קרבות המפנה!!

קרבות המפנה!!

שלושת קרבות המפנה במלחמת העולם השניה (מידווי אל עלמיין וסטליןגראד) נחשבים כפי שניתן להבין משמם לנקודות המפנה במלחמה: מידווי בין ארה"ב ליפן. אל עלמיין בין בריטניה וגרמניה. סטאלין גראד בין גרמניה לרוסיה. אבל האם מלחמה שכללה מאות מילניום של בני אדם, 55 מיליון הרוגים וקרבות בארבע יבשות באמת הוכרעה על ידי שלושת קרבות בלבד, שלושת הקרבות היו בהיקף קטן אשר קרבות אחרים במלחמה. במידווי השתתפו עשרות אלפי מלחים משני הצדדים באל עלמיין השתפפו 300 אלף איש, שרק 50 אלף היו גרמנים ובסטלין גראד שהיה בהיקף גדול יותר (ממידווי ומאל עלמיין) אך היה בהיקף קטן בהרבה מקורסק או הקרבות הראשונים של מבצע ברברוסה באזור הדרום. האם לשלושת הקרבות האלה הייתה כזאת השפעה על המלחמה הגדולה בהיסטוריה עד שהצליחה לשנות את כפות המוזנאים בצורה דרמטית לטובת בעלות הברית????? צריך לעשות הבדל בין הקרב באל עלמיין לבין הקרבות בסטלין גראד ומידווי. באל עלמיין השתתפו 195 אלף חיילים בריטים ו105 אלף חיילי ציר שמתוכם 50 אלף גרמנים האבדות שנגרמו לגרמנים באל עלמיין הם זניחות ביחס לאבידות של גרמניה בכל המלחמה וגם הנזק החומרי הוא זניח, הניצחון של הבריטים היה בלתי נמנע הצבא הבריטי באל עלמיין היה בעל עליונית אוירית עליונית חומרית (הקרב היה לאחר כניסת ארה"ב למלחמה והבריטים נהנו מציוד אריקאי טוב שכלל טנקים חדשים בכמות גדולה יותר מאשר היה לגרמנים באופן משמעותי)ועליונות מספרית כל הגורמים האלה ביחד עם הכניסה של ארה"ב למלחמה היו מביאים לנצחון של הברית על הציר בצפון אפריקה. לסיכום לאל עלמיין לא הייתה השפעה משמעותית והקרב בטוח לא שינה את מאזן הכוחות (האבדות היו זניחות) בין הברית לגרמניה היו אלה מספר גורמים נוספים שגרמו לניצחון בסופו של דבר הגורמים היו אלה שכריעו את המערכה (כניסת ארה"ב למלחמה שחיקת הצבא ברוסיה ובשלב מאוחר יותר גם ההפצות על גרמניה). לעומת אל עלמיין במידדוי וסטאלין גראד היו אבדות חומריות ובכוח אדם שהיו יכולות לשנות את כפות המוזנאיים. במידווי איבדו היפנים ארבע נושאות מטוסים ו250 מטוסים מהטובים ביותר שהיה להם בצי, אבל עדיין היפנים היו אימפריה והיה ברשותם עוד מספר יחסית גדול של נושאות במיוחד שלאחר מידווי היה לצי האמריקאי רק שתי נושאות מטוסים באוקינוס השקט, כמו באל עלמיין גם כן היו גורמים נוספים שתרמו להפיכת הקרב במידווי לקרב המפנה באוקינוס השקט הגורמים היו הכנסת הכלכלה האמריקאית לכלכלת מלחמה שיצרה נושאות מטוסים בקצב של בערך 8 בשנה שאיפשרה על שמירת התנופה של מידויי והפיכת הגלגל באוקינס השקט. הכשרה הולכת וגדלה של נחתים שביחד עם הצי עברו מאי לאי וכבשו בחזרה את בורמה פיליפינים איי מרשל האי וייק איי המריאנה ועוד ועוד. לסיכום האבדות של היפנים המידווי היו בעלות משמעות בחזית של האוקינוס השקט (בלבד) אך האבדות לא היו בעלות משמעות עם לא היה ביכולתם של האמריקאים להמשיך בתנופה שלהם. כמו במידווי גם בסטלין גראד היו אבדות של הגרמנים שהשפיעו על מאזן הכוחות בחזית המזרחית אך כמו שכל שאר קרבות המפנה לא היה רק הקרב עצמו מה ששינה את כפות המוזנאיים, הגרמנים איבדו בסטלין גראד 300 אלף חיילים מכה קשה לכל צבא בעולם אך לפי דעתי הקרב המכריע היה דווקא הקרב בקורסק עם הצבא הגרמני הוא גוף האדם אז בסטלין גראד איבדו הגרמנים יד בקורסק הרוסים שברו לצבא הגרמני את הגב והפכו אותו לנכה לעד. לאחר סאלין גראד היה יכול הצבא הגרמני עדיין להציל את עצמו עם היטלר היה נותן יד חופשית לגנרלים שלו לנהל את המערכה, הבליץקריג של השנים הראשונות היה בנוי על הטנקים וזה היה מוקד הכוח העיקרי של הצבא הגרמני לכן לפי דעתי הקרב החשוב בחזית המזרחית של מחמת העולם השנייה היה קורסק ולא סטאלין גראד, למרות האבדות בסטאלין גראד עדיין הציג הצבא הגרמני יכולת גבוה כאשר הצליח לכבוש את העיר חרקוב מידי הרוסים ואילו לאחר קורסק הכוח החזק והיתרון הגדול של הגרמנים התבטל. סיכום היו מספר קרבות שהביאו את הניצחון לבעלות הברית ביחד עם מספר גורמים אחרים. הקרבות: מידווי, אל עלמיין, סטלין גראד, קורסק, נורמנדי ונחיתת בעלות הברית באיטליה. גורמים נוספים: הכלכלה האדירה של בעלות הברית בעיקר רוסיה וארה"ב. שיתוק התעשיה הגרמנית (הפצצות) אך יותר מזה וחוסר המוכנות של הכלכלה הגרמנית למלחמה רחבת היקף בשנים 39-43 (עד שאלברט ספיר מונה לתפקיד של התחמושת) אשמח לתגובות
 

