קראתם את המאמר

[ספלינטור]

קראתם את המאמר

של גדי טאוב במוסף "הארץ" של השבוע שעבר? קצת ארוך, אבל, לדעתי, שווה ביותר.

 

[shellyland]

לא, אבל קראנו את הספר של גדי טאוב

לפני כעשר שנים, ומאז אנחנו משתדלים שלא לקרוא שום דבר אחר שלו.

 

[ספלינטור]

וזה כי...?

 

[מוגג]

זה שאני לא יודע לשיר

לא אומר שאני לא יודע לרקוד. גדי ט(א)וב בתיאוריות ואולי פחות ט(א)וב כסופר. בכל מקרה המאמר מעניין, אך סובל מנטייתו המוכרת של טאוב להתלפסף באריכות, לגבב מובאות תוך ניסיון מתמיד להוכיח את שליטתו בהיסטוריה של התרבות המערבית. לו היה פורש את טיעונו בצורה יותר מהודקת ניתן גם היה לההינות מהקריאה. עם כל זאת, הדברים מעניינים ומעוררי מחשבה. האם גבי ניצן ושרי אריסון הם באמת מייצגים של אותה גישה? קראו ושיפטו.

 

[nutmeg]

אם לשפוט

על פי המהירות בה העפתי את באדולינה מהעיניים ומאי הנוחות בה הרגשתי כשראיתי את הראיון של שרי אריסון ב"עובדה" - שלא לדבר על תחושת ה"ממבו ג'מבו שנטי מנטי בגרוש" שקרקרה לי בבטן כשהצצתי באתר שלה - אז כן - כנראה יש משהו משותף. עוד לא יודעת איך קוראים לזה בדיוק.

 

[Idan91]

אני כל-כך שמחה לראות

שהעפת את באדולינה מהר, ושאני לא הכמעט-יחידה שלא סבלה אותו.

 

[shellyland]

לא, לא. ממש לא

היחידה. אני לא הגעתי מעבר לדפים הראשונים לפני שסגרתי את הספר ועד היום אני לא יודעת מה לענות לזאת שקנתה לי אותו מתנה בהתלהבות.

 

[dage]

אכן מאמר מרתק וניתוח מעניין

 

[שירה בלטר]

קישור לדיון על המאמר+באותו עניין>>>

דיון על המאמר בפורום "אמנויות לחימה" (פורום שווה ביותר! לו רק היה לי זמן לקרוא אותו...

