קשה כל כך
אתמול בלילה הייתי בחתונה אחרי שנה של אבל על אבי שהסתיימה ביום שלישי שעבר. כשבאתי רציתי לבכות הרגליים רעדו והבטן התהפכה . איך אוכל להכנס לחתונה הזאת בלי אבא? אחותי הציעה לי לא לחשוב וכך אוכל לא לבכות. החזקתי את עצמי עד עכשיו והפרץ לא יצא. בעקבות זאת היה לי יום נוראי בעבודה. שמעו אותי אומרת משהו על מישהי, קיבלתי מכה ליד העין, אחת העובדות צעקה עלי, הבוס כעס, חברה דפקה לי ברז, היה לחץ עצום בעבודה, נתקע לי מטבע של חמישה שקלים בתא, ועוד כל מיני מתנות... ואני שואלת מאיפה יהיה לי כוח לעוד יום? אני סחוטה ואין לי מוטיבציה. אני לא מוצאת שום דבר שמעניין אותי . עם זאת אני אופטימית ואני יודעת שזה עניין של זמן. מתי הכל יהיה בסדר ולא עצוב כל כך?
אתמול בלילה הייתי בחתונה אחרי שנה של אבל על אבי שהסתיימה ביום שלישי שעבר. כשבאתי רציתי לבכות הרגליים רעדו והבטן התהפכה . איך אוכל להכנס לחתונה הזאת בלי אבא? אחותי הציעה לי לא לחשוב וכך אוכל לא לבכות. החזקתי את עצמי עד עכשיו והפרץ לא יצא. בעקבות זאת היה לי יום נוראי בעבודה. שמעו אותי אומרת משהו על מישהי, קיבלתי מכה ליד העין, אחת העובדות צעקה עלי, הבוס כעס, חברה דפקה לי ברז, היה לחץ עצום בעבודה, נתקע לי מטבע של חמישה שקלים בתא, ועוד כל מיני מתנות... ואני שואלת מאיפה יהיה לי כוח לעוד יום? אני סחוטה ואין לי מוטיבציה. אני לא מוצאת שום דבר שמעניין אותי . עם זאת אני אופטימית ואני יודעת שזה עניין של זמן. מתי הכל יהיה בסדר ולא עצוב כל כך?
