קרה לכם פעם...

YinYang

New member
קרה לכם פעם...

שבאמצע אימון פורום או קאטה...נשברה פתאום המסגרת הקבועה של התנועות, והגוף התחיל לנוע מעצמו כמעין ביטוי של זרימת האנרגיה בגוף? זה קורה לי בזמן האחרון תוך כדי אימונים בטאי-צ´י, וזה ממש מרגיש כמו ריקוד ספונטני עם המון עוצמה ואנרגיה. הקטע המעניין הוא שהתנועות מרגישות "נכונות", ולא סתם חירטוט של תנועות...וההרגשה היא שזה ביטוי של משהו "גבוה" יותר. אני חושב שהמושג "אומנות לחימה" מתייחס לרגעים מסויימים שבהם האדם באמת מרגיש שהוא יוצר או מוליד את ההתנועה, מעבר לתרגול ואימון בתוך המסגרת. זה מצב שבו המסגרת נשברת, ואז בא הביטוי של משהו עמוק יותר, שקצת קשה לי להגדיר. נתקלתם בחוויות דומות? שלכם אייל
 

orii

New member
האם התנועות היו דומות לטאי צ´י?

דרך אגב באיזו שיטה אתה מתאמן? היו לי חוויות דומות (אם כי קשה לדעת אם זה דומה לפי התיאור שלך) אבל רק בשיטה הקודמת של טאי צ´י שלמדתי - שלגבי לא היתה נכונה.
 

Zhou Nam

New member
א) למה השיטה לא היתה נכונה לגביך?

ב) ואם זה לא קורה בשיטה החדשה אולי זה סימן שהיא לא מתאימה לך??? ג) מה אומרים על כך המורים ב-2 השיטות????
 

orii

New member
אז מה השיטה?

א. לקח לי שנתיים של אימונים בשיטה החדשה כדי להתחיל להבין למה השיטה הראשונה לא היתה נכונה לי, וכמה השניה כן מתאימה. לכן, קשה להגיד את זה אבל יותר קל להרגיש את זה בעבודת זוגות. דרך אגב, אשמח להיפגש עם כל מי שמעוניין במפגש פושינג הנדס... ג. המורה הראשון אמר שזה טוב, השני שזה רע. ב. אין לי היום ספק, לגביי שתי השיטות, שיש לי כיום שנתיים וחצי ניסיון בכל אחת, מה טוב לי ומה לא.
 

Zhou Nam

New member
האם אתה יכול לפרט....

מה היו הנימוקים של המורים, לטוב ולרע? פשוט הנושא מעניין. והיות והגישות מנוגדות כול כך
 

orii

New member
הנימוקים לטוב ולרע

אני מסכים שזה מאוד מעניין. לגביי בזמנו זה היה הרבה יותר ממעניין... אתחיל בסתייגות: על אילו תנועות אנו מדברים? יש מן הסתם עולם שלם של "סילסולים" כמו שזאב קרא להם שהתפקיד של כל מורה לאבחן ולדעת איך להתיחס. אמשיך בשורה התחתונה: לנימוקים ברמה הלוגית או אפילו המילולית אין כמעט משמעות. והנימוקים עצמם היו: המורה שבשיטה שלו התנועות קרו "הסילסולים" טען שזה התגובה הנכונה של הגוף כתוצאה מהשיחרור שהגוף עובר בזכות הטאי צ´י. נשמע טוב... המורה השני טען ש"הסילסולים" הם עיוות לא נורמאלי של הגוף כתוצאה מאימון אינטנסיבי שהוא לא נכון ולא בריא. נשמע רע... לא הרגשתי שיש לי את הכלים לשפוט על סמך הטיעונים. ניסיתי להכיר את השיטה השניה. מיד ראיתי שהיא שונה באופן מהותי מהראשונה. ההחלטה היתה מורכבת ובעצם המשכתי את הניסיון... כאמור רק אחרי שנתיים של אימונים בשיטה השניה אני יודע שעבורי המורה השני צדק. אני מתאמן לא פחות והתנועות לא מופיעות. ויש עוד הרבה הבדלים...
 

