קשה להפרד

[דוטקצי]

קשה להפרד

ושבת שלום!!! ההתעניינות והמיילים מחזקים אותי, תודה. ,,,אמא יקרה שלי מאושפזת היתה ברמ"בם במצב קשה,הטיפול לא הועיל,היא שוחררה והספיקה להיות בבית יומיים, הכאבים היו בלתי נסבלים ואמא בבית חולים כרמל. מאז אני עולה לבית חולים כרמל- אמא עדיין מצפה למזור. כל כך עצוב שהחיים צריכים להסתיים להם עם כאבים קשים מנשוא. אמא רגישה/אלרגית למורפיום,כל שאר משכחי הכאבים ממש לא מועילים,חוסר האונים הזה שאין מרפא לכאביה, מקשה עלי,,, עצוב לי.אני מתקשה להרדם,אמא שהיתה חזקה מתפוררת....אבל בהכרה מלאה,עדיין מתעניינת ודעתנית . אני עוברת תקופה מאוד קשה, אמא שלי חולה סובלת מאוסטופורוזיס ומשחיקת סכוסים בכל הגוף,תוך כדי הליכה נוצרו אצלה שברים בגוף,בחזה ובאגן הירכיים, הנתרן נמוך מאוד,כאביה עזים-בלתי נסבלים,אמא מגיבה רע למורפיום,היא אלרגית למורפיום, כך שלא נמצא משכך כאב שיושיע אותה, ההדרדרות במצבה מכאיבה מאוד,קשה לי לראותה בייסוריה הקשים, היא מבקשת למות,,,ואני כמו ילדה קטנה שמפחדת לאבד את אמא...מקשה להפרד, אמא מתחננת לפני:"רותי,מלאכית שלי תשחררי אותי,תני לי ללכת.." אגב אמא היתה אם בית בבית ספר לאחיות בבית החולים העמק בעפולה.,כשרופא או אחות מזהים את אמא הם מרעיפים עליה חום ואהבה ,מספרים לי איזה אשה מופלאה , כמה עזרה לאחיות והרופאים,ובנשימה אחת מסבירים שאין תשובה לרפואה לכל מחלה. ,יש לי התפרצויות בכי,עצוב לי,איך ניתן להקל על הפרידה?על החשש שזהו זה הסוף?איך מתגברים על הכאב?אני מאוד אוהבת וקשורה לאמא. מקווה לימים טובים יותר. ברור לי שצריכים לשמור על הבריאות כשבריאים, בריאות

 

[עננית נוצה]

רותי יקרה,

תודה ששיתפת אותנו בסיפור שלך. מאד נוגע ללב... הכאב אכן זועק מכל מילה בדברייך... את מאבדת את אמך האהובה- ונראה כי אין מנוס מקשיי הפרידה ומהכאב המתלווה להם... יתכן ויקל עלייך אם תפני את מחשבותייך אל העבר- התקופה בה היתה אמך אישה בריאה. את מספרת על אישה מופלאה, המוערכת על-ידי הסובבים אותה, שגם מאד אוהבים אותה ומרעיפים עליה חום ואהבה. יש נחמה במחשבה כי אמך חיה חיים של משמעות- לא לכל אדם יש את היכולת הנדירה הזו להיכנס ללבם של אנשים אחרים... מקדי את מחשבותייך באותם הדברים, שיזכירו לך את דמותה של אמך כאדם נפלא, כאם... הביטי בעצמך- תוצר טיפוח ואהבה של אם אהובה. שאבי כוחות מדמותה של אמך וחרטי אותה בזכרונך- כפי שודאי היתה רוצה שתזכרי אותה- אם אוהבת ואהובה ואדם נפלא... בד בבד- עלינו לדעת לתת מקום גם לכאב ולאפשר לעצמנו לחוות אותו, עם כל הקושי הכרוך בכך. אין טעם בהשקעת אנרגיה מיותרת בניסיון (לא מעשי) להמנע ממנו. הניחי לעצמך לחוות את הכאב במלואו- כך תאפשרי לנפשך מזור בהמשך הדרך... מקווה ומאחלת כי בכל-זאת יימצא מזור לכאביה ולסבלה של אמך. אתך, גילת א.