קשה לו

i r i s l

New member
אז למה שלא תהיי שם בשבילו, כחברה

ותבהירי לו שאת רוצה להיות לו לחברה בימים שכאלה. נשמע מקסים ויפה.
 

folkman1

New member
דולה שמתקשה לעמוד מנגד

שתבוא למודיעין והציע לה משענת. וברצינות לב טוב לך אישה בטוח שתמצאי את הנכון בתת כתף.
 

goldy 35

New member
כנראה שיש יותר מתשובה אחת נכונה

בעט פרידה כל אחד צריך להכיר את עצמו כאינדיבידואל ולא כחלק מזוג. זה תהליך שלוקח זמן ואומץ. מאחר ואמרת שהוא יזם את הפרידה, אז את החלק של האומץ הוא כבר עבר. חצה את הנהר, עכשיו נשאר להתרגל ל "אני החדש" שלו. לכל אחד זה לוקח פרק זמן שונה, אבל בסוף כולם מתרגלים. לחלקם טוב עם זה ולחלקם פחות.. תני לו את הזמן.. יחד עם זאת אם את עדיין מעוניינת לתת לו זיק של עידוד, חשוב מאוד שתתני לו להרגיש שעדיין הוא חשוב בתוך התא המשפחתי במתכונתו החדשה, כאב וכדמות דומיננטית ביום יום. לפעמים ניתן לשאוב הרבה מאוד כח רק מהידיעה שמישהו זקוק לך.. דבר נוסף שכדאי להביא בחשבון זו הדרך בה תבחרי להציג את הדברים, רצוי מאוד שלא תהיה זו דרך שתגרום לו להרגיש שאת מרחמת עליו.. זה יכול להשיג תוצאה הפוכה לגמרי.. בהצלחה!
 

t o t a l

New member
את מקסימההההההההההההה

חושב החמלה והאנושיות שלך, בסיטואציה כזאת קשה של ניפוץ משפחה וחיים שלמים, היא תכונה נדירה. לא יודע מה חכם לך לעשות? רק יודע שזה מקסים בעיני.
 
כמה שמבינה ללבך../images/Emo24.gif

גם אני לאחרונה בסיטואציה כזו - קשה לו לאב ילדיי,וכמוני כמוך, מרגישה את הקושי שלו, אך גם מרגישה את הקושי שלי להיות שם בשבילו, וזה מאלף ואחת סיבות. וכן, גם אצלי אחת הסיבות לכך - זה איך הוא יבין את התמיכה. לדוגמא - בשבוע שעבר עבר תאונת דרכים (הוא בסדר, רק מכות יבשות והרכב שהלך). הצעתי את עזרתי, וזה באמת בא מתוך דאגה ורצון לעזור. ומאז - אני בתחושה שלקח את זה למקום לא ממש נכון (לפחות מבחינתי לא). אז מנסה דרך חברים משותפים ודרך המשפחה, אבל בתחושה שלא יכולה ולא רוצה לקחת גם את זה על כתפי. (יודעת שלא ממש עזרתי - אבל לפעמים נחמד לשמוע ש"אתה לא לבד")
 
למעלה