קרה לכם

[דידי 9]

cat the bullshit

תקראו לזה בנאלי, תקראו לזה רדוד, תמשיכו להמציא לעצמיכם בלאגנים
רחמים עצמיים, בעיות ומסכנות מאז והיום-מה שבא לכם

אבל תכלס?

[URL]http://www.msn.com/he-il/news/other/%D7%9E%D7%94%D7%95-%D7%94%D7%A8%D7%92%D7%A9-%D7%A9%D7%99%D7%9B%D7%95%D7%9C-%D7%9C%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%A9%D7%9C%D7%9B%D7%9D/ar-AA7M4uR?ocid=UP97DHP[/URL]

אתם חושבים שזו באמת בחירה או משהו אחר?

*חוץ מזה אני יודעת שהלינק שזיקן הביא גרם לרוב כאן להזדהות עמוקה עם הדברים
אז אני דוחפת קצת אופטימיות.*

 

[דידי 9]

+

כמה הסתייגויות ממה שיש בקטע הזה......

כמו השיר של שלמה בר. לא מסוגלת לשמוע את זה!

ועוד..
אבל הרעיון הכללי. תתייחסו אליו..

 

[FrankBlack]

גם החתול לא קשור

 

[דידי 9]

גם

מה שכתבת.

אתה בטח בז לזה בוז עמוק, לאמור שם באופן כללי....נכון?
אתה מאלה שחושבים ש...מלנכוליה *או משהו דומה* היא עומק, ומשם צריך לחשוב? רק?

 

[FrankBlack]

לא

הטור הזה פשוט שטחי זה הכל.
אם את רוצה אני יכול להרחיב לך בנושא.
את שוב מייחסת לי מחשבות ועמדות על פארש.
מי שמאמין במשפט שכתבת הוא אדיוט, כי במלנכוליה אין שומדבר שקשור לעומק.

 

[דידי 9]

פייר?

הפתעת.
חשבתי שאתה מאלה שבאים מהציניות המלנכולית, בעיקר בגלל
פלצנות מיותרת בעיני וכמנגנון הגנה...*תזה שלמה*

אבל האמת שזה באמת שיטחי. דיברתי על הרעיון הכללי......
אבל כשאני חושבת על זה, אז זה לא ממש יכול לבוא מבחירה.
צריך להיות לפני תהליך כל כך ארוך אישי, ואז-אולי זו שאלה של בחירה.

אתה מוזמן להרחיב בנושא.......

 

[FrankBlack]

אז ככה

קודם כל, כשאני קורא משפטים כמו "המציאות תמיד מיטיבה" זה כבר מוריד לי מנושא המסר. הכללות מפגרות כאלה מתאימות למקורות עליהם הוא מתבסס.
זה נשמע כמו משיחיות בשקל. כשלילד שלו יהיה סרטן וכשהוא ילווה אותו בתהליך הגסיסה והמוות, נראה אותו אומר את המשפט הזה.
נראה אותו בא ואומר את השטות הזאת להורים שכולים. לילדים קטנים שאיבדו את ההורים שלהם בתאונה. לנאנסות. לרונה רמון ותמי ארד שהמציאות מה זה היטיבה איתן. וכמובן שלא חסרות עוד דוגמאות.
מה שהוא מתאר זה בדיוק מה שאמרו חזלינו - אשרי עניי הדעת כי להם מלכות שמיים. הוא מדבר על לשמוח כמו מטומטם. סתם. בלי סיבה. כמו תפוזים מכניים.
כמו שמכריחים אותך לקום לרקוד בחתונה כשאין לך זין לזה. לא כי אתה לא אוהב לרקוד ולשמוח. סתם לא בא לך באותו רגע. אבל לא - חייבים.
מעבר לזה. מבחינה מדעית - חקר האושר (או כמו שהוא נקרא 'רווחה נפשית' או SWB) לא מתיימר לקבוע את מקור האושר. יש הרבה גישות והרבה תאוריות.
שתי גישות מרכזיות הן 'מלמעלה למטה' ו'מלמטה למעלה'. הראשונה גורסת שהאושר נובע מנסיבות. ככל שסך החוויות החיוביות של אדם עולה - כך הוא יחווה יותר אושר.
לפי הגישה השניה מדובר בתכונה מולדת. בנטיה גנטית שהיא משפיעה על אנשים לקחת דברים בצורה חיובית.
לדעתי הצנועה, כמו תמיד האמת היא אי שם באמצע. אני חושב שיש משקל לנטיה מולדת, אבל גם יש משקל לחוויות. לא הכל תלוי בנו. כמה שנשתדל להיות שמחים
עדיין יכול איזה שיכור לדרוס אותנו, עדיין הסרטן יכול להכות בקרובים לנו, עדיין יוקר המחיה יכול לשבת להורים על הוריד בלי יכולת לתת מינימום לילדים שלהם.
ולא את הכל אפשר לקבל בשוויון נפש ולהמשיך להיות אופטימיים ושמחים. נכון, צריך לשמור על פרופורציות ולחפש פתרונות ולחשוב כמה שיותר חיובי. זה לא אומר שצריך לשמוח כמו מטומטמים.
הבעיה שכל המטיפים לחשיבה חיובית בצורה הזאת הם אנשים מבוססים שחיים טוב. ברור שהרבה יותר נוח להטיף לחשיבה חיובית ממקום מבוסס.
לא פלא שאבישי מתיה הפך מעיתונאי לקואוצ'ר שזה אחד המקצועות השרלתניים ביותר. וזה מתחבר טוב מאוד למשיחיות.