KiCKAs5

New member
קרבות\נקודות מפנה

דבר ראשון , אני לא חושב שיש כל ספק שנקודת המפנה הקיצונית ביותר בכל מלחמת העולם ה2 , היתה ההתקפה על פרל הרבור שהובילה לכניסת ארה"ב למלחמה. חשוב לזכור שהכל יחסי , ההתקפה על פרל הרבור היתה נקודת מפנה גלובלית מבחינת המלחמה והשפיע על כל הזירות , בניגוד לקרבות המפנה בזירות השונות שלרוב השפעתם נגעה רק לחזית המסוימת בה התרחש הקרב. דבר נוסף שאתה חייב להבין , קיימים פאקטורים נוספים בעת חישוב הפסד או ניצחון , לאו דווקא אבידות בנפש או ציוד , הקרבות שהזכרת נחשבים לקרבות מפנה בעיקר בשל האפקט הפסיכולוגי שנבע מהם. לדוגמא הקרב על סטאלינגראד , האבדות של הרוסים היו עצומות (אפילו ביחס לאבדות במבצע ברברוסה עד לאותו הקרב) , אך למרות הכל הניצחון מוגדר כהצלחה גדולה ונקודת מפנה בחזית המזרחית , וזאת משום שבסטלינגראד נערך קרב בלימה , שבו הצליחו הרוסים לעצור הסחף האדיר ולשבור , גם אם באופן זמני , את מכונת המלחמה הנאצית , קרב זה הקנה להם ניצחון פסיכולוגי אדיר שסיפק מוראל להמשך הלחימה. לעומת זאת , הקרב בקורסק , היה קרב מרכזי וחשוב , אך המלחמה היתה בשלב כזה שהגרמנים כבר לא יכלו לעשות הרבה מלבד לבלום את ההתקדמות הרוסית , ולכן גם במקרה והרוסים היו מפסידים את הקרב בקורסק , הם עדיין היו מסבים אבדות גדולות מדי לגרמנים מכדי להמשיך בתוכנית של כיבוש מזרח אירופה ואין ספק כי הצבא האדום שהוכיח זאת בעבר , היה מתאושש במהרה מהמהלומה וחוזר לכושרו. לגבי אל עלמיין , אני לא כל כך בטוח , אני מניח שהוא הוגדר כנקודת מפנה בשל העובדה שקרב זה חתם את גורל החזית הצפון אפריקאית , את גורל הכוחות הגרמנים בצפון אפריקה בהנהגת רומל וככל הניראה הביא לקריסה של הצבא האיטלקי , כמו כן , זה גם היה הניצחון המשמעותי הראשון של בריטניה במלחמה. לגבי הקרב על מידויי , אפשר לומר שלמרות שהיפנים איבדו "רק" 4 נושאות מטוסים ו250 זירוים , האמריקאים סדקו בצורה ניכרת את הגב של חיל הים היפני וגרמו לו לנכות קשה שבאה לידי ביטוי באובדן היוזמה באוקיאנוס השקט. אפשר לומר שהגב היפני נישבר סופית כאשר הצי של נימיץ השמיד את הצי שנשלח להגן על גואדקאנל ולהשמיד את הנחתים שהשתלטו על האי.. אגב , מדוע אתה מחשיב את הפלישה לאיטליה כנקודת מפנה ? לפי מיטב ידעתי , הצבא האיטלקי קרס הרבה לפני כן ואיטליה כבר היתה בדרכה החוצה כאשר בעלות הברית נחתו בדרום.. תקנו אותי אם אני טועה..
 

קוכולין

New member
הודעה מעניינת ביותר!