YinYang

New member
טאי צ´י...

יאנג(המלא,ולא המקוצר). בהתחלה התאמנתי במרכז הישראלי, אבל הסגנון שאני מתאמן בו כרגע מתאים לי הרבה יותר
 

orii

New member
אצל מי אתה לומד?

ומה הוא אומר על התנועות-סילסולים? האם התנועות התחילו כשהתאמנת במרכז הישראלי?
 

Zhou Nam

New member
גם לי זה קרה, וכשבררתי עם ...

המדריכים שלי, תשובתם היתה: טוב לדעת שזה קורה אבל לא להתייחס לזה....
 

SideKick

New member
להתייחס, דווקא כן להתייחס...

בכל פעם כשהגוף שלך אומר לך שקורה לך משהו נכון וטוב, לך על זה. אל תאמין לאף אחד מלבד לגוף שלך עצמך. הוא המורה הכי טוב שלך. הקשב לו!
 

Zhou Nam

New member
הכוונה היא לתת לזה לקרות לבד...

ו"לא להתייחס"= לא לגרום לזה לקרות בכוח. התוצאה היתה אצלי שזה קורה לעיתים קרובות יותר ובמשך יותר זמן (יותר תנועות במשך הקאטא)
 

Zeev Foux

New member
ריקודים וסלסולים

אני קורא לתופעה הזו "סלסולים", והיא קיימת אצל המון תלמידים ומורים. כפי שאני מבין את התופעה, בסיסה חיובי ונובע מהטמעה מסויימת של התנועות ואופן התרגול, עם זאת יש איתה בעיתיות מסויימת. כשם שבלימוד שפה אנחנו מקרטעים בתחילה, מדברים בשגיאות לאחר מכן, ורק לאחר משך זמן די ארוך אנו מגיעים לרהיטות וליכולת התבטאות מושלמת, כך לימוד שפת התנועות ותחביר אומנות הלחימה. הסלסולים הללו מעידים על רמת שליטה מסויימ בשפה, על בניית משפטי תנועה או דיבור שמתחיל להיות יותר ויותר שוטף. אבל, כשם שגם ילדים שמדברים כבר 8 שנים (בני עשר) ישנם עדיין טעויות דקדוק, קשיים ביצירת תחביר מורכב וכן הלאה, כך הסלסולים הללו אינם "הדבר האמיתי". אנחנו עדיין זקוקים ליד מכוות בדמות תבנית התנועה המסורתית, ושינון ארוך וסיזיפי, על מנת להגיע לרבדים העמוקים יותר של התנועה. רק משהגענו לרבדים עמוקים אלו של התנועה, הסלסולים הופכים להיות "הדבר האמיתי" ואני יכולים להמציא סגנון חדש או תבנית חדשה בסגנון שלנו. אצלנו בבית הספר ישנה התייחסות מאד שלילית לכל נסיון להוסיף סלסולים "חיצוניים" ללא הבנה מושלמת של התנועה ה"פנימית". אבל זוהי רק הגישה שלנו. ועוד הערה קטנה - הרבה חומר מקביל ומעניין מצאתי בספרות היהודית על התפילה.
 

SideKick

New member
הסלסולים, הג´סטות והתפילות...

הסלסולים שאתה מדבר עליהם לא נראים לי מתאימים למה שהבחור דיבר עליו בהודעתו. למיטב הבנתי (ואולי רק אני הבנתי את זה כך?) הוא דיבר על השלב שבה החיבור בין הגוף לקאטה הופך להיות כל כך הדוק, עד שנדמה שהקאטה היא התולדה הטבעית של הגוף - התנועה הטבעית שלו, ולא משהו חיצוני. ואם הבנתי אותך נכון, אז הסלסולים הללו הם הג´סטות הנוספות לתנועות, שהן בהחלט לא רצויות באמנויות הלחימה. בקרב, כל ג´סטה שכזאת היא הודעה גלויה ליריב שלך על הטכניקה שאתה עומד לשגר לעברו. בכל מקרה, הייתי שמחה לשמוע על החיבור שדיברת עליו בין הסלסולים לבין התפילה היהודית. אם יש לך מאמר כתוב או ידע אישי - אנא...
 

