קשה לי נוראאא

sandy24

New member
קשה לי נוראאא

אני בת 24 מאשקלון, רווקה, מאורסת .
בזמן האחרון החיים שלי השתנו עד כדי כך שאיני יודעת איפה למצוא כוחות.
אמא שלי נפטרה לפני שנה מסכרת, עקב כך אני ואבא שלי עברנו לגור אצל בן זוגי, אני בת יחידה.
לאחר מכן הבן זוג מכר את ביתו וקנינו יחד איתו בית יותר גדול ובשכונה טובה יחסית, אנחנו משלמים הוצאות יחד ממש כמו זוג נשוי.
עברה שנה בערך מאז אימא שלי וגם אבא שלי נפטר. בן אדם בריא והכל ככה נפטר בפתאומיות...עד שקצת יצאתי מהאבל על אימא עכשיו גם אבא .אני מרגישה שכל העולם מסביבי זה עולם אפור.
אני לא בטוחה בכלל אם אני רוצה את הזוגיות הזו עד החתונה ואם לא מה אני יעשה בלי הורים בודדה ומשכנתא על שנינו.
בנוסף לכל זה אני עובדת בעבודה מאוווד קשה זה משמרות של 12 ש ובתכלס זה יוצא יותר אני יוצאת ב7 בבוקר ומגיע ב 9 וחצי בערב וככה גם במשמרות של לילה, מה שמחזיק אותי שם זה רק המשכורת שהיא גבוהה יחסית בגלל חישוב של משמרות וסופי שבוע מדי פעם. אני גם הנדסאית וזה התפקיד שאני עושה אבל לא מתחברת בכלל, אבל מרגישה שאם אני יעבוד במקום של פחות שכר אנחנו נקרוס כי ההוצאות שלנו גבוהות וההעבודה של חבר שלי זה שכר לא בשמיים וכל עבודה שהוא הולך לא מציעים לו יותר מ6 אלף לכל היותר כי אין לו מקצוע הוא פועל פשוט... כל הקטע של המשמרות אני נהייתי עצבנית נורא, השמנתי בשנה כ10 קילו ובלי שאני אוכלת המון, זה הכל מהסטרס שאני עוברת.ואני שונאת את עצמי ככה פעם הייתי רזה וחטובה וכיום אני מרגישה שמנה וגם כולם מסביב אומרים לי "ואי איך השמנת איפה את פעם היית דוגמנית"
אני כבר לא יודעת מה לעשות לגבי הבן זוג העבודה אני על סף קריסה.
פעם הייתי אנרגתית מאוווד אופטימית, רציתי אחרי הצבא ללכת ללמוד ועכשיו אני מסתכלת אחורה ופשוט עצבנית על החיים האלו.
 
שלום sandy24

קראתי את הודעתך, ובין האבדות הנוראיות שחווית לבין הלחצים הכלכליים, ההשמנה והספקות לגבי הנישואין בעת זו - שברתי את הראש עם עצמי מה אני באמת יכול כבר לומר לך שיפיח אופטימיות כלשהי במצבך. והבנתי שאני לא יכול. באמת שעברה עליך שנה מהגיהינום ואין טעם לנסות ולטאטא עובדה זו תחת השטיח.

ואז נזכרתי באגדה על סיזיפוס, ובייחוד על הבנתו של קאמי את מצבו של סיזיפוס. אם אינך מכירה הסיפור תוכלי להרחיב ידיעותיך בנושא בויקיפדיה, אולם בכללי סיזיפוס היה אל שנענש ע״י זאוס ונצטווה לגלגל אבן ענקית וכבדה במעלה הר גבוה, ובכל עת שיגיע לפסגה האבן תתגלגל מטה ויהיה עליו להתחיל מהתחלה - כך לעולמי עולמים. הפילוסוף אלבר קאמי, דן בספרו במשמעותם של חיים קשים ונטולי תכלית המאפיינים אדם מודרני, ומסיק לגבי סיזיפוס (ולגבינו): "די במאבק אל הפסגה כשלעצמו, כדי למלא בשמחה את לב האדם. יש לחשוב על סיזיפוס שמח". ולמה סיזיפוס בדיוק שמח? - בדיוק בגלל שהוא מקבל את החיים כאבסורדיים ונטולי משמעות מובנית. בגלל שלקשיים שלנו אין כל תכלית - יש להם את כל התכלית שבעולם! כלומר, ככל שנקדים לראות קיום זה כקיום היחיד שאפשרי עבורנו ונחדל לחשוב על ״אפשרויות״ אחרות (את כותבת: ״רציתי אחרי הצבא ללכת ללמוד ועכשיו אני מסתכלת אחורה ופשוט עצבנית על החיים האלו״) כך נחיש את קבלת הגורל של חיים אלה כחיים רצופי קשיים, ונוכל אפילו ללמוד להינות מהם. נוכל לחייך בקצה שפתינו בכל עת שהאבן שלנו שוב מתגלגלת לה המורד ההר - הרי ידענו שכך יקרה, זו מהות הקיום.
 