סוף סוף דיונים כלבבי על מלחמת העולם השנייה! בעיקרון אני מסכים עם מה שכתבת, רק כמה הערות. הייתי ממליץ לך לקרוא (אם לא קראת כבר) את ספרו של ריצ'רד אוברי, "מדוע נצחו בעלות הברית". בספר הוא מנתח עמוקות את הקרבות אותם הזכרת. באשר לסטלינגרד, חשיבותו היתה גם מעשית (ארמיה שלמה שאבדה), אבל יותר מורלית. ואין לזלזל בחשיבות הגורם המוראלי! הקרב הזה סימל את סוף ההתקדמות הגרמנית, עצירת הבליצקריג והתחלת התבוסה. הוא הוכיח לרוסים שסוף סוף אפשר לנצח, המריץ את סטלין לתת יותר חופש לגנרלים (מה שלדעתי תרם מאד לניצחון במלחמה), והכי חשוב- הכין את הקרקע לקרב קורסק, שהיה באמת הקרב המכריע מבחינה חומרית בחזית המזרח. ושוב, לדעתי הקרבות המכריעים היו סטלינגרד (מבחינה מורלית בעיקר) וקורסק (מבחינה חומרית בעיקר). חשוב להסתכל על המלחמה כעל תהליך- בסטלינגרד הגיעה לשיא איוולתו של היטלר, שהתעקש לנהל הכל בעצמו ולא נתן שום חופש לגנרלים. לעומת זאת במבצע "יופיטר" (מבצע כיתור הארמיה השישית בידי הרוסים) הגיע לשיא המגמה של סטלין לתת יותר חופש לגנרלים, ובמיוחד לז'וקוב ווסילייבסקי, שניים מהגאונים העיקריים של המלחמה הזאת. בנוגע לאל-עלמיין, אכן רומל היה כבר שבור וסחוט אז, מפני שלא נתנו לו תגבורות. הוא היה מפסיד בסופו של דבר, אבל גם כאן היתה חשיבות מורלית וצבאית לאל-עלמיין. הקרב היה אבן הדרך ונקודת המפנה, שאחריה הצליחו בעלות הברית לכבוש מחדש את צפון אפריקה (דבר שאיפשר את הפלישה לאיטליה). כאן חשוב לציין שאילמלא טיפשותו הקולוסאלית של אייזנהאואר, היה ניתן לסיים כבר אז את המלחמה, או לפחות להתקרב לכך. אם בעלות הברית היו פולשות לצפון איטליה במקום לסיציליה, הן היו מכתרות את קבוצת הארמיות החזקה של קסרלינג (שנשארה במציאות לוחמת ממש עד סוף המלחמה), מנתקים אותה מקווי האספקה שלה (מגרמניה, דרך אוסטריה עד איטליה) ומכניעים אותה תוך זמן קצר. מכאן הן היו יכולות לפלוש לדרום גרמניה דרך אוסטריה, ואף אחד לא היה יכול לעצור אותן. אבל אייזנהאואר, מצביא בית ספר בינוני, היה חששן ופחדן עד מאד, ולא הסכים לפלוש לצפון איטליה. רומל אמר באותה העת "אני הייתי מסיים תוך שבועיים את המלחמה". היטלר חשש גם הוא מפלישה לצפון איטליה, דבר שלא קרה במציאות, לצערנו הרב. הרבה יהודים היו יכולים להינצל אם אייזנהאואר לא היה עושה את השטות הזאת, שאין לה שום הצדקה צבאית. ורק נקודה אחרונה בקשר למידווי- גם כאן שבר הקרב את הצי היפני, גם מבחינה מורלית, וגם מהעובדה שהוא סימל את חוסר היכולת של יפן (מבחינת משאבים) להמשיך ולשעוט קדימה. גם כאן האבדות החומריות היו חשובות, ויותר מהן- ההכרה שגם יפן מסוגלת להפסיד, דבר שהם לא העלו על הדעת קודם לכן.
 
