GrowingMadness
New member
קשה לי ../images/Emo10.gif
אז.. אחרי הפרידה היה לנו ישר את הקטע של "בואי נישאר ידידים" ובלה בלה בלה. היום קבענו שניפגש בשביל שאני אחזיר לו את הדברים שלו [בן היתר] כי הוא גם נכנס מחר לכלא ואז סוגר שבת עם הפלוגה שלו ככה שזה אומר בשבילו לסגור 21. כמה שעות לפני הוא הבריז לי. ואז הבנתי, שאנחנו פשוט לא יכולים להיות ידידים. זה או הכל, או כלום. אז קצת רבנו, וכמה דקות אחרי שהסתיימה השיחה אספתי את כל הכוחות שלי, התקשרתי ואמרתי לו שזהו, נגמר, סופית. שלא יתקשר יותר או ישלח הודעות, שימחק אותי מהפייסבוק ומהטלפון, שישחרר אותי... הוא אמר שחבל ושאני באמת חשובה לו ויקרה לו ושהוא לא רוצה שזה יקרה אבל אמרתי לו שאם הוא אוהב [או לפחות אהב] אותי, שישחרר אותי. ואז באמת זה היכה בי. הבנתי גם למה לא בכיתי עד עכשיו בכלל.. כי זה פשוט לא הסתיים באמת מבחינתי. איפשהוא בראש שלי הוא עדין היה שלי. היינו מדברים בטל' פה ושם ובאמת שחשבתי שאני מסוגלת ככה, אבל מסתבר שלא. אז היום בכיתי פעם ראשונה. ואני גם חולה ככה שזה בכלל הולך להיות סופ"ש כייפי....
אז.. אחרי הפרידה היה לנו ישר את הקטע של "בואי נישאר ידידים" ובלה בלה בלה. היום קבענו שניפגש בשביל שאני אחזיר לו את הדברים שלו [בן היתר] כי הוא גם נכנס מחר לכלא ואז סוגר שבת עם הפלוגה שלו ככה שזה אומר בשבילו לסגור 21. כמה שעות לפני הוא הבריז לי. ואז הבנתי, שאנחנו פשוט לא יכולים להיות ידידים. זה או הכל, או כלום. אז קצת רבנו, וכמה דקות אחרי שהסתיימה השיחה אספתי את כל הכוחות שלי, התקשרתי ואמרתי לו שזהו, נגמר, סופית. שלא יתקשר יותר או ישלח הודעות, שימחק אותי מהפייסבוק ומהטלפון, שישחרר אותי... הוא אמר שחבל ושאני באמת חשובה לו ויקרה לו ושהוא לא רוצה שזה יקרה אבל אמרתי לו שאם הוא אוהב [או לפחות אהב] אותי, שישחרר אותי. ואז באמת זה היכה בי. הבנתי גם למה לא בכיתי עד עכשיו בכלל.. כי זה פשוט לא הסתיים באמת מבחינתי. איפשהוא בראש שלי הוא עדין היה שלי. היינו מדברים בטל' פה ושם ובאמת שחשבתי שאני מסוגלת ככה, אבל מסתבר שלא. אז היום בכיתי פעם ראשונה. ואני גם חולה ככה שזה בכלל הולך להיות סופ"ש כייפי....
