פרק 9
היו חלקים מעולים, אבל D&D לא שכחו מי הם ודאגו לשלב גם קטעים מאוד מטופשים, כשאחד מהם ממש סותר אירוע מפרק קודם.
מירין.
למה המאסטרים היו כאלה זחוחים? אם זה בגלל שהם לא ידעו שיש לדאני שליטה על הדרקונים (או לכל הפחות רק על דרוגון) הייתי מצפה מהכותבים לשלב את האינפורמציה הזו במשא ומתן ("אין לך שליטה על הדרקונים שלך. אנחנו קובעים את התנאים בלה בלה בלה"). ללא זה, הרציונל שלהם חסר. מצד שני, אם הם לא הבינו מה הפוטנציאל של הדרקונים הם יריבים טפשים מדי ולא כאלו שאנחנו צריכים להתלהב מכך שדאני מתגברת עליהם. אולי בגלל זה לא הרגשתי כלום בסצינה הזו.
נראה שבלי ששמנו לב דאני למדה לזמן את דרוגון בכח המחשבה בלי שהיא תהיה בסכנה מיידית. מוזר. גם זה ש-2 הדרקונים הנוספים פתאום ידעו להגיע בזמן ובמקום הנכון לא הרגיש אורגני.
בני ההרפיה הרגו פשוטי עם מחוץ לחומות העיר? מה היה להם לעשות שם כשאפקטיבית יש מצור על העיר? וואלה, לא הצלחתי לזהות מה האטרקציה שמשכה אותם לשם. אין שם כלום חוץ מעמודים ולא נראה שפשוטי העם לבושים למסע כדי לברוח מהעיר. מזל שדאני הוסיפה לשורותיה את החלאסאר; אחרת, מי היה מטפל בכל העשרות הבודדות של בני ההרפיה. ההסתערות הכי אוברקיל בהיסטוריה של הטלוויזיה.
הסצינה עם תיאון ויארה הייתה מוזרה גם כן. יותר קבוצת תמיכה של ילדים לאבות מחורבנים מאשר משא ומתן סביר. טיריון מעלה את הבעייתיות בהענקת עצמאות לבני הברזל ואחרי עשר שניות שהוקדשו לכך זה טואטא הלאה בגלל ההבדל בין "בקשה" ל"דרישה", כאילו שזה לא יעורר בעיות בממלכה כאשר דאני תכבוש אותה. בכלל לא מובן איך טיריון נותן לדאני להתפשר כל-כך מהר - יש לה את אופציית יורון, ולכן היא בעמדת מיקוח עדיפה.
עוד דבר מטופש - יארה מתפלאת מכך שהמלכה הפוטנציאלית של הממלכה השכנה לא מעוניינת שבני הברזל ימשיכו עם הפיראטיות. מי יודע, אולי כשאריה תגלה את היבשת ממערב לווסטרוז דאני תתיר לבני הברזל לבזוז אותה.
מחוץ לוינטרפל.
הסצינות הראשונות היו מעולות: המשא ומתן לפני הקרב כדי לעשות היכרות בין ראמזי לג'ון וכדי להוסיף משקל לכל הסצינות האחרות ביניהם; מועצת הקרב והאבחנה של סאנסה מההיכרות הארוכה עם ראמזי וחוסר הידע שלה בתורת הקרב שמוביל לכך שהיא לא יכולה לתרגם את האבחנה לטקטיקה שבה ראמזי יבחר; השאלות הקיומיות שצצות כאשר הקמה לתחייה היא אופציה בסצינה בין ג'ון למליסנדרה; פאק, אפילו הסצינה בין דאבוס לטורמונד הרגישה במקום - היא נתנה תובנה לליבותיהם של הלוחמים לפני הקרב.
הסצינה שאחריהן, לעומת זאת, הייתה מטופשת מדי ובסתירה לפרק 9 בעונה הקודמת: כשסטאניס נתקע בשלג זה היה במרחק גדול מוינטרפל ובגלל זה הוא הרגיש חסר אונים והקריב את שירין. המחנה של ג'ון, לעומת זאת, נמצא ממש בסמוך לוינטרפל. איך דאבוס, שאינו רכוב על סוס, מצליח לגמוע את המרחק הזה ולחזור? איך נותר משהו מהמדורה אחרי כל כך הרבה זמן? איך המדורה לא נקברה בשלגים שירדו מאז? איך זה שהקישוט שהוא מצא במדורה לא נשרף? איך הוא מגיע בדיוק למדורה הזו (הרי, במחנה הקופא של סטאניס אמורות היו להיות הרבה יותר ממדורה בודדת)?
אומנם התוכנית של ראמזי בוימה בצורה נפלאה, אבל אי אפשר להתעלם מכך שאחרי 6 עונות וחזרה לחיים לא נראה שג'ון עשה איזושהי התקדמות. אני יודע שהוליווד אוהבת את הגיבורים שלה רגשנים ולא מחושבים, אבל בלתי-אפשרי להסכים עם ההצגה ההירואית של המעשים שלו. אולי זה בסדר שהוא מוכן להרוג את עצמו, אבל יש לו אחריות לאנשיו לפני שיש לו אחריות לריקון החי ובטח לפני ריקון המת. כל-כך הרבה מאנשיו מתו לחינם בגלל ההסתערות שלו ואני די בטוח שבסדרה לא יתייחסו לזה. גם לאחר שהמומנטום בקרב השתנה הוא פשוט רץ, ללא דאגה, ישירות לחומות וינטרפל, המאוישות בקשתים. יכול להיות שכשהוא אמר למליסנדרה לא להחזיר אותו לחיים הוא השתמש בפסיכולוגיה הפוכה?
בקרב עצמו היו הרבה חלקים מהנים לצפייה, אבל מעט מדי אמינות. איך, לעזאזל, ג'ון נכנס ראשון לדבוקה (ועוד רגלית) ומצליח לסיים את הקרב בלי שריטת ראש חץ אחת? מאז שהוא חזר לחיים הוא פועל מחוץ לגבולות הסטטיסטיקה?
סיום הקרב היה צפוי. מסתבר שאצבעון הצליח להכניס את כל הצבא לטלפורטר שלו. אני מהמר שלא יטרחו לספר לנו בפרקים הבאים איך הם חצו את חפיר קיילין או באיזו דרך אחרת הם הגיעו.