קריירה

[drorbar19]

קריירה

אני מנסה לחשוב מה להגיד לילדים שלי ואיך לכוון אותם.

מצד אחד מאוד בא לי להגיד להם "תתמקדו במה שאתם הכי אוהבים, גם אם זה פסיכולוגיה של דגי נוי, כי אם מאוד תאהבו את זה, אז תצליחו".
מצד שני, אני יודע מה מתבגרים אוהבים, ואני לא רואה מי ישלם להם על צפיה בטלויזיה ודיווחים בטוויטר על מי יוצא עם מי.
מצד שלישי אני מתלבט אם לא להגיד להם ללמוד משו נחשב באוניברסיטה שישמש להם כבסיס (הנדסה כלשהי) שממנו הם כבר יתפתחו לתחום שהם אוהבים.

אם אתם הייתם בני 20 עכשיו, ויכולים לבחור כל אפיק שבא לכם, מה הייתם עושים?
(סורי על החפירה)

 

[BazukaGirl31]

אותו דבר, אם כי בזווית קצת אחרת.

למדתי הנדסה, והייתי לומדת שוב הנדסה אבל לא את אותה אחת.

במשך ארבע שנים התייסרתי במסלול תובעני וקשה מאד, שגירד את קצה גבול היכולת שלי, רק בשביל להבין אח"כ שזה בכלל לא בשבילי ושיש תחומים אחרים (כמו זה שאני עוסקת בו עכשיו) שבהם היכולות שלי יתבטאו בצורה הרבה יותר ממצה.

אני לא שותפה לגישה של ה"ללמוד מה שאתה אוהב", כי אם אתה אוהב ספרות השוואתית או פילוסופיה זו יכולה להיות בעיה אמיתית.
כאחת שכנראה תצטרך לעבוד כל החיים למחייתה, מה לעשות, את הילד שלי אני אכוון כן ללמוד משהו "פרקטי", סטייל היי טק ודומיו כדי להתפרנס בכבוד, תוך השקעת מאמצים במציאת בתחום הרחב הזה את הנישה שמעניינת אותו יותר.
אם הוא יהיה איש של מילים ולא של מספרים וירצה ללמוד היסטוריה, נניח- אני מודה שאני אהיה מודאגת ולא ברור לי עדיין אם אעודד את זה.
כרגע אני עסוקה בלהסביר לו למה מים רותחים יכולים להיות מסוכנים, אז הדיון קצת רחוק לי

 

[אופק דגנית]

הכי חשוב

ללמד אותם אחריות כלכלית והתנהלות נכונה..
זה הבסיס לכול

קריריה ומחשבה עליה בגיל כזה כלכך רחוקה
למי שעדין לא ממוקד
ומעטים בגיל הזה שממוקדים
זה גיל של טעימות נסיונות הכרות עם עולם העבודה..
חלומות להיות כזה וכזה..
ולבחור ושוב לבחור..
ואז יהיו כאלה שבגיל 40 יעשו הסבה..

רק שהתנהלות כלכלית זה חובה זה האחריות האישית לעתידם

וכן יש לי שנים בגיל ה20 + בבית
ואני משקיפה מהצד..

והלואי עליי מעט ממה שהם יודעים על החיים בגיל הזה שלהם שהייתי..

 

[TatyBar]

 

[b e c k y]

אל תגיד כלום.

תן להם להתנסות.
אני רשמתי את הבנים שלי לכל מיני חוגי ספורט ואמנות ומדעים שהם התענינו בהם. שיתנסו בעצמם. שולחת אותם לקורסים ולמחנות של תנועת הנוער או כל מיני יוזמות של מחלקת הנוער ובית הספר.
לא אגיש להם מה לעשות ואיך לחיות. זה לא עניני.
התפקיד שלי הוא להכין אותם לחיים ולאפשר להם לגדול כאנשים שלמים ובטוחים בעצמם.
כמו שלא הייתי רוצה שיבחרו בשבילי, כך אני לא רוצה לבחור בעבור אחרים.

