קשה לי לשכוח

[היאלי32]

קשה לי לשכוח

אני ממש מתוסכלת ואנסה לספר לכם את המקרה שלי. בעלי ואני נשואים 6 שנים אך אנחנו ביחד מאז גיל 19. לפני מספר חודשים גיליתי שהוא בקשר מאוד אינטנסיבי עם מישהי מהעבודה שלו.. מפירוט שיחות שהוצאתי. הוא הכחיש ואמר שזה אפלטוני. התחלנו טיפול זוגי והוא הכחיש כל הזמן.. הסתבר לי בדיעבד שהוא המשיך איתה את הקשר. זאת לאחר שמצאתי הודעה בנייד שלו ובאותו רגע הוא כבר אמר שהוא מאוהב בה. הוא יצא מהבית ומבלי לחשוב יותר מדי פתחנו בהליכי גירושין. אני לא יכולה לתאר כמה נשברתי, הפכתי לשבר כלי. הוא עבר לגור אצל הוריו אך אמר שניתק איתה את הקשר. אני לא יכולתי לשאת את הפחד להיות גרושה, לבד, יש לנו ילדים קטנים... לא מגיע להם לגדול בלי אבא. וכמובן שבבסיס אני מאד אוהבת אותו. ומבינה שהוא בחר בדרך הזו בגלל בעיות שהיו בקשר... החלטנו יחד לנסות לשקם. הוא מאד מתחרט על מה שהיה אבל לי קשה לשכוח!! אני כל הזמן בפחד שהוא עדיין בקשר איתה, או חושב עליה, זה מטריף אותי!! לאחרונה פיטרו אותו מהעבודה וזה משבר מאד קשה שהוא עובר. בקיצור.. לא קל לנו לעבור את הכל. קשה לי לשכב איתו, נגעלת מהמחשבה שהוא היה איתה. אני עובדת על עצמי ורוצה כל כך לשכוח. האם זה יעבור לי?? האם זה עניין של זמן? אני מוצאת עצמי עדיין בודקת לו את הטלפון, את המיילים, לא שקטה כשהוא יוצא מהבית. אני רוצה להאמין שנצליח לשקם אבל מפחדת. אשמח לשמוע עצה, תגובה, מישהי שעברה בגידה.. האם באמת בסוף זה עובר?

 

[chenby]

לא הבנתי משהו

הוא עדיין אצל ההורים או שהוא חזר? לגבי סקס- אף אחד לא יכריח אותךלשכב אם אף אחד אם את לא רוצה, וזה מובן וברור, דבר שני, אם זה יעבור לך זה תלוי בך. את יכולה לבזבז את תשומת הלב שלך ואת הזמן שלך על בילוש, ולבדוק מיילים והודעות ולהיות לא שקטה- האם אלו חיים טובים עבורך? ויש לי עוד שאלה, בואי נגיד ואתם מתגרשים בסופו של דבר, והחיים קורים כנגד התוכניות שלנו, האם את חושבת שלא תצליחי להתמודד עם זה? האם לילדים שלך לא יהיו אבא ואמא שאוהבים אותם ודואגים להם? האם את לא תצליחי לנשום? ומה שונה בחיים בנפרד מאשר החיים עכשיו שאת אובססיבית על מה הוא חושב\עושה? הרי לעולם לא תדעי על מה הוא חושב, לעולם! לעולם לא! (את יכולה לדעת תמיד אך ורק מה שאת חושבת) ממליצה לך לשחרר את הנסיון הזה כבר עכשיו כי זה רק יביא לך עוד תסכולים ועצבים, ובטח לא ימקד אותך בלשקם את היחסים. שאלה נוספת - מה גרם לו להחליט לחזור הביתה? מה הוא אמר לך כשהחלטתם לשקם? ושאלה אחרונה- מה באמת מפחיד אותך? מה הכי גרוע שיכול לקרות? ואם זה יקרה, מה הכי גרוע שיכול לקרות אז? אשמח לקבל תשובות על כל השאלות. חן

 

[היאלי32]