YinYang

New member
האמת...

שזאב די צדק בהתייחסות שלו לדברים שלי...הכוונה שלי הייתה לרצף ספונטני של תנועות, ולוא דווקא לקאטה עצמה. אני חושב שאפשר למצוא דוגמאות מקבילות לא רק ביהדות, אלא גם בזרמים רוחניים אחרים. קחו למשל בן אדם שמתפלל את אותה התפילה יום יום...עד שיום אחד נשברת המסגרת הקבועה ותוכן התפילה משתנה. לפעמים זה יכול להגיע למצב שהאדם ידבר בג´יבריש(מילים חסרות תוכן), המיוחסת לשפת האל בזרמים מסויימים. אני לא יודע אם זאת הייתה הכוונה של זאב...אבל זו אחת הדוגמאות לביטוי ספונטני של משהו עמוק יותר, שבעצם יוצר תחושה של אקסטזה ואחדות פנימית, אף על פי שלמראית עין הוא נראה כמו בירבור חסר משמעות. בזמן האחרון אני נתקל בתופעה נוספת שאולי תענייו אתכם(וגם קשורה איכשהו לאותו עניין)... בזמן שאני ישן, אני חולם הרבה על תירגול של טאי צ´י. הקטע המעניין הוא שבזמן החלום אני(או הלא מודע שלי) יוצר תנועות שבשבילי(הער) הן לא מוכרות, למרות שהן מבוססות על העקרונות הבסיסיים. לפעמים אני נקלע למצבי קרב שבמציאות הם נראים כמעט בלתי אפשריים, אבל בחלום אני איכשהו נחלץ ע"י רצף כזה או אחר של תנועות(שאני לא מכיר). עכשיו עולה השאלה, אם אדם מצליח ליצור את התנועות האלו בלא מודע, בזמן השינה, האם הן אפשריות בשבילו גם כשהוא ער? נקודה למחשבה אייל
 
בלי קשר לטאי צ´י

כדאי לך לפנות לקבוצות דיון או לסתם אנשים שמבינים בחלימה (חלומות). יהיה מעניין לשמוע את ההסברים-פירושים שלהם לעניין.
 

SideKick

New member
אז אם זה כך...

זאב אכן צודק. נראה שהתרגול צריך להיות דבק בקאטה המקורית. עם זאת, זכור את רצף התנועות הספוטניות שמתהווה בך (וגם את מה שעולה בחלומות, כי גם שם הדברים נובעים מתוכך). לגוף שלנו חוכמה מופלאה והוא יודע לכוון אותנו למקומות שנכונים לנו. מי יודע, אולי הגוף שלך מתווה לך קאטה חדשה שאינה נופלת במאום מכל אחת מהאחרות שלמדת? בוא לא נשכח שגם את הקאטות המקוריות יצרו אנשים שהגוף שלהם הכתיב להם כל מיני דברים.
 