יכול להיות

שהקרבות שהיו בצפון איטליה הם אלו שגרמו לאייק לא להכנס לצפון איטליה היות והאזור הוא הררי והפחד שלו מצ'רצ'יל ... הם שגרמו לו לפלוש מנורמנדי ...
 

psyoptic

New member
דיון א א ../images/Emo45.gif

אולי כי זה הנושא שאישית אותי הכי מעניין.
 

טרה10

New member
קרב אל-עלמיין היה חשוב-קודם כל לנו.

תושבי הארץ. אבל לגבי המלחמה הכוללת זה באמת היה זניח. מנגד- לשאלתך- עצירת הגרמנים שם- היתה ההתחלה של סילוקם מצפון אפריקה בכלל. [וזה היה הצבא הבריטי- זה שנגדו-לאחר ארבעה חדשים הכריז עליו בגין את 'המרד'...אבל זה גם ממש זניח.] וצפון אפריקה-היא שמשה כעבור חצי שנה- כראש הגשר לפלישה לסיציליה. וכיבוש סיציליה שימש הקדמה והבסיס האיסטרטגי לכיבוש איטליה. [על חשיבותו היה השבוע בערוץ ההיסטוריה] בהמשך- כפי שכתבת- כיבוש איטליה- וההתקדמות צפונה נתקלה בהתנגדות עזה מצד הגרמנים. וגם היה חיסול חלק מהברית של גרמניה -יפן-איטליה.מה שהיטלר כנראה לא הבין כסופו המתקרב. לקראת הפלישה לנורמנדי- היה ערפל מסויים-היכן תתבצע הפלישה והחוף האיטלקי היה רק אחת מהברירות- שעל הגרמנים היה צורך להחליט: האם לרכז שם את עיקר הכוח. ואכן בעלי הברית- עשו הרבה תרגילים והטעיות- כדי להסתיר את כוונותיהם.
 

