קשה לי לדבר עדיין

[שחראזדה]

קשה לי לדבר עדיין

אבל גם אני כאן...... עוד לא מבינה כל כך איך להגדיר את המצב פוחדת לקוות , שהנה , אולי פוחדת להאמין...... רוצה בשקט , לאט שלא יתחרט , שלא ישבור שוב את הכלים לא עושה גלים הולכת על קצה האצבעות , שלא ישמעו השכנים אבל אני כאן מנסה ללמוד , מנסה להבין .....

 

[איש המערות]

תרגישי בנוח בצל קורתנו

 

[adam33]

על קצות האצבעות

זכותך להרעיש זכותך לקוות אל תתיאשי ..ובעיקר השכילי תמיד תגידי לעצמך שאת זכאית ליותר ואם טוב לך שלא נרעיש..אז תלחשי ונשמח לעזור בלי להפריע לשכנים.. שבוע טוב.

 

[שחראזדה]

הזכות שתיהיה לי זכות

איך נוגעים ברגשות ? למה רק העובדות הטכניות מתרוצצות בראש? למה אני לא מרשה לעצמי אפילו לכעוס?!

 

[איש המערות]

למה באמת?

 

[שחראזדה]

אולי..........

כי הגוף חכם יותר הוא מציף רק את הדברים שאיתם יוכל להתמודד

 

[איש המערות]

ובכל זאת

צברת רגשות מודחקים במידה שכבר מציקה לך. את יכולה לשחרר קצה חוט לאחד מהם? נראה לאן זה מוביל?

 

[שחראזדה]

אחרי הטיפול

השתררה דממה. פחדנו להוציא מילה שמא נפצע, שמא נפגע שמא בפעם הבאה המטפלת תורה עלינו באצבע מאשימה. נצמדנו להוראות ובשאר הזמן, שתיקה. ואחרי 13 שנים נוראיות באו שבע השנים השותקות. ובשתיקה הזאת למדתי, התקדמתי , ניגשתי למכרזים הפכתי להיות אישה מעמד, עמדה, והמון אנשים סביבי נפגשתי עם בעלי רק בשעה היעודה דיברתי כמו קוראת הוראות מספר מתכונים. הוא היה מביט בי בעיניים תמהות מי זאת האישה הזאת באיזה שפה היא פונה ? אבל אני לא שמתי לב ניצלתי את השקט על מנת להתקדם העמסתי על עצמי עוד ועוד גם אם ניסה להגיד הלוווווווו דברי איתי , ספרי , שתפי פחדתי להרבות במילים שמא את השקט הזה מישהו יקח לי שקט פעיל כל כך הרבה הכיל השתדלתי ללכת בין הטיפות להיות רק גוף שבכלל לא ירגיש שאני פה לא לרצןת ממנו כלום אפילו לא לכעוס על כל השנים שהשליט עלינו אימה ומנע מאיתנו את הזכות. אמרתי תמיד אני פה , אבל אתה יכול ללכת לכל מקום ללכת ולחזור העיקר שיהיה לך טוב. אבל הוא רצה זוגיות הוא רצה אהבה , הוא רצה אותי , אותה נערה קטנה שהכיר לא קיבל את השינוי כעס על המטפלת , כעס על עצמו שאיפשר שנתן את הזכות. רצה להחזיר את הגלגל לאחור רצה שוב להגיד אני האדון הכל יכול אז אולי אתה אתה אבל אני כבר לא.

 

[איש המערות]

הוא הוא ואת כבר לא

ואחרי 13 שנים נראות ועוד 7 שנים שותקות, את עדיין הולכת בין הטיפות, בכוננות ספיגה שמא זעמו יתפרץ כמו פעם. התקדמת ב7 השנים הללו, הפכת לאישה בעלת מעמד, עמדה והמון אנשים סביבך. ורק בביתך את עוטה שכפ"ץ. בעלך לא מקבל את השינוי, כועס על המטפלת כאילו היא עשתה מעשה כשפים ושינתה את חייו לרעה. כועס על עצמו על שאיבד שליטה במצב וכנראה גם עלייך, על שהעזת להשתנות. הוא, רוצה להיות שוב אדון לחייך. ואת רוצה להיות בעצמך האדון לחייך ולא איש מלבדך. השאלה היא, מה את מוכנה לעשות כדי שכך יהיה, מה את מוכנה להקריב לשם כך ואילו מחירים את מוכנה לשלם?