תשובות

אני יודעת שזה בזבוז של זמן, אבל זו אובססיה... מז שגיליתי בפעם הראשונה את ההודעות, פירוט השיחות.. הוא שיקר לי אז והודה רק שכבר לא היתה לו ברירה. הוא חזר הביתה. האמת היא שגם אני רציתי אותו חזרה והוא גם אמר שהוא מתחרט שעזב ושהוא אוהב אותי ורוצה להיות עם המשפחה ולהחזיר את השלווה. אמרתי לו שאני מוכנה לנסות לשקם למרות שנפגעתי ממנו מאד. כשהוא יצא מהבית זה היה חודשיים מאד קשים, הילדים היו מאד רגשיים ועצבניים, אני הייתי בחוסר תפקוד, זה נתן לי תמונה איך החיים הולכים להיראות. תביני, אני לא מבינה איך אפשר לפרק משפחה בגלל אישה אחרת.. ועובדה שזה שהוא כבר לא איתה מראה שזה לא היה אמיתי. אני מאד משתדלת להתנהג כבשיגרה, אני יודעת שאני מעט רכושנית ולא יכולה לדמיין שהוא עם אחרת. אני מקווה שזה שזה קרה פעם אחת לא אומר שהוא יעשה זאת שוב כמו שמספרים.. אני לא יודעת איך להפסיק עם המחשבות. הן פשוט עולות. מה גרם לו לחזור הביתה- הוא אומר שהוא הבין שטעה, שהוא מבקשהזדמנות נוספת וכן גם אני אמרתי לו שאני רוצה אותו בחזרה. נורא מפחיד אותי שהוא יצור איתה שוב קשר, אני יודעת שהוא פיתח אליה רגשות חזקים. אני גם מפחדת שזה שפיטרו אותו יכניס אותו לדכאון (הוא כזה רגיש) וזה יביא אותו שוב לפזול החוצה.. האמת אני קוראת מה שאני כותבת ולא מאמינה על עצמי. אני מפחדת להישאר לבד, מפחדת לאבד אותו. הוא אבא טוב, הוא איש טוב, אני יודעת שהוא אוהב אותי למרות הכל. אני רק מקווה שאני לא עושה טעות ומנסה לאחות את מה שכבר נקרע בצורה בלתי הפיכה. האמון שלי בו. אני פשוט לא יודעת איך להאמין לו שוב.

 

[chenby]

קודם כל

החודשיים שהייתם בנפרד לא נותנים לך שום אינדיקציה לאיך החיים הולכים להראות. כמו שהחתונה שלך לא נתנה לך שום אינדיקציה לאיך החיים הולכים להראות בגדול - ובקטן, אין לך מושג איך החיים הולכים להראות חבל שאת מתכננת שזה יהיה אבוד מראש. זה קודם כל. מעבר לזה, את כל כך נעולה באמונות ובגלל זה את סובלת כל כך. את מאמינה שאת יכולה לאבד מישהו - כאילו שמישהו אחר מחזיק במפתחות לאושר שלך, את מאמינה שאת תהיי אומללה כל החיים אם בעלך יעזוב (ואולי ההפך הוא הנכון, מאיפה את יודעת מה יהיה?) את בחרדות שהוא ייצור איתה קשר - ומאיפה לך לדעת שאם תגלי שהוא איתה בקשר - זה יהרוס אותך? את מתכננת עכשיו ובחרדה עכשיו - איך תיפגעי שוב בעתיד - ובינתיים בעלך חזר הביתה עם הנכונות לשקם, ואת מונעת מעצמך לקבל סליחה ממנו. אף אחד לא אמר שזה מסע קל, מה שכן, אנחנו לעולם לא מקבלים התמודדויות שלא נוכל לעבור אותם כלומר שכל מה שקורה לך - מראש, את יכולה להתמודד איתו. העניין הוא שאת כל כך לא סומכת על עצמך, וכל כך נתונה לחסדיו של בעלך, שברגע שהוא לא היה שם, איבדת את זה ליד הילדים - ולכן החודשיים האלו היו מזעזעים. כשאני הייתי בכיתה ז' עם אחות בכיתה יב ועוד אחות בת 3, אבא שלי עזב לחודשיים את הבית. כי הוא התאהב במישהי אחרת, אחותי הגדולה ידעה מהסיפור, לי לא היה מושג, רק שאבא עובר משבר גיל ה40 ומכיוון שהתחתן בגיל 23, הוא צריך חודשיים חופש (לאף אחד לא היה מושג אם הוא יחזור אחרי חודשיים באמת - אבל לי אמרו שכן..) לא היתה לי שום טראומה מזה, כי אמא שלי תיפקדה כמו מלכה. כשאבא שלי חזר, הוא פיצה אותה בגדול - והיא נתנה לו , והיום הם נשואים כבר 36 שנים, כל הסיפור שהיה, בכלל לא רלוונטי לחיים שלנו היום, אולי בתור דוגמא לאיך אפשר להתעצם ממשבר. אמא שלי , אישה שמאמינה בעצמה ויודעת מי היא, וסומכת על עצמה, ידעה שאיתו או בלעדיו, היא נשארת היא, והיא נשארת האמא שלנו, ושום דבר בעולם לא יוכל לקחת ממנה את מי שהיא או מה שיש לה. אני ממליצה לך בדחיפות לקרוא את הספר- אהבתך נחוצה לי- האם זאת האמת? של ביירון קייטי. הספר הזה ישפוך אור על כמה אמונות שאת סוחבת עמך שגורמים לך סבל, וגם יעזור לך לעשות עבודה על מנת לשנות את אותן אמונות, ולהתחיל לחיות חיים של שלווה - לא משנה מה נסיבות החיים. אף אחד לא יכול לקחת ממך את מי שאת, אלא אם את מאפשרת את זה. וכרגע זה מה שאת עושה - לא כי בעלך בגד בך, כי את בוגדת בעצמך כל פעם שאת חווה את הבגידה הזו שוב ושוב בראש שלך, וכל פעם שאת בודקת אחריו את בוגדת בעצמך שוב ושוב. אולי במקום להתאמץ להאמין בו שוב, תעבדי על להאמין בך שוב. כי זו הבעייה האמיתית פה. שאין לך את עצמך ברגעי משבר. ובידיים שלך לשנות את זה, כי לא משנה מה, תמיד ולעולם, יהיה לך את עצמך.

