קשה ולבד לי
אני מרגישה בעיקר בזמן האחרון שאני נזכרת יותר ברגעי הנטישה הרבים של הורי. בעיקר של אימי. אני לאט לאט מבינה מה שלא נתתי לעצמי להבין כל השנים כמעין מנגנון הגנה. אני מבינה שמעולם לא היו הורים שלי. ואני מעולם לא הייתי שלהם וזה כואב. אני נשואה לאישה נהדרת. אישתי היא אישה תומכת ואוהבת, יש לנו מערכת יחסים נהדרת, אבל גם לה יש חסרונות כמו לכולם והיא שונאת לראות שהעבר שלי נוגע בי. אם היא רואה שאני מדוכאת או נזכרת, חוזרת על דברים בעבר עם משפחתי... היא ממש כועסת. היא לא מצליחה להבין למה לא להניח לעבר וזהו. "יש לך חיים כאלה טובים עכשיו ולעולם לא מאוחר לחוות ילדות מאושרת, כמה שנים את מתכוונת לשקוע בזה? כאילו שאת נהנת מהדיכאון" היא אומרת. היא צודקת. אני בהחלט נהנת מחיי עכשיו אבל הילדה בתוכי מרגישה נטושה, לא אהובה, ולא משנה מה, היא מרגישה בודדה. אני בכלל לא בן אדם דכאוני. אני נהנת מהחיים מתפתחת וגדלה (לצערי גם לרוחב...). אבל לפעמים דברים מזכירים לי את החוסר שלי. לא משנה כמה זמן עובר. אני מרגישה שזה לא משהו שאישתי יכולה לגעת בו. או לרפא. אבל לצערי היא גם לא יכולה להבין או לקבל. אז בנוסף לתחושות הקשות שאני נושאת איתי והבדידות שהיתה עוד מקודם נוספת תחושה שאני לגמרי לגמרי לבד. שלא תטעו. כמעט בהכל אנחנו ביחד. אבל התחושה בפנים לא משתנה.
אני מרגישה בעיקר בזמן האחרון שאני נזכרת יותר ברגעי הנטישה הרבים של הורי. בעיקר של אימי. אני לאט לאט מבינה מה שלא נתתי לעצמי להבין כל השנים כמעין מנגנון הגנה. אני מבינה שמעולם לא היו הורים שלי. ואני מעולם לא הייתי שלהם וזה כואב. אני נשואה לאישה נהדרת. אישתי היא אישה תומכת ואוהבת, יש לנו מערכת יחסים נהדרת, אבל גם לה יש חסרונות כמו לכולם והיא שונאת לראות שהעבר שלי נוגע בי. אם היא רואה שאני מדוכאת או נזכרת, חוזרת על דברים בעבר עם משפחתי... היא ממש כועסת. היא לא מצליחה להבין למה לא להניח לעבר וזהו. "יש לך חיים כאלה טובים עכשיו ולעולם לא מאוחר לחוות ילדות מאושרת, כמה שנים את מתכוונת לשקוע בזה? כאילו שאת נהנת מהדיכאון" היא אומרת. היא צודקת. אני בהחלט נהנת מחיי עכשיו אבל הילדה בתוכי מרגישה נטושה, לא אהובה, ולא משנה מה, היא מרגישה בודדה. אני בכלל לא בן אדם דכאוני. אני נהנת מהחיים מתפתחת וגדלה (לצערי גם לרוחב...). אבל לפעמים דברים מזכירים לי את החוסר שלי. לא משנה כמה זמן עובר. אני מרגישה שזה לא משהו שאישתי יכולה לגעת בו. או לרפא. אבל לצערי היא גם לא יכולה להבין או לקבל. אז בנוסף לתחושות הקשות שאני נושאת איתי והבדידות שהיתה עוד מקודם נוספת תחושה שאני לגמרי לגמרי לבד. שלא תטעו. כמעט בהכל אנחנו ביחד. אבל התחושה בפנים לא משתנה.