 

[שחראזדה]

שרק יגישו לי חשבון

אני אשלם עד הסוף..........

 

[איש המערות]

במסעדה הזו, את עושה הכל

גם אוכלת את מה שהיית שותפה בבישולו, כך או אחרת. גם זו שמגישה את החשבון. גם זו שמשלמת. לפעמים נכנסים למסעדה שנראית מעניינת וברמה טובה ומתאכזבים מהטעם ומהשירות כבר במנה הראשונה. אפשר לבטל את המשך ההזמנה, לשלם ולצאת. אפשר לתת צ´אנס למנה העיקרית ולקינוח, להיווכח שהמנה הראשונה העידה על אלו שיבואו אחריה, לשלם את חשבון הארוחה כולה ולצאת כדי לא לחזור יותר למסעדה הזו. אפשר גם לסרב לדחות את תשלום החשבון ולהשאר במסעדה לעוד סיבוב למרות הטעם והשירות הרע. בסוף, החשבון רק תופח.

 

[אישה1 פשוטה]

לך, שחראזדה

כל כך הרבה פחד כל כך הרבה כוח כל כך הרבה עוצמה מחזקת את ידייך בכל החלטה שאליה תגיעי ומצליחה לחוש כי תדעי לבחור הכי נכון שאפשר כי את בנית את עצמך כי את אישה חזקה אישה1

 

[שחראזדה]

הלוואי והדברים היו

כל כך פשוטים.......

 

[אחותו של שקספיר]

כמה כאב את מכילה

קשה היה לי לקרוא את המילים הכל כך מינימליות השורות הקצרות שמכילות כל כך הרבה כאב. שבע שנים ללכת בין הטיפות שבע שנים להיות רק גוף שלא ירגיש שאת בכלל שם שבע שנים שהוא ניסה להחזיר את הגלגל לאחור שבע שנים את קוראת ספר מתכונים שבע שנים יעקב עבד כדי לקבל את רחל שבע שנים של עבדות. וקיבל את לאה. את רוצה עוד שבע שנים כדי לקבל את עצמך? או שאולי אפשר לקרוא ספר שירים במקום ספר מתכונים ושסביבך ירחפו פרפרים לבנים. THE END אפשר? תלוי בך?

 

[שחראזדה]

עכשיו אני בוכה......

וכל דמעה לוקחת איתה קצת מן המשא. היא מתגלגת אל הרצפה מחלחלת בין האריחים. משקה את התקווה עכשיו אני בוכה וכל דמעה כאילו ממיסה את הקשיחות שבנו בי השנים. מסירה חומות הגנה שכיסו , הסתירו סרבו לראות שאף פעם לא מאוחר להתחיל. עדיין כל רשרוש מפחיד עדיין נועלת את הדלתות. אבל כבר מדברת משתפת מעזה לקוות פתאום נהנת מהדברים הקטנים. למדתי אפילו לחייך. וכל חיוך קטן מבפנים מוליד בי פרפר אחד לבן , שמאמין.....

 

[אישה1 פשוטה]

לָך,

אישה יקרה, תני להן, לדמעות, להתגלגל, לחלחל ולהשקות את התקווה תני לה, לתקווה, לגדול, להתעצם, להתחזק ולחזק חייכי אישה יקרה מלאי לבך פרפרים והאמיני אל תקחי על כתפייך שנים שותקות נוספות אל תלכי בין הטיפות היי את, במלוא הָדַרֵך במלוא כוחך ועוצמתך חָ יִ י אז אולי הוא הוא ואת - כבר את אישה1