 

[דידי 9]

עם חלק

ממשפטי הפתיחה שלך אני מסכימה, למרות שאתה מקצין במיוחד.
כמו את התזות המדעיות שבחרת באמצע*איזון* שלהן, נסה גם פה לקחת לאמצע, שזה היום היום
החיים עצמם ומה שקורה לך בהם. לא הדברים החלילה קיצוניים שכתבת.
ומעבר להכל, יש פה גם שאלה של אמונה שלא נכנס אליה, כי היא לא האישיו הגדול בכל זה.

דוגמה קטנה:
הדברים הבאמת חיוניים לכרגע והיקרים שנגנבו לי מהרכב-
אתה מעבד את הדברים בראש, וכל אחד לוקח את זה למקום אחר. לגישה שהוא מאמץ לו.
אני מעריכה ומאמינה שלרוב האנשים היה לוקח המון זמן להשלים עם הדבר הזה, ולעבד אותו עד הקצה
בזמן קצר כל כך. כי-מה הטעם?
עניין של גישה לדברים.

לגבי התזות המדעיות, זה מעניין. גם האמצע שבחרת נכון בעיני
אבל זה מדע. מדע לא יכול לקחת אותך אל הגישה השרירותית לדברים. אתה כן יכול להשתמש בזה
מבלי שזה ישלול עוד אפשרויות שיובילו לגישה שאתה מאמץ לך.
מדע זה דבר קר, ובעיני *סליחה* הרבה פעמים מדע בעצם הוא עדיין תאוריה.
כמעט תמיד הוא ניתן לסתירה בהמשך. *בטח זה לא הגיוני לך*
כי נראה לי שאתה נותן לו משקל רב ומכובד יותר ממני.

חשיבה חיובית היא עניין של גישה!
אני לא רוצה כרגע לחשוב על מה שכתבת לגבי "אנשים מבוססים וכו'". מכיוון שאני לא בטוחה שזה נכון.
קח אדם עני.הוא יעביר את החיים שלו בשיא העצב, כשהוא בעיקר חושב על מה שאין לו. מה זה יתן לו,
אם הוא פיספס את מה שכן היה לו, אבל הוא סוג של בחר לקחת הכל למקום העצוב שלו?*אפילו אם זה ב"צדק".*
זה דבר שדורש גדלות רוח בעיני.

נתת דוגמה של אלו שיכריחו אותך לרקוד. לא רואה בזה דוגמה מייצגת
כי אתה יכול להיות "שמח" בכסא שלך, גם אם באותו רגע לא בא לך לרקוד.
לא רואה קשר.......

מה שכן גרמת לי לחשוב עליו, זה מה עדי בשורה התחתונה לאדם-
למות מטומטם, אבל שמח, או עצוב ומלא ב"חכמה".........חחחח

הפעם אני לקחתי את זה לקצה.......

 

[דידי 9]

ושלא ישתמע

מזה ששמחה באה מטימטום!
היא יכולה לבוא מבחירה כמובן, אחרי התהליך העמוק שדיברתי עליו קודם.
שמחה שבאה מהרבה חכמה...מגישה חכמה, ו-מסך החוויות החיוביות שאתה עובר.
*עדיף, שם......תיקון.

זיקן,אם זה נשלח יותר מפעם אחת, תמחק חמוצי. זה תפוז,לא אני.

