל, כי המחשבה מה היה קורה במקרה והוא היה הולך יום קודם!!!! זאת דעתי. רק בשורות טובות, ניצה.
 

ענתי44

New member
בטח שמותר

ומותר לא להסכים חזרה? ניצה יקירה, הרבה זמן חלף משמירת ההריון ( בו היתה קיימת סכנה על שלום העובר ושלומך ) ועד ימינו. הרבה קיצוצים שפגעו ביכולת התפקוד של הרפואה. כתבתי לפרידה שצריך להגיש תלונה אבל, לצערי היום האחריות על המשפחה. זה המצב העגום. אין להם יכולת לדעת שהוא נעלם, ולגבי המכתב הוא בטח חיכה בדלפק אחיות לנציג בית אבות. וכשהיתה החלפת משמרות לבטח חשבו שלקחו אותו הביתה. האם זה בסדר? ממש לא. אבל זה המצב. ופרידה , טוב שהגשת תלונה. אבל לאשפוז הבא היי חכמה. ביום האשפוז תבקשי שיחה עם עו"ס של המחלקה תספרי מה קרה ואת הנסיבות המשפחתיות שלכם, שהיא תדאג להפנות את תשומת מנהל המחלקה לכך שיש בעיה מיוחדת. כי רוב המשפחות או לצד החולה או במקומם עובדת זרה. וזה יצר פתרון שהוא לא צודק אבל נוח למערכת הבריאות. כמו העובדה שבלשכת רווחה יודעים לתת פתק הפנייה לעמותות פרטיות כי אין תקציב לעזור.
 
חן חן יקירה

אין לי "נסיון" עם בית החולים הזה....לצערי קצת החכמתי.....חלילה ...אך לבאות אסתיר בגדיו כדי שיובן שמדובר בחולה אכן אדבר עם מי שצריך וגם מנהל המוסד לבטח לא ירצה שיחזור של הדרמה הזו.....אבל!!!!!!!!!!!לא לכול יש כספים.ואו משפחות גדולות.... למרות שאני חוזרת על דברי....ואת אכן ענית לי. בוא נאמר שמזל שברח ביום השחרור ולא בטרם הסתיים הטיפול....אמצא את האור בשחור...:)
 
מה שאת עוברת...

בכל פעם אני מגלה איזו מחלה יצירתית היא האלצהיימר... שאלוהים יתן לך כוח יקירתי, הרבה כוח!
 
תודה נשמה

תראי ,האישיות הבסיסית של האבא הייתה שרדנית.(מלחמת העולםה2 ועוד הרפתקאות קשות)והבריונות והרצון העז לחופש חזקים אצלו.אחרי הסיוט של סופשבוע....היום ביקרתי אותו היה כטלה....עדין נעים משתף פעולה.שאלתי אותו אבא למה ברחת ?ענה :לא היה לי טוב וחייך.לו היה יודע כמה סבל גורם היה מאבד עצמו. השארתי תלונה בבית החולים.מנהל המוסד אמר שגם הוא מזמן פגישה.(אני מסופקת...)אמר לי לא לעשות בלאגנים כי זה בית החולים של המוסד....כרגע אני בשקט דיפלומטי.רק מפני שלאבא טוב עם אנשי הצוות והיחס.אני לומדת את הנושא\וגם משום אישיותו הדומיננטית והלעיתים אלימה.לא כל מוסד היה רוצה "פציינט"כזה.... אין לי כוח למלחמות וחשוב לי גם לחיות את חיי....אם חלילה יאושפז שוב.אהיה יותר חכמה....אבל הכל לא צפוי.שיתוף הפעולה שלו הפתיע בענק.(וטוב שכך ולא נצרכנו להפעלות כוח) שיהיה לכולנו קל ונעים יותר.ושימוזער סבלם של כל הנוגעים והנגועים במחלה ההזויה הזו ובכלל.לילה טוב ורגוע
 
פרידה יקרה , מבינה אותך

כמו שכתבת לראות את האור בשחור, מצא חן בעיני הרי אבא הסכים ללכת איתם מהבית למוסד ללא בעיות וזה אומר שהוא כבר התרגל למקום וטוב לו שם בזה את צריכה להתנחם, שהוא במקום טוב ומטופל טוב ואת יכולה גם לחיות את חייך בלי לדאוג כל הזמן מה יקרה ומה קורה גם לאמא כשניא איתו מאחלת לך שיהיו לך חיים טובים ותצליחי להתנתק מהמחשבה עליו כל היום ובע"ה לא תזדקקו לאשפוזים נוספים חודש טוב, טובה
 
למעלה