KiCKAs5

New member
בהחלט דיון מעניין

טרה , החשיבות של הקרב באל עלמיין היתה חשיבות כמעט אפסית מבחינת פלסטין מסיבה אחת פשוטה , הגרמנים כבר נעצרו , רומל והקורפוס האפריקני כבר איבדו את היכולת ליזום , יחסי הכוחות באל עלמיין כבר הגיעו ל 250,000 חיילי בעלות הברית לעומת רק 80,000 של מדינות הציר.. יחסי השריון היו 3:1 , ארטילריה 2:1 ומטוסים 5:1 כולם לטובת בעלות הברית.. אפשר לומר שאפילו רומל לא יכל להושיע.. למרות הכל הוא הצליח להסב אבדות לכוחות הבריטים בהנהגת מונטי אבל לבלום את ההתקפה כבר לא היה לא כול סיכוי , בעיקר לאחר שאספקת הדלק לפנצרים כמעט ואזלה.. אגב , קוכולין , אייזנהאואר היה יותר פוליטקאי מאשר מצביא , הוא העדיף לא להמר בפלישה אל תוך ליבה של איטליה ובכך נמנע מלהסתכן באבדות כבדות , במיוחד לאחר הנחיתות הלא כל כך מוצלחות בחופי אלג'יר , האמריקאים העדיפו לא להסתכן בפעולות נועזות יתר על המידה והעדיפו לבחור במטרות משניות כגון סיצליה וסרדיניה ולהפתיע את הגרמנים .. אגב , האייל , אחת הסיבות העיקרויות של הפלישה לנורמנדי היתה הלחץ העז שהפעיל סטאלין על בני בריתו לפתוח בחזית מערב אירופאית רחבה , אשר תאלץ את הגרמנים לפרוש את כוחותיהם בצורה כזו שתמתך את היכולת הלוגיסטית של הוורמאכט בצורה כזו שלא יוכל לתפקד כיאות באף חזית.. ונכון הדבר שפלישה לצפון איטליה היתה מקצרת את המלחמה , מלחמת ההתשה בהתקדמות צפונה , בין השאר במונטה קסינו , עלתה לבעלות הברית במאות אלפי אבדות בזחילה כואבת דרך קווי הגנה עמוקים ועקשנים של הורמאכט שהיה נחוש להאט ככל האפשר את ההתקדמות דרך איטליה...
 

טרה10

New member
למי שמכיר את החוף הצפוני של איטליה

הוא נמצא ליד נמלי טולון ומרסי. שניהם שמשו לגרמנים בסיסי צי גדולים. וזו היתה אחת מהסיבות שבעלות הברית פעלו בדרום איטליה. סיבה שניה היה הבוץ בחורף- שהגרמנים היו יותר מאומנים בתנאים של אירופה אותה הכירו. לגבי החזית השניה- דובר על זה חצי שנה קודם-בועידת קהיר- בהשתתפות שלשת הגדולים, ולקראתהפלישה בועידת טהרן. הפלישה לחופי נורמנדיה היתה ב-5 ביוני 44, שזה לאחר שלש שנים לאחר שארה"ב נכנסה למלחמה- בדיוק. הפלישה נדחתה כמה פעמים- ומזג האויר הוא שקבע את מועדה ביוני שלאחר החורף. היא התבצעה כשהרוסים כבר היו בהתקדמות לעבר המערב. בועידה אחרת נדונה שאלת חלוקתה של אירופה שלאחר המלחמה- בין המעצמות. מה שלא הפריע לסטאלין לכבוש את מזרח אירופה ולהשליט בה שלטון קומוניסטי. החשש מהקומוניסטים- שימש להיטלר, גם להיפטר מהם בגרמניה עצמה- וגם תחת תירוץ זה- להשתלט על שטחים באירופה- וגם לפלוש לפולין. ההצלחה שלהם להכין צבא חזק למרות השסכמי וורסיי-היה במידה רבה בגלל החששות במערב- מההשתלטות הקומוניסטית על העולם. אחת מהנקודות החשובות לדעתי- היא שלשני המנהיגים האלה- סטאלין והיטלר- שכרתו הסכם אי-התקפה כבר ב-1934- לא היה איכפת ממליוני ההרוגים שיפלו משני הצדדים, כשסטאלין 'רק' רצה להתגונן מגרמניה- והיטלר תכנן את תכניתו להשתלט בעזרת מדינות 'הציר' על כל העולם.
 

