קריאה לעולם

[דר אר]

קריאה לעולם

איש אשר אהבתי, איננו עוד. בכל אשר אני מזכירה את שמו אומרים לי- "את חייבת להמשיך הלאה"... מספר דברים למדתי בחיים- אחד מהם שחיים הם מרצון ולא מתוך צורך, ועל כן בוחרת אני את ימיי ושעותיי. ואחר כי בכל פעם שאומרים לי משהו שאני חייבת לעשות, אני מחפשת את ההפך. וכך גם הפעם, בכל אשר אמרו לי משפט זה, חשתי איך מחשבותיי וליבי נמשכים אליו ואל הכאב והגעגוע. אני יוצאת בקריאה אל העולם- איני זקוקה לרחמים איני זקוקה כי יחליטו על דרך חיי בשבילי. אפשרו לי את הזמן להתאבל כפי שנפשי זקוקה, חבקו ואפשרו לי למצוא את הנחמה, ואל תיעלמו, הישארו חזקים על מנת שאוכל להישען עליכם בעת משבר. תודה

 

[yazi22]

חיבוק ענק

מה שיפה בלהשען זה שלא מוכרחים שאחד הצדדים יהיה יציב. אפשר להשען אחד על השני. כתבתי פעם קטע שקראתי לו - "מי אמר נחמה ולא קיבל?". עדיין לא פירסמתי אותו. הוא מדבר בדיוק על זה. התיאור שלך הוא נפלא ומדויק. אני משתתף בצערך.

 

[דר אר]

תודה

אשמח לקרוא את שכתבת. אתה צודק שאין צורך שאחד הצדדים יהיה יציב, אלא שתהיה לו המוכנות לקבל את הכאב של האחר- גם אם לפעמים, לא נותרות עוד מילים לומר... לא קל למצוא מוכנות שכזו, בעיקר שאין אתה 'מוגדר' קרוב לזה שאיננו עוד, ע"י האנשים שסביבך.... תודה על החיבוק, ושולחת

גם לך

 

[24 ברבלה]

מאוד מזדהה

בדיוק "יצאתי" אתמול על חברה שהתקשרה.. חברה רחוקה כזאת שמדברים פעם ב.. התקשרה לספר לי שהיא וחבר שלה מתחתנים אבל לפני שאלה בנימוס מה שלומי. אמרתי לה את האמת, אמרתי לה שחרא שלי, שעצוב לי, שאני מתגעגעת לבן זוג המטריף שהיה לי והיא, שאיבדה אימא שהייתה ילדה בחרה להשתמש באותן סיסמאות שכולם מחלקים כאילו יש להם איזה דיסק צרוב במוח שתקוע בריפיט: "את חייבת לצאת מזה, את חייבת להמשיך הלאה, את יודעת שזה מה שהוא היה רוצה..." בגלל שהמסכנה היתה בערך ה 15 במספר הוצאתי עליה את כל הרעל.. אמרתי לה שאני מאוכזבת כי ציפיתי שהיא מכולם תבין ותהיה קצת יותר אמפטית ושתקלוט כי בקושי עברו שלושה חודשים מאז שאיבדתי את הדבר הכי חשוב בחיים שלי, האחד שנתן לי את כל האושר והאהבה שכל חיי יחלתי לה.... היא התנצלה, מה כבר יכלה להגיד. לפעמים עדיף כבר לא להגיד כלום.. לצערי מצאתי כי אנשים לא תמיד נשארים.. לא את כולם מעניין השכול שלנו, לא כולם יודעים מה לעשות או להגיד לא כולם יודעים להתמודד עם דבר כה עצוב וכואב כמו המוות אני כאן עבורך מבינה ומזדהה מאוד

 

[נסיכת הכוכב]

../images/Emo24.gifמבינה אותך

קשה לאנשים לראותך כואבת במקום לומר דברים מעודדים שהם מבינים את הכאב של האובדן , הם שולחים אותך לדרך היציאה מהשכול אבל לפעמים את עוד רוצה להיות שם כי אז את שומרת את הקשר הנפשי עם האובד/ת וזה בסדר להרגעיש "חרא" ואובדן כי אכן אבדת משהו שהיה יקר לך וזה חלק מתהליך עיבוד האבל הפרטי ע"מ שתוכלי לצאת לחיים אחרים אניט זוכרת שאנשים קרובים היו עוברים מדרכה אני הייתי צריכה לדבר ולעודד אותם לא ידעו איך לגשת אלי , זה כמו ה"צער שמשתתפים בצערי" ואני בכלל מתגעגעת אלא מצטערת , יודעת כמה אמי סבלה לפני מותה לכן מעדיפה לשבת בשקט בבית בלי להסתובב עם אנשים ומזמן אמרתי לך שאני פה עבורך , להקשיב למה שאת רוצה להגיד ואני לא מדברת בסיסמאות אלא בתמיכה וכתף אוהבת וחזקה

 

[Curious]

מילים גדולות..

אני מבינה לליבך ומזדהה, היות וגם אני מתמודדת עם אבדן של אהבת חיי. כל כך חשוב שהאנשים הקרובים והחשובים יהיו שם ויהיו חזקים ולא יאמרו במקום זאת כל פעם מחדש את חייבת להמשיך, תשכחי, תמשיכי, היי חזקה...וכו'. חיבוק