הממ...

אלון, תסלח לי, הסיפור באמת מעניין, אבל... אני לא בטוחה אם הוא יותר מעודד או יותר מדכא.

sandy עברה שנה קשה נורא. באמת, באופן אובייקטיבי.
כמעט כמו איזה איוב מודרני.

ובכל זאת, זו שנה אחת.
למה להסתכל על מצב הביש הזה כקבוע?
למה לקבל את "הגורל של חיים אלה כחיים רצופי קשיים"?

לא יותר מעודד -- וגם ריאלי -- לאסוף את הכוחות שנשארו, ולנסות להתקדם איתם הלאה?
לשפר את מה שניתן לשפר.

ברור, למשל, שאת ההורים שנפטרו אי אפשר להחזיר (לצערנו).
אבל בעניין האירוסין, הדירה, שעות העבודה, ואפילו המשקל-- עוד אפשר לעשות משהו.
לאט לאט.


טוב. זאת דעתי, בכל אופן.
 
צודקת לגמרי. וגם טל קרויטורו.

כל סיפור סיזיפוס בהחלט הרבה יותר מדכא וכמובן שקיימות אפשרויות לשינוי כמו שטל ציינה.
 

sandy24

New member
עפרה ואלון

תודה לשתיכם על העידוד, אני מנסה למצוא בכל דבר משהו חיובי אפילו בדברים שליליים , אבל הגעגוע עולה בי כל פעם מחדש ועד כדי כך שאפילו לפעמים זה משתלט עליי ומפריע לי להתקדם ולפעול בשגרת יומיום שלי...
 
שלום לך, יש לך אחים/אחיות דודים/ות?

אולי תוכלי להתייעץ עם המשפחה המורחבת.
במצב שתיארת הייתי מציעה לדחות את החתונה עד שתרגישי שזה בן הזוג שאת רוצה, ולראות איך אפשר להתנהל אחרת. איך אפשר לקצץ בהוצאות, אולי למחזר משכנתא, אולי למכור את החלק שלך בדירה לבן הזוג, אולי שתשכירו את הדירה הזו כדי שהשכירות שתשלם את המשכנתא, ובינתיים תשכרו/תשכרי לבד מקום יותר קטן, זה גם יאפשר לך עבודה בתנאים יותר סבירים. מה דעתך?
 
ייעוץ

הי סנדי.

ראשית הרשי לי להשתתף עמך בתחושת הקושי. את עוברת תקופה מאד קשה, וחלק מההקלה שתוכלי למצוא, היא דווקא ללמוד לקבל את המצב כמצב קשה, שלא צריך להשוות אותו לתקופות אחרות (כמו אחרי הצבא וכו').

את נמצאת בסטטוס עם בן זוגך בו החיים המשותפים הם לא רק האפיק הנח, אלא גם פירוק החבילה משמעה שינויים משמעותיים ביותר. הקושי לא בהכרח משמעו שצריך או לא צריך לפעול לכך, אך ראשית נדמה שאת כמהה להבנה מה בדיוק את מצפה מעצמך ומהחיים. המצב שבו את נמצאת מציף שאלות מאד תיאורטיות ומאד גדולות על משמעות החיים המשותפים ובכלל, כאשר ייתכן שקושי ספציפי במישור העבודה או כאב וצער על פטירת ההורים מעיב דווקא על נקודות האור בזוגיות. מנגד, יתכן שהקשיים האלו הם גם קרש הצלה לביצוע שינויים משמעותיים בכל המסגרות שבהן את נמצאת.

אני מציע בהחלט להיפגש בכמה פגישות עם איש מקצוע על מנת לפרט במחשבה את הנקודות הקשות ולבחון את הדרכים לשינוי.

בהצלחה!
 
למעלה