אם הילדים שלך אוהבים תחום כלשהו, תן להם ללכת לכיוון הזה. בסופו של דבר הם ימצאו את הדרך שלהם.
- הבת של עוזרת הבית שלי, היתה תלמידה מצטיינת בתיכון ושחקנית כדורגל בנבחרת ישראל לנערות. כשהתלבטה מה ללכת ללמוד החליטה להרשם לתואר ראשון בווינגייט. ההורים שלה לא היו ממש מאושרים מהקריירה הצפויה, אבל לא נלחמו בה. אחרי שנה של לימודים, היא הבינה בעצמה שזה לא הכיוון, נרשמה ללימודי פיזיוטרפיה בירושלים, סיימה בהצטיינות ועכשיו היא מתחילה מסלול ישיר לדוקטורט.
אם הם היו נלחמים בה, היא היתה עושה להם דווקא ולומדת להיות מורה לספורט. אבל בגלל שהם נתנו לה להתנסות בעצמה ולראות שהוראה לא תענה על היכולות שלה, היא מצאה את הדרך המצאימה לה והיא נהנית ומצליחה.

 

[Rtitan]

הבן הגדול שלי רואה את עתידו במוסיקה.

הוא לומד במגמת מוסיקה, לפחות עד כמה שהבורות שלי בתחום מספיקה להבין - הוא טוב, והכי חשוב: הוא אוהב את זה.

לפני כמה שבועות ישבנו קצת, והוא שאל מה יהיה אם הוא ירצה ללמוד בסוף באוניברסיטה, נניח בטכניון: מה הוא כבר יעשה שם עם בגרות במוסיקה?
עניתי לו שלא ידאג, אם הוא ירצה ללמוד בטכניון - הוא יעשה מכינה, ילמד, יקרע את הישבן ויצליח. העובדה שהוא עושה בגרות במוסיקה, בעיני, תורמת לו הרבה מאד בעיקר אם הוא יילך לקריירה אחרת: היא מעמיקה אותו כאדם לשכבות ורבדים נוספים שילוו אותו לאורך כל חייו.

לי הרבה יותר חשוב שהוא יעשה את מה שהוא אוהב, ויעשה את זה טוב, גם אם הוא היה מתעניין בפסיכולוגיה של דגי נוי - העיקר שיהיה טוב בזה. מניסיון, כשאתה עושה את מה שאתה אוהב, בסוף אתה גם מצליח ונהנה בחיים.

 

[TatyBar]

 

[tamarit2013]

שאלות מצויינות

נראה לי שבגיל 20 זה ממש צעיר בשביל להחליט על מקצוע.
אני הלכתי למשהו פרקטי שממש לא אהבתי.
בהמשך כבר עשיתי הסבה למקצוע שאני יותר אוהבת - אבל את הנישה שלי גיליתי רק תוך כדי עבודה, בגיל 20 לא הייתי כלל מודעת לאופציה הזאת.
את הבת שלי לא אכוון - זה משהו שצריך לבוא ממנה.אם כן תשאל אותי - אז אמליץ לה על משהו שהיא אוהבת וטובה בו, גם אם זה לא הכי פרקטי.

 

[מתולתלת30]

אני מאמינה בלתת לילדים לכוון את עצמם

גם אם הם יחוו טעויות וכישלונות בדרך, זו הדרך שלהם ורק כך הם ילמדו וימצאו את מה שמתאים להם ביותר.
תחום העבודה והעיסוק מהווה חלק מאוד מאוד גדול ונכבד בחיים הבוגרים שלנו, אני מאמינה בלב שלם שמי שמתעסק במה שהוא הכי אוהב הוא בן אדם הרבה יותר מאושר,
גם אם הוא ירוויח קצת פחות מתחום אחר לפעמים אין מחיר לאושר ולסיפוק העצמי, שלא לדבר על החיוך שקמים בבוקר גם אם זה יום א' בשבוע.