 

[מדען טילים סובייטי]

../images/Emo6.gif

"הוא כזה רגיש..." - הרגת אותי. לא לו עשית טובה כשהסכמת לקבל אותו חזרה, לעצמך עשית וזה לא קרה ממקום טוב, בגלל שאת "אוהבת אותו" אלא ממקום רע, בגלל שהיית חלשה, ועייפה, ומפוחדת, ונואשת. וכרגע את עדיין כזאת, במקום הרע ההוא - זה לא קשור לבעיה שלך איתו, זה קשור לבעיה שלך עם עצמך - איך יכולת להיות כל כך חלשה? אני מציע לך להוריד את רמת הציפיות בשלב הזה - זה לא הולך להשתפר בקרוב.

 

[czar]

לא יכולה לשאת את הפחד להיות גרושה???

גברתי, שתתחילי להעריך את עצמך ולצאת מדימוי העצמי הנמוך שיש לך, אולי יתחילו לכבד אותך גם מסביבך. כל המשפטים הדביליים האלו (סליחה) הם של אנשים שיעדיפו סבל כל חייהם ורק לא להיות "מתוייגים". חצי מהאוכלוסיה היום גרושה (לצערנו אמנם), ואם חצי עברו את זה ונשארו כנראה בחיים, כך גם את תוכלי..... ועכשו אחרי ההקדמה הזאת, שתהיי במקום שיש לך עוד ברירה, תוכלי להכנס לתהליך נכון יותר של חיפוש פתרון אמיתי לבעיות ולא מתוך פחד.

 

[PARPAR254]

לא צריך לשכוח אבל..

אפשר לסלוח על בגידה מה עוד שכתבת שאת מבינה אותו ואת הסיבה לבגידה. אסור לשכוח ואסור להזכיר את זה ... אם החזרה אליו היא חזרה אמיתית וכנה שלך לא רק מהפחד להיות לבדתחזרי אליו בכיף בזרועת פתוחות דברו על הבגידה על הסיבות ותעבדו על הבעיות והמשקעים. כן האמינות נשברה ... צריך מדי פעם לבדוק מה קורה בפון ... לא בהסתר בגלוי שידע שאת עדיין לא בוטחת בו ...

 

[talila16]

אם היית עוזבת אותו

לדעתי העובדה שאת איתו גם בגלל שאת מפחדת להיות גרושה ולבד וילדים זה מה שמפריע לך לסלוח ולעבור הלאה. את באה ממקום חלש ומרגישה חלשה. בחירה זה דבר חשוב.

 

[פשוט אישה**]

לעולם לא תוכלי לשכוח

אבל כן תוכלי לסלוח.. אני "חוויתי" את אותה סיטואציה לאחר 18 שנות נישואים, הגענו עד כדי גירושים שהדרך אליהם לא הייתה שזורה בוורדים, אחרי 9 חודשים בהם הוא חזר אל עיר הולדתו החלטנו לחזור ולנסות ולחיות יחד, קל, לא זה לא היה קל, כן, המחשבות על האישה האחרת תמיד היו, סקס היה פעם בחודש וזה גם כשעבר אותי חודש טוב, המחשבות על נשים אחרות כשהוא היה מאחר בחצי שעה להגיע הביתה, מעשה ארוך בקצרה, עברנו שנה וחצי של הרבה ירידות ומעט עליות, הוא היה שם לתמוך בי, לקבל את חיצי הקשת המורעלת, לקבל את הדחיה במיטה כשלא יכולתי לגעת בו, את הזכרת הבגידה כל פעם כשהטונים עלו לגובה, הוא קיבל, חשק שיניים, והמשיך הלאה.. היום, כמעט 5 שנים אחרי אנחנו עדיין גרושים(הוא הציע שוב פעם נישואים...אני ביקשתי להמתין עם זה) שמנהלים יחד מערכת יחסים מדהימה, הרבה יותר טובה מהנישואים שלנו, מערכת יחסים שחשובה לנו, לשנינו והיא שעומדת בראש ותמיד תהיה ראשונה, מכבדים אחד את השני, אוהבים אחד את השניה, והכי חשוב, יודעים שכל יום במערכת יחסים הזאת הוא יום מבחירה, כל יום אנחנו בוחרים מחדש להמשיך ולהיות יחד כי אנחנו רוצים בזה. אז, זה אפשרי...אבל זה גם לוקח זמן והרבה כוחות נפשיים...את, אתם...מוכנים לזה?