קרה לכם פעם?

זקנמוךקרח שלום - כניסתך בומבסטית

נעלמת והנה חזרת עם בומבה. תיאורית הכוח , בימינו - השתנתה מקצה אל קצה. ראה את התנהגות המעצמה החזקה בתבל - מגיבה כנגד מדינות, אשר פוגעות בכבודה ובבטחונה. בסבלנות ובדיפלומטיה, עקב בצד אגודל , בהתחשבות בדעות אחרות ושונות, עד שהיא מגיעה למטרתה. משתמשים בכוח - רק כשאין ברירה. המלחמה ביננו לבין הערבים , איננה מלחמת "אין ברירה" , יש לנו עוד מרווח זמן. מיום ליום אנו מתחזקים, בכלכלה ובבטחון. יוצרים קשר עם מדינות העולם, ותופסים מקום מכובד, במדע ובאומנות. ראה כמה קבלו פרס נובל. יהודים וישראלים, ביחס למיליארדים שיש בעולם. כדאי לחסוך בחיים , ככל שאפשר. השטח כבר לא גורם לבטחון. המלחמה הבאה תהיה מתוחכמת. בלי צורך לשלוח את בנינו לסימטאות ולרחובות של האויבים. מן האויר נפגע בול במי שמסכן אותנו. יש צעד אחורה שמקל על ארבעה צעדים קדימה. לא כל נסיגה או ויתור - הם כשלון. אתה מכיר את ניצחונות פירוס - "עוד ניצחון כזה ואבדנו". גם ביחסי אנוש רגילים - טון בומבסטי מרחיק את פתרון הבעיות. דברי חכמים בנחת נשמעים. אני מאמין בנצח ישראל. מקום המדינה שומעים את קולות הנכאים, הטענות והמענות - למרות הכל אנו קיימים ומתקדמים. לא בכח ולא בחיל אלא בחוכמה תעשה מלחמה. רוזבלט הנהיג עולם תלאובות - על כסא גלגליםן. אל תשלח את שרון לחוותו. נאחל לו בריאות ונס רפואי - עד שישב עוד פעם, על כסאו בכנסת. מאחל לך כל טוב, והשתתפות בדיוני הפורום בחוכמתך וכשרונך. ומה הקשר לריקודי עם? כל מה שנאמר לעיל - נכון גם ביחסי אנוש , בינינו, רוקדים מרקידים ויוצרים. יענקלה לוי
 
הוא אשר אמרתי ../images/Emo13.gif

ראה הודעתי למעלה ...
יש לי ויכוח עם יהודים שמבקשים טוב לאחיהם, למרות שלעיתים קרובות אני משוכנע שהם טועים לחלוטין. אין לי ויכוח עם כאלו שמחפשים מה טוב לאחרים (ויש גם כאלו)... בקשר לאריק, אני מכיר אותו די מקרוב הרבה שנים. ולמרות דיעותי הידועות, לא הצבעתי עבורו אף פעם. והמבין יבין מדוע... ולך יענקלה ידידי (כמו לכולנו), אני מאחל שעוד הרבה שנים נוכל לפזז ולרקוד, ושעיקר הויכוחים בינינו יהיו בנושא ריקודי העם, ולא בנושאים כבדים של חיים ומות. להתראות
 
יענקלה.אל תהיה נאיבי.ימיו של שרון

קצרים מאד ,מאד, מאד הוא לא יחלים בשום אופן. פשוט,הוא נגמר. הוא חולה אנוש מאד. מצבו לא יציב כפי שמפרסמים. זה שקר גדול.
 
קבלתי במסר אישי - למה דוקא אלי?

לא ‏מזיק ‏לבדוק ‏את ‏עצמך ‏מקרוב ‏מעת ‏לעת. הסיפור ‏הבא ‏הוא ‏התחלה ‏טובה: בעת ‏ביקור ‏במוסד ‏לחולי ‏נפש ‏שאל ‏אחד ‏המבקרים ‏את ‏המנהל :"‏מה ‏הקריטריונים ‏לאישפוז ‏אדם ‏בבידוד?" "ובכן", ‏אמר ‏המנהל, "‏אנחנו ‏ממלאים ‏אמבט ‏במים, ‏ואז ‏נותנים ‏למטופל ‏כפית, ‏כף ‏ודלי ‏ומבקשים ‏ממנו ‏לרוקן ‏את ‏האמבטיה". "הבנתי", ‏אמר ‏המבקר:,"‏אדם ‏נורמלי ‏יבחר ‏בדלי ‏כי ‏הוא ‏גדול ‏יותר ‏מהכף ‏והכפית". "לא!",‏ענה ‏המנהל ,"‏אדם ‏נורמלי ‏היה ‏מוציא ‏את ‏הפקק!, ‏לארגן ‏לך ‏חדר ‏עם ‏או ‏בלי ‏נוף?".
 