 

[TatyBar]

 

[בדד1]

לכו ותלמדו משהו שתוכלו להתפרנס ממנו בגדול

וזה יתן לכם מספיק אויר לנשימה (וכסף למימון) לעשות מה שאתם רוצים

זה פחות או יותר מה ששידרתי לילדים שלי
בתכל'ס
הגדולה שלי החזיקה בגיל 5 בערך זיקית ביד והצהירה שהיא רוצה להיות "רופאה של חיות"
בימים אלה היא בעיצומה של ההתמחות בוטרינריה (שנה הבאה ד"ר)

הקטן החליט רק בימים אלה להירשם ללימודים פחות או יותר לפי מה שאמרתי בהתחלה
(יש לנו אותו הראש) בדיעבד כל ההחלטות שלו היו נכונות גם אם לא נראו לי כל כך

ככה שאין לי טענות

 

[b e c k y]

החיים פתלתלים.

היחס שלי ללימודים (ביליתי המון שנים ככה), הוא שהם רק כלי שמטרתו לפתח כישורי חשיבה ולהקנות כלי עבודה. זהו!
מעבר לזה, זה רק האדם והכישורים שלו. החיים לוקחים אותנו למסעות מרתקים, וכל תוכנית היא רק נקודת היציאה למסעות אלו.

 

[והלאה וכאן]

הייתי הולכת ללמוד מקצוע

נגרות, מכונאות רכב. משהו כזה.
אני מאוד אוהבת לעבוד עם הידיים.
ההבדל אצלי בין יום עבודה בעסק שלי לבין יום עבודה במשרד הוא הבדל של שמיים וארץ, גם אם לפעמים מדובר על פי שתיים שעות - העבודה הפיסית נותנת לי הרבה ויתר סיפוק והנאה מהעבודה במשרד.

אגב, אם הם אנשי עבודה - שילמדו מקצוע. היום מאוד קשה למצוא בעלי מקצוע טובים צעירים (נפחים, חרטים, מסגרים וכו').

 

[TatyBar]

להקשיב לעצמך.

אך ורק.
להקשיב ללב, וללכת.
ככה לא מצטערים.

מחשבות או שיקולים רציונליים, בסופו של דבר, יכולים לא להצליח כמו שקיווינו.
ואז, התסכול הכי גדול בעולם, הוא what if.....
וגם אם זה מצליח מהשיקולים הראציונאליים, ההרגשה בפנים עלולה להיות רקובה.
וזה לא שווה בעיני.
סורי.

מנסיון.

ללכת עם הלב.
אך ורק וזהו.
אם יש משהו שהם באצת רוצים, אבל באמת, וזה מרגיש להם שזו ״המטרה שלהם בחיים״- לא לוותר.

חוזרת שוב.
לא לוותר.

 

[פינקי חושנית]

אני בעד האפשרות הראשונה

שילכו אחרי הלב ומה שהם אוהבים, כי מה זה החיים?
הכל הבל הבלים.. למצוא את עצמך במקצוע מכניס שאתה לא אוהב..זה להבין שבעצם אין לך כלום..
למצוא את עצמך מותאם לציפיות החברה/הסביבה/ההורים, זה להבין שאתה לא נאמן לעצמך..ולכן בעצם אין לך כלום.
למצוא את עצמך עם בת זוג שמתאימה למשבצת, זה להבין שאולי פספסת..
להבין שיש לך הכל אבל אין לך בעצם כלום, זו ההבנה הכי גדולה בעיניי שיכול אדם להגיע אליה
ולכן, אמליץ לילדי ללכת אחרי הלב והאהבות. המוח יכול ורשאי לתמוך.
לפחות שיהיה לאדם את עצמו

 

[drorbar19]

קראתי לי את כל התשובות

וכצפוי אין אחדות דיעות.
השונות היא כה קיצונית עד כדי כך שאפילו אי אפשר לעשות ממוצע.

