קרמבו ../images/Emo15.gif
מכיוון שאין לי ממש מה להגיד, אז החלטתי לספר סיפור טיפשי. לפני שבועיים יצאתי עם השותף לדירה, השכן ושני חברים של השכן. מכיוון שאני והשותף לא יוצאים הרבה (וחבר שלי היה בביקור אצל ההורים באריזונה), הוחלט לגרור אותנו מבר לבר כדי שנספיק לספוג כמה שיותר בלילה הקצר שלפנינו. אחרי שעות של שיטוטים החלטנו שנמאס. השכן, שעובד ב"מעריב", נזכר פתאום שפרסמו אצלו בעיתון מודעה על מכולת ישראלית חדשה שפתוחה 24 שעות באיסט ווילג', וכך, בכוחותינו האחרונים, ניווטנו בין השדרות, וכשכמעט התייאשנו(כבר היה 3 בבוקר) מצאנו אותה. היא עמדה לה שם, כמו נווה מדבר, ואנחנו צמאים לקצת ישראל שוטטנו לנו בין מדפים עמוסים בבמבה ומילקי כלא מאמינים. מילאנו את סלינו בכל טוב (קפה טורקי עם הל), קנינו שישיית קרמבו ופסענו לנו ברחובות החשוכים, מתענגים על המעדן האקזוטי הנשכח הזה, מארץ היהודים הרחוקה, כשלפתע ניגש אלינו הומלס אחד ושאל אותנו "If we can spare something to eat" מכיוון שהיינו חמישה נשאר לנו קרמבו אקסטרה, אז הצענו לו אותו. הוא סירב בכל תוקף ואפילו הראה לנו שאין לו שיניים (איכס), וכל ההסברים על כך שקרמבו הוא מאוד רך ולא צריך שיניים בשביל לאכול אותו עלו בתוהו. אז נתנו לו דולר והמשכנו. עכשיו כל פעם שאני רואה הומלס ברחוב אני נזכר באותו קרמבו, ואיך כשאני הייתי ילד בקיבוץ ובבית ילדים היה נשאר קרמבו מיותם בארוחת ארבע הילדים היו נאבקים אחד בשני עד זוב דם כדי לקבל אותו, ופה בניו יורק,בשלוש לפנות בוקר, הומלס רעב בלי שיניים סירב לקרמבו!!! שין-שן
מכיוון שאין לי ממש מה להגיד, אז החלטתי לספר סיפור טיפשי. לפני שבועיים יצאתי עם השותף לדירה, השכן ושני חברים של השכן. מכיוון שאני והשותף לא יוצאים הרבה (וחבר שלי היה בביקור אצל ההורים באריזונה), הוחלט לגרור אותנו מבר לבר כדי שנספיק לספוג כמה שיותר בלילה הקצר שלפנינו. אחרי שעות של שיטוטים החלטנו שנמאס. השכן, שעובד ב"מעריב", נזכר פתאום שפרסמו אצלו בעיתון מודעה על מכולת ישראלית חדשה שפתוחה 24 שעות באיסט ווילג', וכך, בכוחותינו האחרונים, ניווטנו בין השדרות, וכשכמעט התייאשנו(כבר היה 3 בבוקר) מצאנו אותה. היא עמדה לה שם, כמו נווה מדבר, ואנחנו צמאים לקצת ישראל שוטטנו לנו בין מדפים עמוסים בבמבה ומילקי כלא מאמינים. מילאנו את סלינו בכל טוב (קפה טורקי עם הל), קנינו שישיית קרמבו ופסענו לנו ברחובות החשוכים, מתענגים על המעדן האקזוטי הנשכח הזה, מארץ היהודים הרחוקה, כשלפתע ניגש אלינו הומלס אחד ושאל אותנו "If we can spare something to eat" מכיוון שהיינו חמישה נשאר לנו קרמבו אקסטרה, אז הצענו לו אותו. הוא סירב בכל תוקף ואפילו הראה לנו שאין לו שיניים (איכס), וכל ההסברים על כך שקרמבו הוא מאוד רך ולא צריך שיניים בשביל לאכול אותו עלו בתוהו. אז נתנו לו דולר והמשכנו. עכשיו כל פעם שאני רואה הומלס ברחוב אני נזכר באותו קרמבו, ואיך כשאני הייתי ילד בקיבוץ ובבית ילדים היה נשאר קרמבו מיותם בארוחת ארבע הילדים היו נאבקים אחד בשני עד זוב דם כדי לקבל אותו, ופה בניו יורק,בשלוש לפנות בוקר, הומלס רעב בלי שיניים סירב לקרמבו!!! שין-שן