יש פתח לתקוה
New member
קשה בבקרים
לא רק עם הבעל, שקשה לו לקום, להתארגן, הכל איטי ולא ממוקד, אלא קשה גם עם הילדים. אני בד"כ מאצילה סמכויות, הילדים שותפים בעבודות בבית - במינונים נמוכים, אבל יש דרישה: לארגון החדר, החפצים האישיים, הכנות לקראת שבת: הכנת נרות שבת בפמוטים, טיאטוא רצפה, שמירה על הילד הקטן כדי שאני אוכל לבשל ולנקות,יש ימים שהגדולים אחראים להוציא את הקטנים מהגן/מעון. ועוד. בעלי אחראי על הגיהוצים, ולפעמים על קניות וכמובן על זריקת אשפה, יש ימים שהוא מלווה את הילדים לגן/מעון או לוקח אותם, לפעמים הוא משכיב אותם, לפעמים מספר סיפור או עוזר בש.ב. אני מבשלת, אחראית על נושא הבגדים: כביסה תליה, הורדה, קיפול, חלוקה לארונות... בדיקת מלאי... = המון עבודה. אני שוטפת רצפה, מנקה אבק... שטיפת כלים... ארגון חפצים שאיבדו את דרכם... בקיצור אמא ורעיה במשרה מלאה. לא משעמם פה... הבוקר שמתי לב שבני הבית פונים אלי בדרישות. זה הולך ככה: הבעל קם, מתלבש, משפט ראשון "בוקר טוב" משפט שני "יש לך כסף לתת לי?" (אני אחראית על הכספים וגם המפרנסת העיקרית) הילד הראשון: לא קם, צריך לנער אותו (נער מתבגר), כשכבר קם "אמא תתחברי?!!" (לאינטרנט, רק לי יש את הקוד. בעלי לא גולש והנער עשוי לגלוש למקומות לא משהו..) הילד השני: ער, שוכב במיטה, לא קם, מתחיל לצרוח "לא הולך לבי"ס!!!, לא הכנתי מערכת/ לא עשיתי ש.ב./ אין לי בגדים..." כל בוקר סיפורים חדשים בריטואל. (ילד חכם ורגייייייייייש!!! - אם יש מישהו שאני חוששת לנפשו זה הילד הזה.) הילד השלישי: "אמא! בקבוק תה!" (אפילו לא בוקר טוב) הילד הרביעי הוא תינוק אז ברור שיש לו צריך שצריך לענות עליהם ושהוא לא עצמאי... (האחרים כן). נשברתי. לי - אף אחד לא מציע קפה או כוס תה לי - אף אחד לא מקפל את הבגדים לי - אף אחד לא מכין, עושה, מגיש, מתעניין.... אני - לא יכולה לבוא לבעלי ו"לבקש ממנו כסף".... אני - לא יכולה להנות מן הלוקסוס של להיות תלויה במישהו אחר.... אני צריכה להיות חזקה, מפרנסת, מחנכת, דואגת, מנחמת, מקשיבה, אדיבה, רגישה, גמישה, רחומה... יש ימים שהמצב שונה, יש ימים שהגדול מכין כוס תה, שהשני בא ומתרפק, שהשלישי קם בשיר ומחבק... פעם בעלי גם כתב לי שיריים... היו זמנים... היום אני מרגישה נסחטת ריגשית, נפשית, רוחנית, גופנית. אין לי זמן לעצמי, אין לי זמן ללמוד, לפתוח ספר, להתאוורר, להיות עם עצמי. התחלתי עכשיו עוד עבודה שאני מאד נהנת ממנה, אבל זה משאיר לי מעט מאד זמן פנוי וכך כל דקה מנוצלת לארגון הבית ולסדר היום/השבוע. (אין יותר אפשרות לדחות כביסות או להשאיר בגדים בסלון או לחפף בנקיון כי אח"כ תשאר לי כזאת כמות של עבודה על מעט מידי כוחות....) עזרה? עצות? - קחו בחשבון שאין כסף לעוזרת ואין כסף לבית מלון.... הכי הרבה נסיעה להורים. תודה שהקשבתם.