 

[FrankBlack]

את מערבבת כמה דברים

את הדוגמאות הקיצוניות הבאתי בגלל שאני לא סובל אמירות גורפות בכלל, וכדי לסתור את מה שהוא אמר בפרט. לא תמיד המציאות מיטיבה.
זה משפט כל כך מטומטם שהוא אפילו לא אמור לדרוש דוגמאות מפריכות.
ותראי, על עניינים חומריים זאת לא בעיה מבחינתי להחליק. נכון שזה כואב ומעצבן אבל אני תמיד מסתכל פרקטי. אני אומר כוסומו וזהו, מסתכל קדימה.
גם כשדברים יותר קשים קורים וקרו אני לא מתרכז בלהתאבל. אבל מפה ועד להגיד 'מצוה להיות בשמחה' הדרך ארוכה. ומאיפה בכלל הרבי מברסלב הביא את המצוה הזאת? זה מהתנ"ך?
יש הבדל בין להתמודד עם דברים לבין להיות שמח כמו מפגר.
את קפצת וצהלת כשהתגברת על הגניבה? חייכת חיוך גדול ואמרת לעצמך 'וואלה שיחקתי אותה בעעענננננקקקקק'?
עכשיו, אני מעדיף דברים שנבדקו מאשר משפטים באויר. הרי על מה מתבסס אבישי מתיה? מה זאת שרלתנות אם לא לזרוק לחלל האויר כל מיני אמירות ריקות מתוכן שלא נבדקו?
מה הבעיה להגיד את השטויות האלה בלי שום ביסוס ושמאמינים חסרי מוח ירקדו לצלילן?
ודרך אגב, מה שכתבת 'בגנות' המדע זה בדיוק אחד העקרונות החשובים שלו. כל מי שעשה תואר במדע כזה או אחר מכיר את עקרון ההפרכה של קרל פופר שהוא נר לרגלי המדע.
לא הבנת את הדוגמא שלי לגבי הריקוד אבל לא נורא.
וגם את יודעת שיש יותר משתי האפשרויות האלה שנתת.

 

[דידי 9]

נתתי דוגמה חומרית

זה נכון. אבל אני יכולה לתת לך *למרות שלא מתאים לי כאן* דוגמאות רגשיות.
עניין של גישה. יחד עם זה זו בהחלט לא הכללה להכל, בטח שלא באותה מידה.
יש דברים קשים יותר יש פחות. אבל הגישה הבסיסית, שהופכת להיות חלק ממך,מהחשיבה שלך,
שם, בכל מצב.

כי בתוך אותה גישה, היה תהליך של חשיבה ותובנה.
שוב-זה לא בהכללה אבל זה העיקרון.....

לא הבנתי מה לא הבנתי בדוגמה של הריקוד.

שרלטנים לא חסר. אתה ואני מעל זה, לא?


***הערה קטנה, בונה,ודי מענגת-
שרלטן. לא שרלתן

 

[FrankBlack]

זה לא משנה

יש גם דוגמאות רגשיות שהן לא סוף העולם.
ואת שוב מפספסת את העיקר. אני יצאתי נגד הקביעה הגורפת שהכל זה לטובה.
ברור שצריך לחשוב חיובי ולהסתכל קדימה ולא לבכות על חלב שנשפך. הכל נכון.
אבל לא תמיד אפשר להמשיך לחייך ולשמוח כאילו כלום.
בדוגמא של הריקוד התכוונתי לענין הכפיה. זאת מצוה להיות בשמחה. אסור לך סתם להיות עם עצמך.
לגבי השרלתנים, אני בכוונה כותב ככה.
כמה התענגת על זה בין 1 ל10?

 

[דידי 9]

אשר וכצט.

בכוונה כתבתי.

אני איתך בעיקר הזה..לגמרי.
אבל אל תשכח שאנחנו יוצרים את האמצע/איזון/גישה בדיוק כמו בתזה המדעית.


10 וקצת. אבל אתה יכול להסביר לי מה בכוונה?
מה הכפל משמעות פה עם הת'? מה זה שרלתן?

*הזמנה להתפתלות*

 

[FrankBlack]

זה הכפל

זה נהנתן

 

[דידי 9]

אה. הצלחת.

NOT

 

[FrankBlack]

אז אני מבין ש...

גמרת

 

[דידי 9]

לא מגלה.

 

[דידי 9]

קרה לכם

שנטשתם אהבה-באמצע?
כשהיא הייתה עוד בשיאה?

אם כן, אז למה.

ואם לא-אתם חושבים שזה יתכן? באיזה נסיבות?


*עזבו אלימות. לא לזה התכוונה הבלוגרית*.

 

[FrankBlack]

מה זאת אהבה?

ומה זאת השאלה הזאת. זאת שאלה לפורום מטומטמים שלא מבינים מהחיים שלהם. בטח תפוז פתחו אחד כזה.
אז קיבלת את התשובה שלי.

 

[דידי 9]

לא יכול להיות

שאתה כזה......

למה זו שאלה לפורום מטומטמים? דביל.
מה רע בשאלה? ומה זהלא יודעים מהחיים שלהם?

תשובה הכי מטומטמת שיכולתי לקבל. נשבעת.