hastings

New member
לגבי אייזנהאור

אתה טוען ש"אייזנהאואר היה יותר פוליטקאי מאשר מצביא". יש כמה הערות שצריך להעיר לגבי הקביעה הזו. ראשית אני לא יודע איך אפשר לקבוע מה הוא היה "יותר". אין ספק שהשיקולים שלו היו גם שיקולים פוליטיים, אך אני לא יודע אם הם היו יותר פוליטיים מצבאיים. חשוב יותר לזכור שלא הייתה לו ברירה אלא להיות פוליטיקאי - והיכולת הזו שלו הייתה חיונית לניהול המלחמה. הוא היה המצביא העליון של צבא שהורכב מלושה כוחות לוחמים גדולים משלוש אומות שונות (בריטניה, ארה"ב וקנדה) ומי יודע כמה חילות "חופשיים" של מדינות כבושות. הוא היה צריך להתמודד עם פקודים כמו פאטון, מונטגומרי ודה-גול, ועם מפקדים שהיו שניים מראשי המדינות החזקים והרציניים ביותר של המאה העשרים (צ'רצ'יל ו-פד"ר). למזלו המגעים שלו עם ברה"מ היו מוגבלים יחסית. כדי לפקד על צבא כזה בצורה סבירה, אתה חייב להיות פוליטיקאי מהדרגה הראשונה, והוא הצליח להנהיג אותו לניצחון. אם הוא לא היה פוליטיקאי כזה טוב, המצב של בנות הברית היה הרבה יותר חמור. ה"הימור בקטן" שלו בפלישות המוגבלות נבע מהערכה מפוכחת מאוד של היכולת והמשאבים של בנות הברית לנהל פלישות. בנות הברית בזמן הפלישות "הקטנות" פשוט לא היו מוכנות לפלישה בקנה מידה גדול לאירופה. כפי שאתה עצמך אמרת - גם הפלישות האלה נתקלו בקשיים (ראה מקרה אנציו שלא הזכרת). הן היו שדה הלימוד הטוב ביותר שאפשר היה לחשוב עליו לקראת הפלישה הגדולה, ואכן בנות הברית למדו המון דברים בפלישות לאה שישומו בנורמנדיה. כמו כן הפלישות האלה שירתו מטרה של הטרדת הכוחות הגמניים והתשתם, כהכנה למאמץ העיקרי. אבל אם אתה מדבר על שיקולים פוליטיים - הפלישות האלה הן הדוגמה המובהקת ביותר לשיקולים כאלה. היה צורך תעמולתי אדיר, הן בבריטניה והן בארה"ב, לקיים מבצעים מוצלחים בקנה מידה גדול מול הגרמנים. זו היית ההזדמנות המושלמת. איינזנהואר עמד תחת לחץ עצום של צ'רצ'יל ו-פד"ר לפלוש ולהראות הישגים בשטח. ועוד מילה לגבי הלחץ של סטלין. הוא לחץ לפתוח חזית שנייה במשך המון זמן (לפחות שנתיים) לפני הפלישה עצמה, הלחץ הזה כגורם בעיתוי הפלישה היה משני. הפלישות לאיטליה היו ניסיון מסוים לענות על הדרישה הזו, כאשר בעלות הברית עדיין לא היו מוכנות לפלישה הגדולה.
 