לא רק עם הבעל, שקשה לו לקום, להתארגן, הכל איטי ולא ממוקד, אלא קשה גם עם הילדים. אני בד"כ מאצילה סמכויות, הילדים שותפים בעבודות בבית - במינונים נמוכים, אבל יש דרישה: לארגון החדר, החפצים האישיים, הכנות לקראת שבת: הכנת נרות שבת בפמוטים, טיאטוא רצפה, שמירה על הילד הקטן כדי שאני אוכל לבשל ולנקות,יש ימים שהגדולים אחראים להוציא את הקטנים מהגן/מעון. ועוד. בעלי אחראי על הגיהוצים, ולפעמים על קניות וכמובן על זריקת אשפה, יש ימים שהוא מלווה את הילדים לגן/מעון או לוקח אותם, לפעמים הוא משכיב אותם, לפעמים מספר סיפור או עוזר בש.ב. אני מבשלת, אחראית על נושא הבגדים: כביסה תליה, הורדה, קיפול, חלוקה לארונות... בדיקת מלאי... = המון עבודה. אני שוטפת רצפה, מנקה אבק... שטיפת כלים... ארגון חפצים שאיבדו את דרכם... בקיצור אמא ורעיה במשרה מלאה. לא משעמם פה... הבוקר שמתי לב שבני הבית פונים אלי בדרישות. זה הולך ככה: הבעל קם, מתלבש, משפט ראשון "בוקר טוב" משפט שני "יש לך כסף לתת לי?" (אני אחראית על הכספים וגם המפרנסת העיקרית) הילד הראשון: לא קם, צריך לנער אותו (נער מתבגר), כשכבר קם "אמא תתחברי?!!" (לאינטרנט, רק לי יש את הקוד. בעלי לא גולש והנער עשוי לגלוש למקומות לא משהו..) הילד השני: ער, שוכב במיטה, לא קם, מתחיל לצרוח "לא הולך לבי"ס!!!, לא הכנתי מערכת/ לא עשיתי ש.ב./ אין לי בגדים..." כל בוקר סיפורים חדשים בריטואל. (ילד חכם ורגייייייייייש!!! - אם יש מישהו שאני חוששת לנפשו זה הילד הזה.) הילד השלישי: "אמא! בקבוק תה!" (אפילו לא בוקר טוב) הילד הרביעי הוא תינוק אז ברור שיש לו צריך שצריך לענות עליהם ושהוא לא עצמאי... (האחרים כן). נשברתי. לי - אף אחד לא מציע קפה או כוס תה לי - אף אחד לא מקפל את הבגדים לי - אף אחד לא מכין, עושה, מגיש, מתעניין.... אני - לא יכולה לבוא לבעלי ו"לבקש ממנו כסף".... אני - לא יכולה להנות מן הלוקסוס של להיות תלויה במישהו אחר.... אני צריכה להיות חזקה, מפרנסת, מחנכת, דואגת, מנחמת, מקשיבה, אדיבה, רגישה, גמישה, רחומה... יש ימים שהמצב שונה, יש ימים שהגדול מכין כוס תה, שהשני בא ומתרפק, שהשלישי קם בשיר ומחבק... פעם בעלי גם כתב לי שיריים... היו זמנים... היום אני מרגישה נסחטת ריגשית, נפשית, רוחנית, גופנית. אין לי זמן לעצמי, אין לי זמן ללמוד, לפתוח ספר, להתאוורר, להיות עם עצמי. התחלתי עכשיו עוד עבודה שאני מאד נהנת ממנה, אבל זה משאיר לי מעט מאד זמן פנוי וכך כל דקה מנוצלת לארגון הבית ולסדר היום/השבוע. (אין יותר אפשרות לדחות כביסות או להשאיר בגדים בסלון או לחפף בנקיון כי אח"כ תשאר לי כזאת כמות של עבודה על מעט מידי כוחות....) עזרה? עצות? - קחו בחשבון שאין כסף לעוזרת ואין כסף לבית מלון.... הכי הרבה נסיעה להורים. תודה שהקשבתם.