מצד אחד אומרים הרופאים שקצב

דפיקות הלב של שרון סדיר, באותו זמן אומרים הרופאים שיש לו פירפורים בלב. זה נקרא קצב לב סדיר.
 
ו'אי ו'אי ו'אי!! אני בהלם!! ../images/Emo12.gif

איזו שטיפה... מבול כזה של תובנות עלי (כל כך לא אני...וכל כך לא בגלל הסיבות שציינת... ) ועל סמך מה??? על סמך שני משפטים תמימים שכתבתי? מבינה שכתבת את הדברים בדם ליבך ורק תפסת עלי טרמפ. שרק תהייה לי בריא בנאדם!
 
מבינה אותך

כירושלמית לשעבר, יצא לי להגיע לאוניברסיטה בת"א ביום של הפיגוע בסבארו<בו נרצחו גם תינוקות וילדים קטנים> האמת, הייתי בשוק מההרקדה באוניברסיטה... עולם כמנהגו נוהג...
 
חייבת סיפור למצב רוח הלאומי../images/Emo13.gif)

פעם הייתה מלחמה.הייתי באזור שם נלחמו חיילים נפצעו ונהרגו. התחושה הייתה קשה, במיוחד לאור העובדה, שידענו מי במתים. בלילה , הגעתי בחזרה לתל אביב. חטפתי שוק!!!! העיר הייתה נוצצת בשלל אורות מהבהבים, ועל המדרכות טיילו משפחות, זוגות, אנשים. התחושה הייתה, כאילו אין קשר בין החזית והעורף. ככל שחשבתי על כך יותר ויותר, הבנתי, שדוקא זה המצב הנכון. למרות המלחמה, (המדינה שלנו נלחמת מרגע הווסדה, מלחמה בלתי פוסקת יום יום ושעה שעה , וזו מלחמה גם אם אינה מוגדרת כמלחמה כוללת) העובדה שהעורף יכול לתפקד באופן רגיל, זו משמעות הביטחון האמיתי. ------------ןחוץ מזה------ במדינה המטורפת שלנו, איך אני יכולה לדעת מה יהיה מחר? אז היום רוקדים! וזה בעיני לגיטימי ונכון, וגם תשובה לכל משנאינו:רוחנו איתנה! ברור, שאבל לאומי, משנה את התמונה. רק בשמחות
)
 
לא. בשום אופן.מצב הרוח הלאומי בדרך

כלל לא טוב. אנו לא יכולים לשנות את מצב הרוח הלאומי, צריך להשלים במצב, ולהמשיך לחיות כרגיל. כל יום יכולה להיות הפתעה חדשה, אין צורך שיהיה לנו על מה להתעצב, שיהיה מה שיהיה. את מה שקורה , לא ניתן להשיב או לשנות, זה לא בידנו. צריך ללמוד מוסר השכל מהסרט "זורבה היוני" בכיכובו של השחקן אנטוני קוין ז"ל, כאשר כל פעם היו לו אסונות וצער, אהובתו מתה בידיו, העסק שלו קרס, הוא הלך עם חברו ורקד את ריקוד ה"סירטאקי" אז גם אנו צריכים ללמוד ממנו ולעשות כמוהו, לא "נפסיק לשיר" ו"לא נפסיק לרקוד".
 
טוב אז ככה

ביום חמישי לא הלכתי לרקוד .האמת שמראש היו לי "ציפיות שליליות" אני כל כך שונאת את הבלאגן וההמולה שנלויים לכל אחת מההפקות של גדי. בד"כ אני נמנעת מלהגיע אליהן.לצפיפות ולרעש אני רגילה. זה לא מונע ממני להינות מאוד בהרקדה הזו. מה שקרה הפעם, שהדיווחים על מצבו של שרון <ואפילו לא הצבעתי בעדו...רק עכשיו למדתי לאהוב אותו> עשו לי רע מאוד וכך יצא שלא הלכתי... תודה לכל המשיבים
 
למעלה