אז הבטתי על החברים הקרובים שלי וראיתי כך:
1. חבר שלמד תחום משעמם אבל רווחי. היום הוא מבוסס, אבל כבוי וכלוא בכלוב זהב.
2. חבר שלא למד כלום כל התיכון, אחרי הצבא עשה קורס בישול קטן ופתח מסעדה. היום יש לו רשת (טוב 3 מסעדות) והוא מבוסס מאוד ונראה מרוצה. מה שכן, הוא תמיד חי בהרגשת נחיתות כשמדברים על משהו שאינו אוכל או כסף.
3. חבר שתמיד אהב אמנות. אחרי הצבא ניסה כל מיני שטויות עד שהחליט להיות נפח (מעקות ושערים). הוא לא מאוד עשיר, אבל חי יפה ומאוד מאושר ממה שהוא עושה.
4. חבל שלמד מה ש"הכתיבו לו" בכדי לעשות כסף. עובד בעשיית כסף כבר 25 שנים ולא ממש מצליח. חי בתחושת החמצה כי לא הלך למה שבאמת אהב.

לכן נראה לי שהכי נכון זה לאכוף על היורשים ללמוד משהו שנותן אופציות וידע (משפטים, חשבונאות, כלכלה, הנדסה), לאפשר להם העשרה בתחומים שהם אוהבים, ולקוות שבבוא היום הם יקחו את הידע שקנו וישתמשו בו בתחום שהם באמת אוהבים.
אני מניח שאם המסגר \ מסעדן היו לומדים איזה תואר ראשון\שני באחד מהנ"ל, אז הם היו מגיעים הרבה יותר רחוק (מנגד אולי היו נתקעים ולא הולכים לאן שהלכו)

בקיצור, בדיוק מה שאמרתם.

 

[b e c k y]

נתת דוגמאות - והסקת מסקנות הפוכות להן.

הדוגמאות שלך מוכיחות שמי שעושה מה שנכון לו, טוב לו יותר מאלו שבחרו בעבורם.

אם "תאכוף" (מילה איומה - והיא כולה שלך) על הילדים שלך לעשות משהו שהוא לא מתאים להם, הדבר היחידי שתשיג הוא שהם יתנתקו ממך וינטרו לך.
מה כל כך דחוף לך לקבוע להם את החיים? למה אתה בכלל חושב שהם יקשיבו לך? מה הבעיה פשוט לתמוך בהם בכל החלטה שיחליטו?
אל תהיה צודק, תהיה חכם.

 

[drorbar19]

לא נכון

הדוגמאות שלי לא מראות רק את זה.
הן מראות שמי שעושה מה שהוא אוהב, ועושה זאת כשהוא נשען על בסיס ידע רחב ופורמלי. נהנה ומצליח הרבה יותר.

ולדעתי בגיל צעיר כבר צריך לכוון למקום הזה. יש גילאים (בעיקר בשנות העשרה) בהם ילדים לא באמת יודעים מה טוב והנזק שהם עלולים לעשות לעצמם בבחירות שגויות עלול להיות מאוד קשה לתיקון.
נראה לי ש"לכוון" זה התפקיד שלנו.

 

[BazukaGirl31]

אותי זה מרגש שאתה משתמש במילה כזו כלפי החיים

של הילדים שלך, ואני לא צינית.
בתור אחת שכיוונה את עצמה בחיים ב*כל* הבחירות שלה (לימודים, בעל, עבודה), ושיוועה לטיפה של כיוון שלא הגיעה מעולם - הייתי שמחה אם ההורים שלי היו טורחים טיפונת לעשות כן.
אני לא מאשימה אותם, היו להם הבעיות שלהם, אבל עצם המחשבה שיש מישהו שחושב שזה משהו שצריך לעשות עבור הילדים - מרגשת.

 

[BazukaGirl31]

אני חושבת שהניסיון למדל את זה נידון לכישלון

מראש.
הרי אף אחד הוא לא רק מה שהוא למד. למעשה, לימודים הם פרמטר בעל השפעה חלקית ביותר על ההצלחה.
תלוי מאד עם איזה גב כלכלי אתה מגיע, איזה סט של אמונות על עצמך ועל החיים, כמה דרייב ומוטיבציה אתה מגייס ובסופו של יום - איך אתה מנהל את עצמך בכאוס הזה שנקרא החיים.
לך תגדיר את כלל המשתנים ותשקלל את ההשפעה של כל אחד מהם על הסיכויים לאושר - ואז נראה.
(סתם, אל תלך. זה יקח מלא זמן ולא יוביל לשום מקום).