Zeev Foux

New member
תודה רבה לבעיטת צד

שלחת אותי לחפש במקורות, חיפשתי וחיפשתי (במגבלות הזמן) ומצאתי מקורות, בעיקר מהחסידות, בשבח הספונטיות והביטוי העצמי. ולא לזה התכוונתי... על כל פנים, באתר שלי שמתחי מספר כתובים שנראים לי מעוררי מחשבה ומעמיקים. את יכולה ללכת לשם ( http://www.wushu.co.il/article_one.asp?id=13 ) או לקרוא כאן קטע קצר: ריקוד: ויש בריקוד שני אופנים: האחד בלי סדר מכוון, רק מצד התגלות שמחת פנימיות הנפש בשיר, עד שבא לכלל תנועות שונות בריקוד, וכהאי גוונא. וכמו שמיכל בת שאול, שראתה לדוד מרקד ומשחק וכו´ מפזז ומכרכר וכו ותבז לו בלבה ( שמואל ב´, ו´, יד´ ) והוא הריקוד שלמעלה מן הדעת דווקא, להיות השמחה בנקודת העצמיות ממש, שלא יכילנו כלי הלב והמוח כלל, והוא עניין הרוממות והגבהת כל כוחות הנפש בשכל ורצון ומידות אל פנימיות ועצמיות, שבבחינת מקיף דיחידה. על-כן יגביה פתאום הרגל, ומרקד למעלה מעלה כנראה בחוש בכל התפעלות יתירה שלמעלה מהכיל המוח ולב יבוא בריקוד בהפלגה עצומה פתאום, בלי בחירה כלל ובלי סדר וכוונה כלל, וכמו “ הרים רקדו כאלים “ ( תהילים קיד ו´ ) והמדרגה השנייה בריקוד, היא להיפוך - שיבוא ( הריקוד ) על פי סדר קול ושיר הניגון, לכוון לכל פרטי אופני השיר דווקא. דהיינו לפי אופן ההתפעלות, התמצית המכוון מכל תנועה ותנועה שבניגון ירקד ברגל לגמור לתמצית כוונה זו על ידי הכאה זו שבריקוד. וזהו מכוון בדעת וכוונה יתרה, בהיותו משיג ויודע כל אופן השמחה שבשיר לתוכן כוונתו הפנימית כך ממש יבוא סדר הריקוד, לא יטה ימין ושמאל ולא ישנה מכפי נקודת המכוון בהתפעלות קולות השיר בתמצית, אפילו כמלא הנימה והעיקר הוא לכוונו בריקוד אל סוף כוונת הניגון ... והוא עושה שלימות השמחה שבו וכו´. בי דובער בן רבי שניאור מלאדי, מאמרי אדמו “ ר האמצעי, דרושי חתונה עמ´ רסב לגבי התפילה, היו וויכוחים גדולים ביהדות, ששבו והתעוררו עם עליית החסידות, לגבי אופי התפילה. שאין התפילה אלא קבועה מראש - ומה אם יש לו לאדם צורך פנימי לביטוי עצמו? בנושא זה את יכולה למצא יותר (בצורה ברורה ונקייה) אצל ישעיהו לייבוביץ, שהיה "מתנגד" וצידד בתפילה הקבועה, וכן אצל כתבי רב נחמן מברסלב, שעודד את תלמידיו לצאת ולדבר עם האלוהות כשם שמדברים עם אבא - כלומד ממש שיחה אישית, ולא תפילה קבועה. זאב
 
אם הבנתי נכון,

אז אתה מדבר על מצב מסוים, בו הגוף (או המוח) רוצה להגיע למיצוי מסוים, רוצה להוציא או לפרוק מתוכו את הידע והיכולת הטמונים בו. אני יכול לנסות להשוות את הדוגמא שהבאת, לאימון קאטות בקראטה, בו המדריך (בד"כ) סופר לפי המקצב הספציפי של הקאטא, ולפעמים יש רצון מסוים להמשיך את הקאטא טיפה מעבר למקצב - קצת יותר מהר מהספירה של המדריך. הדבר מתבטא בכך שמקדימים את הספירה, וברגע שניתנת האפשרות לעשות את הקאטא במקצב חופשי, אז פתאום מוצאים את עצמנו מסיימים הרבה לפני כולם. אני מייחס את זה, מנקודת מבט אישית לחלוטין, לכך שהגוף רוצה קצת יותר "אקשן" (כמו לדוגמא, אצל מישהו שיושב ולומד הרבה שעות, ואז מגיע לאימון, ועובד בצורה הרבה יותר אינטנסיבית, כי הוא רוצה לפרוק משהו שהצטבר בתוכו). שוב, אם הבנתי נכון את כוונתך.
 
למעלה