לוגיין אבלר
New member
קרקאן מחוץ למים
טוב זה שיר חדש למדי שאשמח לשמוע מה יש לדעתכם לשפר בו: קרקאן על החוף: נלקחתי לשבי,לכלוב מזהב נלקחתי לשובה,שכמו אב אותי אהב הושמתי בכלוב,של ברזל מוכסף כדי שבאבן הים לא אדרוך על הסף גדלתי כמו בן מבניו רץ ומשחק עם כל ילדיו אך תמיד זכרתי מדוע אני -כדי שאבי לא יהיה תוקפני חייתי חיי בטירה של שלגים כשחלומות ילדותי מול פני נמוגים ונתתי מילה-מילת כבוד רק לאליי שבפייק אשלוט-אני וילדיי גדלתי לאיש ולוחם מיומן למלך בצפון,חבר נאמן הצלתי חיי אחיו בקשת וחץ וכחבר וראה הירבה איתי להתלוצץ ואז נכרתה לי הזדמנות, סוף סוף את צי הברזל תחת פיקודי לאסוף וחזרתי הביתה אחרי שנים של גלות כדי למצוא את עצמי מוצג כשפלות בגדה האחות,וזנח האב האם מי מהם אותי אי פעם אהב? הפנו את רוחי בצפון להלום לנפץ כל עתיד של שלווה ושלום ואני צייתתי,כמו בן נאמן ביעילות,וקלות בל תאומן אך אני לא אתן אותי הצידה לדחוק לא אשב בפינה ובשיני אחרוק רכבתי שוב לטירת השלגים המקום בוא את כוחי האלץ להדגים ונפלה הטירה בטכסיס מתוחכם לבל אבי יעז לטעון כי איני חכם יכולתי לנצח בקלות ופשטות אך אז עשו הילדים מעשה שטות נמוגו כמו ארפל לאור האביב ולא נמצאו בשום מקום בטירה או סביב והבוגד הזה,המוצלף הנבזה נתן רעיון שאותי מבזה אך לא הייתה ברירה,ולא רחמים כשאת סכיני הטביע הדם החמים נבגד וננטש על ידי האחות נזרקתי לצפון ללא הנחות הוקפתי שוב על ידי זאבים לדמי ובשרי הם כבר רעבים אך טכסיס אחרון נותר בשרוול לשלוח את הבוגד עם מסר בהול ובאו חבריו,ואנשי בריתי את הזאבים להרוג מול דלת ביתי אך בוגד הוא בוגד ולא ישונה כיצד שיחק לי גורל משונה אגרוף בי הלם,ואז חשכה בגידה לה צמחה מתוך הברכה ונזרקתי לכלוב של האיש המוצלף כשעור אצבעי מעלי נקלף נרקב פה בתא של טחב ואפלה אוי זו הייתה באמת נפילה אבי מת,והכתר חופשי אך אני מופקר-לגורל לא אנושי הדוד השחור חזר מן הימים על אבן הים לשבת עד קץ הימים אך אני אשרוד ולא אוותר אקום אלך ולא אפול יותר בחבריי לא אבגוד שוב- וגם לא במלכי ולעולם,לעולם לא אשפוך עוד דם נקי עכשיו רק נקווה שתיאון באמת יעבור תקופת התחנכות קשה בצור-מגור שתוציא את הגבר שנותר בו
טוב זה שיר חדש למדי שאשמח לשמוע מה יש לדעתכם לשפר בו: קרקאן על החוף: נלקחתי לשבי,לכלוב מזהב נלקחתי לשובה,שכמו אב אותי אהב הושמתי בכלוב,של ברזל מוכסף כדי שבאבן הים לא אדרוך על הסף גדלתי כמו בן מבניו רץ ומשחק עם כל ילדיו אך תמיד זכרתי מדוע אני -כדי שאבי לא יהיה תוקפני חייתי חיי בטירה של שלגים כשחלומות ילדותי מול פני נמוגים ונתתי מילה-מילת כבוד רק לאליי שבפייק אשלוט-אני וילדיי גדלתי לאיש ולוחם מיומן למלך בצפון,חבר נאמן הצלתי חיי אחיו בקשת וחץ וכחבר וראה הירבה איתי להתלוצץ ואז נכרתה לי הזדמנות, סוף סוף את צי הברזל תחת פיקודי לאסוף וחזרתי הביתה אחרי שנים של גלות כדי למצוא את עצמי מוצג כשפלות בגדה האחות,וזנח האב האם מי מהם אותי אי פעם אהב? הפנו את רוחי בצפון להלום לנפץ כל עתיד של שלווה ושלום ואני צייתתי,כמו בן נאמן ביעילות,וקלות בל תאומן אך אני לא אתן אותי הצידה לדחוק לא אשב בפינה ובשיני אחרוק רכבתי שוב לטירת השלגים המקום בוא את כוחי האלץ להדגים ונפלה הטירה בטכסיס מתוחכם לבל אבי יעז לטעון כי איני חכם יכולתי לנצח בקלות ופשטות אך אז עשו הילדים מעשה שטות נמוגו כמו ארפל לאור האביב ולא נמצאו בשום מקום בטירה או סביב והבוגד הזה,המוצלף הנבזה נתן רעיון שאותי מבזה אך לא הייתה ברירה,ולא רחמים כשאת סכיני הטביע הדם החמים נבגד וננטש על ידי האחות נזרקתי לצפון ללא הנחות הוקפתי שוב על ידי זאבים לדמי ובשרי הם כבר רעבים אך טכסיס אחרון נותר בשרוול לשלוח את הבוגד עם מסר בהול ובאו חבריו,ואנשי בריתי את הזאבים להרוג מול דלת ביתי אך בוגד הוא בוגד ולא ישונה כיצד שיחק לי גורל משונה אגרוף בי הלם,ואז חשכה בגידה לה צמחה מתוך הברכה ונזרקתי לכלוב של האיש המוצלף כשעור אצבעי מעלי נקלף נרקב פה בתא של טחב ואפלה אוי זו הייתה באמת נפילה אבי מת,והכתר חופשי אך אני מופקר-לגורל לא אנושי הדוד השחור חזר מן הימים על אבן הים לשבת עד קץ הימים אך אני אשרוד ולא אוותר אקום אלך ולא אפול יותר בחבריי לא אבגוד שוב- וגם לא במלכי ולעולם,לעולם לא אשפוך עוד דם נקי עכשיו רק נקווה שתיאון באמת יעבור תקופת התחנכות קשה בצור-מגור שתוציא את הגבר שנותר בו