) באותו עניין (כמעט), קיבלתי את המייל הבא: חברים יקרים, ( כידוע לכם ) אני שוהה בשנתיים האחרונות עם משפחתי בארה"ב לצורך לימודי הדוקטורט שלי, והנה ממקום שבתנו בניו-ג'רזי הגיעו לאוזנינו הדי הטרוניות על השביתה המתוכננת במשק, ועל אמיר פרץ שעושה לכם את החיים פחות נוחים. מטון הטרוניה נראה לי שלא תמיד אנשים בארצנו הקטנטונת זוכרים מי בעצם בצד שלהם ומי בצד השני. כי ביבי, אתם מבינים, רוצה לעשות לכם אמריקה. הוא קרא את הה! וגים הליברליסטיים האמריקאים, ויש לו גורו אחד כזה, והוא מתכוון להפוך את ישראל למשהו שדומה לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. אז כדי שתבינו כמה זה מסוכן, תרשו לי לספר לכם מנסיוני המר כמה דברים שאולי לא סיפרו לכם על ארץ האפשרויות המה-זה-מוגבלות, שבה הכל מתנהל לפי כללי הקפיטליזם הדורסני: - בארץ האפשרויות המה-זה-מוגבלות אין שביתות. הכל שקט-שקט. וגם אין הפגנות בכלל. אתם יודעים למה? כי פה זאת ארץ קפיטליסטית, ואין פה לא הסתדרות ולא אמיר פרץ. אז ברגע שלבוס שלך בא לפטר אותך הוא פשוט ניגש לשולחנך ואומר לך את המשפט הידוע: "עזוב את המקלדת, אל תיגע בכלום, והרשה לי ללוות אותך אל הדלת". זה קורה אם עבדת שלוש שנים, ואם עבדת שלושים שנה. וברגע שאתה מפוטר אתה נחשב בוגד פוטנציאלי בענייני החברה, אדם שעלול לפגוע בבסיס הנתונים של המחשב או השד יודע מה, ואי לכך מלוים אותך החוצה עם שמירה צמודה כמו קרימינל. - בארץ האפשרויות המה-זה-מוגבלות לכל אדם, בלי הבדל דת גזע ומין יש סיכוי להיות מיליונר. רק מה? הסיכוי הוא 0.000000001. לכל השאר יש סיכוי של 0.9999999999 להילחם על הפרנסה שלהם ועל כך שלילדיהם יהיה חינוך נורמלי, כי - - בארץ האפשרויות המה-זה-מוגבלות אין כמעט חינוך חינם. הורים לילדים עד גיל חמש נאלצים לשלם סכומי עתק על מעונות וגני ילדים, ואחר כך, ברוב השכונות, חינוך ציבורי אינו אופציה ריאלית למי שרוצה להישאר בחיים אחרי יום לימודים. התעריף על חינוך בבי"ס טוב מגיע לכ 12,000 דולר בשנה (1000 דולר לחודש). תעשו חשבון כמה מוציאה משפחה שיש לה שלושה ילדים, עוד לפני שהתחילה לרכוש ספרי לימוד. כדי לממן חינוכו של כל ילד בקולג' פרטי צריכה כל משפחה להוציא בממוצע כ 30,000 דולר בשנה. שכר הלימוד בקולג' ציבורי (לתואר ראשון) הוא כ 10,000 דולר בשנה. אין פלא, לכן, שאמריקאים אינם נוסעים הרבה לחו"ל, גם לא בגיל מבוגר, כי למי נשאר כסף לטייל אחרי שמימן לילדיו חינוך תיכוני ועל-תיכוני? הורים רבים אכן אינם מממנים זאת לילדיהם, ובמקרים אלה נאלצים הילדים לקחת הלוואות פדרליות לצורך מימון לימודיהם, ולהחזיר אותן בתשלומ! ים במשך שנים, עוד לפני שקנו דירה והתחילו עם המשכנתה. אנחנו התיידדנו עם כמה וכמה אנשים בעלי משפחות (ולא נזקקים בכלל) שפשוט נפלו מהכיסא כששמעו בכמה מקומות בעולם טיילנו. אגב, צרות אופקיהם של האמריקאים והעובדה שהם לא יוצאים הרבה מהיבשת שלהם היא אחד ההסברים לכך שהם אוכלים את הקש שמאכילים אותם בשתיקה. הם פשוט לא מכירים שום אופציה אחרת מקרוב, למעט מקסיקו אולי, ולכן הם קונים את האידאולוגיה הקפיטליסטית בלי שום ויכוח או מיקוח. - כמו כן בארץ האפשרויות המה-זה-מוגבלות אין ביטוח בריאות ממלכתי במחירים סבירים. מחיר פוליסת ביטוח ליחיד הוא 300 דולר בממוצע לחודש. לכן, משפחתנו הממוצעת בת חמש הנפשות תוציא 1500 דולר בחודש על בריאות. בשל ייעולים וקיצוצים במערכת הבריאות יאושפז אדם שעבר ניתוח לב פתוח, למשל, כשלושה ימים ולאחר מכן יישלח לביתו, ועול הטיפול ייפול על משפחתו. לאישה שילדה ניתוח קיסרי מגיע אישפוז של יומיים (בחלק מהמדינות פחות מזה). חופשת הלידה אורכת שישה שבועות. מסיבה זו, וגם בגלל המחירים הבלתי אפשריים של חינוך לילדים קטנים מספר הנשים העובדות בארץ האפשרויות המה-זה-מוגבלות הוא מהנמוכים בעולם. וזאת הארץ המובילה בתחום המחקר הפמיניסטי. איזו אירוניה. אז יש עוד הרבה מה להגיד, אבל לא אלאה אתכם בפרטים רבים נוספים. קחו רק בחשבון שלפי הסטטיסטיקות שבידי ההכנסה הממוצעת לנפש לחודש בארה"ב היא 1800 דולר, ובינתיים גמרנו את הכל רק על לחיות ולהתחנך. אם אתם חושבים שאני מדברת על אנשים דלים וחסרי אמצעים - אתם טועים. אחד הדברים שהדהימו אותנו הוא שחברינו, האמידים ובעלי המקצועות החופשיים מסתובבים בביתם בחורף עם מעילים (הטמפרטורה יורדת מתחת לאפס) ולא מדליקים את החימום כדי לחסוך. כי באמת, כשיש לך שלושה-ארבעה ילדים ואת צריכה לפרנס אותם, את חושבת פעמיים אם להדליק את החימום. אז כן, שמעתי שאמיר פרץ הוא עסקן מפלגתי מושחת, הפועל בעיקר לטובת ועדי העובדים. יש לכם אופציה יותר טובה? אדרבה, תיזמו אתם משהו. אל תשכחו גם שביבי עצמו, ולצערי גם כל פוליטיקאי אחר כיום, לא ממש יכול להוות אמת-מידה ליושר המידות. אבל כל זמן שאין אופציה אחרת, תחשבו טוב טוב אם אתם רוצים לחיות באמריקה, הארץ המיטיבה עם מתי מעט ומריעה לרבים. כי ההוגים הליברליסטים הבינו את מה שסטלין לא הבין: שאין צורך בהרג ובאלימות כדי להשליט דיקטטורה. מספיקה אידאולוגיה. מספיק בית חרושת לאשליות, ואז כולם שותקים ומאושרים, ולדיקטטורת הכסף אין כמעט אופוזיציה (תנועות השמאל בארה"ב קטנות עד גיחוך, עם כל הכבוד לפעילותן המבורכת). ועוד משהו קטן: רוב האנשים סבורים בטעות שהאופציה לקפיטליזם היא מרכסיזם ורוסיה הסובייטית. תתעוררו, חבר'ה. בין שתי האפשרויות יש עוד הרבה גווני ביניים, שאפשר! לתארם תחת הכותרת 'סוציאליזם נאור'. זו האידאולוגיה השלטת כיום ברוב מדינות אירופה המערבית ובעיקר בארצות סקנדינביה. ואיכות החיים בארצות האלה היא גבוהה באמת ואינה רק אשליה לאמריקאים דבילים, שמחמת החינוך הירוד, שמאפשרת להם הכלכלה הקפיטליסטית, לא מבינים אפילו כמה איכות החיים שלהם לא באמת כזאת גבוהה כמו שמספרים להם. אז אכן שביתה זה לא נוח, אבל אולי הגיע הזמן שנפסיק לחשוב על הרגע ונחשוב קצת על העתיד. ואם אתם חושבים כמוני, אולי תעבירו את האי-מייל הזה לעוד כמה חברים. תודה וחג עצמאות שמח שירלי סלע-לבבי ראטגרס ניו-ג'רזי