תגובות ותגובות

דבר ראשון קראיתי את אוברי למה ניצחו בעלות הברית הקרבות שכתבתי בסוף לא החשבתי אותם לקרבות מפנה הכוונה הייתה להביא מספר קרבות שהאפקט המצטבר היה זה שהביא לניצחון לברית. לפי דעתי גם לאחר סטאלין גראד היה אפשר לגרמנים להציל את עצמם קורסק היה הקרב המכריע בחזית המזרח עם הגרמנים היו מנצחים בקרב הגרמנים היו יכולים להכניס את הטנקים החדשים של הם טייגרים ופנתרים ליצור המוני שהיה טוב יותר מT 34 או אם היו הגרמנים נסוגים חזרה לגבול גרמניה רוסיה ומשם מנהלים את המערכה היו הגרמנים מקצרים את החזית וקווי האספקה והיו יכולים לנהל את המערכה שם עם עתודות גדולות ואולי להגיע להסדר עם הרוסים זה היה נותן להיטלר זמן להתארגן שוב מול בריטניה לחסום את הפלישה לנורמנדי עוד זמן להארגן את הצבא ואת התעשייה שוב אולי לאחר מספר שנים למהלומה נוספת ברוסיה. אני מסכים שפרל הרבור אכן הייתה נקודת מפנה לא מבחינת הישגים צבאיים אלה יותר מבחינת מאזן הכוחות והתעשייה. כניסת ארה"ב נתנה בעצם את הניצחון לברית. חשוב לזכור היום אנחנו מסתכלים על האירועים המבט לאחור בזמן פרל הרבור היה לאמריקה את הצבא ה-18 בעולם מבחינת כמות, המשבר הכלכלי הכבד באותו זמן לא רימז בשום אופן על הפוטינצל הכלכלי האדיר של ארה"ב. אני חושב שגם עניין המורל הוא חחשוב אך עדיין לא מכריע דיביזיות האס אס היו בעלות חינוך נאצית ולחמו למען הפיהרר בכל מצב גם בהפסדיחם וגם בניצחונות.
 
שועל המדבר בוודאי יכול להעיד

כי רומל לא היה במקום כאשר מונטגומרי ניצח באל עלמיין. הוא היה בגרמניה. אבל בעקרון - בוודאי שקרבות מפנה אינם מנצחים את המלחמה. כשמם כן הם, מפנה, שינוי בכיוון מהצלחה מוחלטת של הגרמנים לשינוי כיוון שיוביל להמשך אחר לגמרי. בהחלט יש סיכוי, וכמו שאתם יודעים אין בהיסטוריה "אם", שאם היטלר היה נותן לגנרלים שלו לנהל את המלחמה, הם היו מצליחים לשנות את המצב לאחר סטאלינגראד. קורסק היא בהחלט נקודת מפתח במלחמה במזרח, אבל כמו שאתם יודעים, היטלר לא נתן לגנרלים שלו לארגן את החזית רק על פי שיקולים צבאיים... לא ברור לי מי הן 17 המדינות שצבאן היה גדול מצבא אר"ה בסוף 1941, אבל היא בהחלט כבר היתה בהחלט ביציאה מהמשבר הכלכלי. שנתיים של מלחמת עולם הביאו למפנה בתחום הזה, לאחר מספר שנים של עבודה מאומצת קודם.
 
ליעל

בהקשר של גודל הצבא האמריקאי אולי היום זה קשה לתפיסה אהל ב41 אפילו הצבא של פורטוגל היה גדול מזה שהיה לארצות הברית וגם בעניין השנתיים של היציאה מהמשבר הכלכלה האמריקאית השתפרה במעט לא משהו שהיה צריך לגרום להיטלר לחשוש מפניו
 

KiCKAs5

New member
בקשר לגודל הצבא האמריקאי

שועל במדבר צודק בתקופה שלאחר מלחמת העולם I , בעקבות דעת הקהל האמריקאי על הזוועות והאבדות הרבות , הממשל החליט כי ארה"ב לא תיהיה מעורבת עוד בסכסוכים בין לאומים שלא נוגעים לה ישירות. ובשל כך , לא היה לה כל צורך לממן ולתחזק צבא סדיר גדול בתקופת השפל .. החלטה זו של הממשל , היתה חלק ממכלול הסיבות שמנעו מארה"ב להצטרף למלחמה בצורה גלויה..
 

hautpmann

New member
איפה שועל במדבר?

דיון על עוצמתו של הוורמאכט האימתני? או שאתה מדבר על תוכנית בערוץ ההיסטוריה?
 
למעלה