אהבה, למשל?
מה לגבי אהבה, באמת? ומה לגבי לאהוב את עצמך, אם אנחנו כבר בנושא? דיאודורנט בשביל בנזוג? אולי דיאודורנט בשביל עצמך, כי זה נעים לאללה? ומה עם מקלחת? את יודעת, טריוויאלי לאללה, לנקות את הגוף, להסתבן, לחפוף את השיער. אני מתקלחת פעמיים ביום בשביל עצמי, כל פעם גג 10 דקות במקלחת, אין לי פולחנים נקיון וסטריליות מיוחדים. אני עובדת כל היום, מסתובבת ברחוב בין האוטובוס לעבודה או לבית, הולכת לישיבות, נפגשת עם לקוחות, ומה לעשות, מזיעה. הבגדים נדבקים לגוף, מתישהו הדיאודורנט כבר לא אפקטיבי. מה גם שלהתקלח לפחות פעם ביום פשוט מנקה אותך מכל החרא שנדבק לגוף שלך במהלך היום(עשן של אוטובוסים, פיח עירוני וכיוב´). אני קצת מרגישה מטומטמת להסביר לך כאן למה להתקלח זה חשוב. לגבי הדיאודורנט, נו, איך שבא לך, אני גם מכירה כאלה שלא משתמשים בדיאודורנטים, אבל הם כן מתקלחים. זה טריוויאלי כל כך. ולגבי החבר, את לא חייבת, נכון, אבל לעשות קישור בין חבר לבין צורך כלכלי נשמע לי כל כך רע, שאין לי מושג מאיפה להתחיל להסביר למה זה כל כך רע. אולי, בקצרה אני אספר לך, שלהיות לויה בגבר ולא ליצור לעצמך עצמאות כלכלית מותירה אותך מאחור, עם תסכול ועצבונות ומרה שחורה, כי את פאסיבית ולא עצמאית ותלויה באיזה כספומט אנושי. אני מציעה לך לחשוב טוב טוב על הקישורים שאת עושה בין צרכים טבעיים ואנושיים שיש לך כבת אדם. אין קשר בין דיאודורנט לחבר, אין קשר בין פרנסה לבנזוג. כל דבר צריך לעמוד בפני עצמו, בלי התנייות כלשהן. כל אחד מהם צריך להיות א´ב´ של כל אישה לדעתי, כלומר בעניין עצמאות כלכלית והגיינה. ולגבי הסקס, גם, לא חייבים, אבל למה למען השם את לא מאוננת? זה כל כך נהדר הרי ההתפרצויות האלה, אורגזמה זו אחת המתנות הנפלאות שיש לנו, מה הקטע בדיוק? רויטל.