 

[גנגי]

אני מנצלת את ההזדמנות לשאול -

יש מישהו בארץ שלא קיבל את המייל הזה - לפחות בעשרים עותקים, מעשרים חברים דואגים? ועוד בעניין הקלות הבלתי נסבלת של שליחת המיילים: רוצה לומר לכם שתשעים אחוזים ממה שנכנס לי לתיבת הדואר נפלט לסל המיחזור מבלי להיפתח כלל. אין לי סבלנות אפילו לעשירית ממה שרובץ לי בתיבה. לפחות אני לא שולחת את זה הלאה, ותגידו תודה... ובאותה הזדמנות - הגיע הזמן להשמיד את הבדיחות הפולניות האלה שרצות במייל. בחיי. וגם את המאיה הזאת שכולם מחפשים. ואת כל הסטיקרים הפוליטיים הכאילו מצחיקים. דייייייי!

 

[nutmeg]

העצוב הוא

שחלק גדול מהבדיחות והמצגות הן תרגום לא מוצלח במיוחד מאנגלית של חומר מלפני 5-6 שנים.

 

[השכנה שלך]

תודה

כמוך גם אני משמידה את הרוב. החברים הקרובים שלי יודעים שאלי שולחים רק שני סוגי דואר - 1. דברים חשובים מאד 2. דברים חדשים סופר מצחיקים כבר נמאס מכל הממוחזרים.

 

[zimes]

לשמחתי - אני לא.

(לאלא. איןצורך. את לא צריכה לשלוח לי). איך עושים את זה? מתנהגים בצורה סוציומטית, לאמחלקים כתובת אימייל אלא כשצריך, לא מפרוורדים בדיחות. והמאיה הזאת - היא אמיתית. אני מכירה מישהי שגרה בקיבוץ שלה. אחת לאיזה זמן היא נעלמת לה ככה...

 

[נועם סטאריק]

מאיה המסכנה!

היא רוצה לברוח להורים שלה והם לא נותנים לה מנוח. בחיי שהיו לי רגשות אשם כאשר קיבלתי את הסיפור של מאיה בבליצפּאָסט. הרגשתי חוסר נוחות מהחטטנות בחיים הפרטיים שלה. היא רוצה להיעלם - שתעלם. מאיפה לנו הזכות להפריע לה? צימעסקע, מה קורה שם בצפון?